זרע יעקב רפ

היכא דהזכירו אשת המת לפני העד הוא דאמרינן דלא הוי מסל"ת דנראה שמבקשים להתירה אבל כשמזכירין המת וכו' דנראה שצדד לומר שטעם ר"י הוא משום דכוין להתירה דאפשר שהבין שכונתם שהם מבקשים להתיר את האשה ולזה כוין הוא להתירה ולהכי לא יליף מינה להיכא דהזכירו האיש לפניו וא"כ לפי צד זה שפיר מצינא למילף להיכא שהוא הזכיר את האשה דיש ידים מוכיחות שכוין להתיר מדאמר אמרו לאשת פ' ואתיא במכ"ש הא ליתא דכונת הרב לומר דהיכא דהזכירו אשה לפניו חמיר דאף דמטעם שאלה נגעו בה והוא עיקר טעמא אפי"ה שאלה כזו חמירא דהוי שאלה כדי להתירה דכיון שהזכירו לפניו אשה איכא למימר שהוא הבין שהם מבקשים להתירה וכיונו לשאול ממנו כדי להתירה ובכה"ג הוא דמחמיר ר"י לא כן במזכירין לפניו המת דאף דחיישינן דילמא הבין שכונתם לשאול מהו אין כונת שאלה זו כדי להתירה משו"ה לא החמיר בהא ר"י כיון שאינה שאלה מפורשת זה הוא כונתו ברורה ובהכי ליכא למילף להיכא דהזכיר הוא כיון דליכא שם טעמא דשאלה וברור

אך אי קשיא הא קשיא לדברי מהריב"ל למאי דמקשה הרב שם להמרדכי מההיא דחד אריסטון דאמאי לית הדא פליג אדרש"ל דאמר כל ששואלין אותו. ואי איתא להא דהמרדכי דאנו צריכין לומר לדעתו דרש"ל תרתי בעי דמזכירין אשה לפניו ושואלין א"כ לא פליג מתני' אדרש"ל דהא רש"ל מודה באיה חברנו ע"כ וקשה דמאי קושיא במתני' דפונדקית נמי איכא תרתי שאלה והזכרת שם האיש דהא ודאי איה חברנו חשיב שפיר כהזכרת שם האיש כיון שידוע לפונדקית חברם מי הוא ויודעת על מי שואלים הוי כהזכרת שם האיש ממש ותפשוט מינה ספקו דהזכרת שם האיש חשיב כהזכרת שם האשה מדבעי חד אריסטון וכו' ורש"ל תרתי בעי הזכרת ושאלה ועכ"ז פריך ש"מ דהזכרת האיש נמי חשיבא כהזכרת האשה ואיכא במתני' תרתי ומשו"ה פריך לית דא פליג וכו' וכי תימא דלא מצי למפשט ליה מדרש"ל דאיהו לא מספ"ל אלא לדעת ר"י דסגי ליה בהזכרה לחוד איכא למימר דילמא דוקא אמר ר"י הזכרת אשה משום דחמירא אבל הזכרת האיש דקולא דאין בו אלא ספק שאלה לא אמר אבל לרש"ל פשיטא ליה דלדידיה הזכרת אשה ואיש שוים הם מ"מ קושיא מיהא ליכא מההיא דאריסטון כדכתיבנא וכעת צ"ע

איך שיהיה הסכמת הרב מהריב"ל להחמיר בהזכרת האיש כמר"ן וכמהרי"ט וכן הסכים מהר"ר הלוי חאה"ע סי' ג' וכן הסכים הרב כרם שלמה ד' ל"ד ומשך אחר עמו הרב מהרח"ש ז"ל ואמר מה דאיהו נמי ס"ל הכי ועיין ב"ד ש"ש ד' קי"ו ע"א מה שהקשה עליו וכן כתב הד"מ ח"א חאה"ע סי' י"א ד' ק"כ ע"א וכיון שכן בנ"ד איכא לספוקי שמה שאמר הר"א הכהן לגוים שהר"א מזרחי בא לבקש לאבו יוסף אל דאודי לשאול ממנו על אודות יהודי אחד שנלוה עמו בדרך מעכו וכו' דזה חשב כהזכרת שם האיש ואף שלא הוזכר בדבריו שם האיש הנפקד אפשר דאפי"ה לא גרע מהזכרה דעלמא כיון שהבינו שמבקשים אחר איש יהודי והנה מצינו להרדב"ז דמפרש להך דר"י שבירושלמי דאף שמזכיר שם אשה דעלמא אשר איננה אשת המה כמבואר בתשו' הרדב"ז הובאה בתשו' הרב בצלאל סי' כ"א ואף שלא הוזכר שום זכר מיתת איש כיון שהזכיר שם אשת איש דעלמא חיישינן דילמא הגוי יליף אשה מאשה כ"ש בנ"ד שאמר שהוא מבקש איש אחד דמוכח מדבריהם שמבקשים לדעת מה נעשה ממנו

האמנם כד דייקינן בתרא נראה דאין לחוש בנ"ד מכמה טעמי חדא דסברת הרדב"ז הלזו נדחה קרו לה הרב מהר"ש הלוי שם והכי אמר מה דהוא חדוש גדול וחומרא יתירה הביא דבריו הכנה"ג עי"ש והרב מהר"א אלפאנדארי בתשו' סי' א' עי"ש

ועוד דטעם הרדב"ז נראה ברור כמ"ש הרב ב"ד ש"ש שם דלדידיה טעם איסור הזכרת אשה לאו מתורת שאלה נגעו בה דאי הכי קשיא מהיכא תיתי לומר שנתכונו לשאול או שהבין הגוי כן במה שהזכירו לפניו אשה דעלמא אלא טעמו הוא דכיון שראינו שהגוי נתעורר להגיד מתוך שהוזכר לפניו אשה ובשומעו שם אשה הגיד מה שהגיד על בעל של אשה זו משו"ה אמרינן דכל מה שהגיד כונתו להתירה שכיו ששמע שם אשה דעלמא נזכר מאשה זו אשר בעלה נעלם ושקר כדי להתירה עי"ש דמסיק לפי טעם זה לא שייך למילף מיניה להזכרת שם האיש דלא חשיב מסל"ת כיון דלא שייך ביה הך טעמא עי"ש בדקי"ו וא"כ אין מדברי הרדב"ז ומחומרתו ענין לנ"ד שהוא הזכרת שם איש ואפי' אם היה נזכר בפירוש כ"ש שאמרו סתם איש יהודי

ועוד דאף להפוסקים דסברי שטעם איסור הזכרת אשה לר"י הוא מתורת שאלה ורבים הם קבצם הרב ב"ד ש"ש שם ולפי טעמם ילפינן שפיר שהזכרת האיש מזקת דהא שייך טעמא דשאלה עכ"ז בנ"ד יודו כ"ע כיון דלא הוזכר בשמו דהא לא שייך לומר שהבין שכונתו לשאול דאי הכי הוה ליה להזכיר שמו למען