זרע יעקב רעז

האיש מזקת וע' לה' כרם שלמה שהקשה כן ומה שתי' אינו עולה יפה אחר המ"ר כאשר יראה הרואה א"ץ להאריך

ומה שנראה לי בכונת מר"ן הוא זה דהא מה שכתב המרדכי מיהו בההיא עובדא וכו' כונתו לתקן מאי דקשיא לפי פירושו דר"י מחמיר בהזכרה האי הכי אכתי קשיא בההיא דפונדקית אף דמוקמי' לה בבכתה הא מיהא הזכרה איכא דאיה חברנו קאמרי ואיכא הזכרת שם המת ומאי מהני הבכייה דנהי לאפוקי מתורת שאלה תועיל הבכייה הזכרה מיהא אכתי איכא ולדעת ר"י מזקת. וע"ז השיב ומהו בההיא דבכתה וכו' מודה ר"י דהוי עדות ר"ל דאה"ן דהבכיה כמו שמבטל השאלה שלאחריה ה"ה הזכרה כיין דהשאלה וההזכרה מחד טעמי' אסירי שהוא מתכוין להעיד וכיון שהתחי' לבכות הוייא כהתחי' לדבר ותו לא חשיב השאלה וההזכרה מתכוין להעיד והיינו דמסיים לרש"ל כ"ש דא"ש טפי כונתו דלרש"ל דמיקל בהזכרה מתרצא שפיר דמוקי לה בבכתה דמבטלת השאלה שהיא המזקת לדעת רש"ל אך הזכרה אינה כלום לדידיה ואינה מזקת וכמו שכן פירשו הרב בצלאל שם והרב מהרח"ש שם וכן מבין מרן ז"ל ומעתה דייק מינה שפיר דהזכרת האיש נמי מזקת לר"י דאי לת"ה מאי קשיא ליה לדעת ר"י על ההיא אוקמתא דמוקמי' לה בבכתה והוצרך לדחוקי ולמימר דהבכיה קודם כמו שמבטלת השאלה הבא אחריה הכי נמי ההזכרה הא במתני' ליכא הזכרת אשה כלל והזכרת האיש הוא דאיכא ואינה מזקת ואתי שפיר לר"י כמו לרש"ל אלא ודאי דלדעת המרדכי וההגהות הזכרת האיש נמי מזקת זהו דקדוקו של מרן לפי ע"ד והמדקדק בלשון מרן ז"ל ימצא שדברינו נכונים

נמצא לדעת מרן הזכרת האיש נמי מזקת כהזכרת האשה אך מהריב"ל בח"א ד' ס"ב ספוקי מספקא לי' בדעת המרדכי ויען שיש לי מקום עיון בדבריו הוצרכתי להעתיק קצת מלשונו הצריך לענינינו וז"ל שם והרב המרדכי ז"ל רצה לכוין התלמוד בבלי עם הירוש' וכו' ולפי דברי המרדכי צריכין לפרש דרש"ל קאי אמאי דקאמר כל שמזכירין לו אשה ואמר דתרתי צריכי כי היכי דלהוי מתכוין להעיד שמזכירין לו אשה ושואלין לו והוא משיב ולפי זה לא פליג הירוש' אתלמודא דידן ויש להסתפק בנ"ד אם נאמר הכי היכי דכל שמזכירין אשת המת לפניו הוי מתכוין להעיד ולא חשיב מסל"ת הכי נמי בנ"ד כיון דהזכירו לפני התוגרמה המת ואמרו לה זהוא אחיו של השר"ף לא חשיב מסל"ת או דילמא דוקא היכא דהזכירו אשת המת לפני העד הוא דאמרי' דלא הוי מסל"ת משום דנראה כמבקשים להתירה אבל כשמזכירין המת כיוצא דנ"ד דאמר זהו אתיו של השר"ף יש פנים לומר דהוי מסל"ת עכ"ל

ולכאורה יש לעמוד על דבריו במאי דכתב דלרש"ל תרתי צריכי כי היכי דלהוי מתכוין להעיד דמה יושיעינו זה דאף דאיכא תרתי כיון דלא הוי קא מתכוין להעיד א"כ לרש"ל דסבר בתלמודין דמתכוין להעיד מותר ומאי האי דקא מסיים במילתיה ולפי זה לא פליג הירוש' את"ד אכתי פליגי כיון דבתרתי נמי לא הוי קא מתכוין להעיד ולרש"ל מתכוין להתיר בעי' כי היכי דלא ליהוי מסל"ת וכי תימא דמתכוין להעיד כי האי דאיכא תרתי שאלה והזכרה מודה רש"ל דפסול ולא הקל במתכוין להעיד אלא דבא לב"ד והעיד מעצמו כההית דתלמודא דידן מ"מ מי הכריחו לפרש בדברי המרדכי דרש"ל תרתי בעי דלמא לא אמר כל ששואלין אותו אלא שאלה לחוד בלא הזכרה ואפ"ה לא פליג אתלמודין דשאני הך דירוש' דאיכא שאלה משו"ה אפי' חוץ לב"ד חשיב כמתכוין להתיר. תו קשה לדבריו מה יפרש בההיא דסיים המרדכי וז"ל ולרש"ל כ"ש דאתי שפיר טפי הא דפריך והא איה חבירנו קאמר ע"כ וכפי פירושו דתרתי בעי לא א"ש ואדרבה לדידיה לא קשה קו' הש"ס כלל אליבא דרש"ל דבעי תרתי ומעשה דפונדקית ליכא אלא שאלה לחוד ולא צריכין לדידיה לאוקימי בבכתה וע' במהרח"ש סי' מ"ד פמ"א סיט"ז ב"ד של שלמה א"ה סי' ה'

ונראה לענ"ד דלא כיון הרב לומר דבשאלה לחוד לא הוי מתכוין להעיד עד דאיכא נמי הזכרה אלא כונתו דהזכרה לחוד דר' חשיב ליה מתכוין להעיד ופסיל ע"ז קאמר רש"ל בהזכרה לחוד לא הוי מתכוין להעיד דהזכרה אינה כלום עד דאיכא בהדה שאלה דאז ע"י השאלה לחוד חשיבא מתכוין להעיד וההזכרה בהדי שאלה משוי ליה מתכוין להתיר והוי כשמעתיה דבעי מתכוין להתיר כתלמודא דידן אבל אי ליכא הזכרה אף דשאלה לחוד משוי ליה מתכוין להעיד אין פוסל לדעת רש"ל דבעי מתכוין להתיר ומאי דנקט בלישניה דתרתי צריכי כי הכי דלהוי מתכוין להעיד אמילתיה דידי' קאי דסבר דהזכרה לחוד הוי מתכוין להעיד ע"ז קאמר דלא סגי הזכרה אלא בעי' בהדה שאלה כי היכי דלהוי מתכוין להעיד בעבור השאלה וההזכרה בהדה מחשבה מתכוין להתיר כך נ"ל

ופי' דברי המרדכי לדעת מהריב"ל דהנכון כדפירשו הר' בית דינו ש"ש שם והוא כך דמעיקרא הבין המרדכי