זרע יעקב רעד

נמצא השתא שהריב"ש ומהרי"ק ומהריב"ר ז"ל כולהו קימי בחדא שיטה דהיכא דיש תרתי למעליותא חדא שהשאלה אשר שאל היהודי לגוי אינה מבוררת ועוד שהשיב גוי אחר השומע אשר לא דברו עמו דזה מקרי שפיר מסל"ת אף שהגוי המשיב היה באותו מעמד ואף שיש הוכחה שהבין הגוי שכיון לשאול כיון דאיכא תרתי ונצטרך לומר שהבין הגוי תרתי שכיון לשאלה וגם כיון לשאול ממנו וכולי האי לא אמרינן ואף הח"מ והט"ז ודעימיה יודו בזה שאף שהיה הגוי המשיב באותו מעמד לא איכפת לן והם לא החמירו אלא כשהיה שאלת היהודי לגוי שאלה גמורה בזה הוא דמחמירין שלא להיות הגוי המשיב בשעת השאלה

וכי תימא דאי הכי דכונת שלשת הרוגים ז"ל היא כדכתיבנא מאי מייתי ראיה מר"ן הקדוש בתשו' סי' ג' על מעשה שהיה עדות אליא כלב שהיו מדברים על הריגת שלמה כרוב ובא גוי אחד באיבודא ושאל במה אתם מדברים והשיבו לו שהיו מדברים על אודות יהודי אחד שנהרג והשיב הגוי וכו' והביא ראיה מהך דהריב"ש ומדברי מהרי"ק ומדברי מהריב"ר הנז' מעובדא שהזמין ישמעאלים ויליף לה במכ"ש לנ"ד ולפי מה שכתבנו אין שים ראיה מדברי מהרי"ק ומהריב"ר דשאני התם דאיכא תרתי לטיבותא לא כן בנדון מר"ן שהיו מדברים עם הגוי המשיב. וכן הקשה הרב מהר"א נחמה הובאו דבריו במטה יוסף ת"א סי' י"א ד' נ"ז וסי' י"ג דס"ח והניחו בצ"ע והיו עיניך רואות בדברי נכדו הרב מטה יוסף מה שתירץ בשני המקומות לא ראי וה כראי זה ועין בסי' ז' ד' מ"א ע"א וע"ב מה שפלפל בזה ובסוף דבריו חזר ממה שכתב בדעת מרן ומהריב"ר ומהריק"ו עי"ש שאריך ונראה לי ברור דאין כאן קושיא והוא דמאי דאמרן בדעת מהריק"ו דבעינן תרתי שלא ידברו עם הגוי המשיב היני משום דאף דהשאלה אינה מבוררת מ"מ יש הוכחה ורגלים לדבר שהבין הגוי שכונתם לשאול. להכי בעינן שלא ידברו עם הגוי המשיב לא כן היכא דאין הוכחה לא מתוך השלשה ולא מתשובת הגוי שהבין שכינתו לשאול בזה ס"ל למהרי"ק שאף שדבר עמו לא נפיק מתורת מסל"ת. וזה מדוקדק בלשון מהריק"ו במה שכתב וז"ל אע"ג ששמעה מפי הבעלים עצמם שאומרים שהוא שלהם כיון שלא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד להם עכ"ל. משמע מזה דדוקא אם דברו עמה דברים שמתוכם מוכח שכוונו לשאול כגון שאמרו לה שהנחיל הוא שלהם ושהיו מחפשים אותו שמבואר הדבר שכונתם ואת מה בידך ולהכי אם דבר עמה לא מהני ומה שכתב ולא שאלוה להעיד להם לאי למימרא דבפירוש בעינן שישאלוה להעיד להם הא ליתא אלא כונתו דברים המוכח מתוכם שהבינה שכונתם לשאול לה וכדפירשם הרב מהרא"ש ז"ל הא לאו הכי דאין שום הוכחה לא מתוך השאלה ולא מתיך התשו' שהבין שכו' לשאול אף שדברו עם הגוי פה אל פה אינו מסיק ולא נפיק מתורת מסל"ת וזה ברור בדברי מהריק"ו וכן מפורש בדברי מהרא"ש ז"ל שהבין בכונת מהריק"ו א"כ איכא דברי מר"ן הקדוש מבוארים דנדון הרב ז"ל אין שום הוכחה לא מתוך השאלה ולא מתוך התשובה שהבין הגוי שכיונו היהודי לשאול וגם אין הוכחה בשאלה שכוינו לשאול כיון דהיהודים לא הזכירו בדבורם עם הגוי שם הנהרג אלא סתם אמרו אנו מדברים על והודי אחד שנהרג ואין דרך השואל דבר מחבירו לסתום אלא לפרש כדי שידע על מי שואל ולהשיבו דבר ומדלא פירשו שחתם ש"מ שלא כיונו לשאול וכן הגוי בודאי שלא הבין כיון שלא פירשו על מי דברו ומה שדברו עמו הוא תשובת דבריו וכן מתשובת הגוי נמי אין הוכחה שהבין שכונתם לשאול וכיון להשיב לפי שאלתם שהרי גם הוא לא השיב על יהודי ידוע ומה שאמר איך ידע ידיעה אמיתית מפי מגיד אמת וכו' אין מזה שהבין וכיון להשיב ולאמת דבריו אלא כונתו להצדיק עצמו על מה שלקח מהם אלף לבנים לבל יהיה בעיניהם כרשע ואוהב חמס דעביד דינא בלא דיינא באומדנא בעלמא להכי קאמר שידע ידיעה אמתית ובדין עשה והוי הא עדיפא מההיא דהריב"ש וכמ"ש מהר"י סמוט ז"ל בתשו' שם דמהאי טעמא דלא הזכיר שם המת עדיפא ליה מהך דהריב"ש ולהכי מייתי ראיה תמהרי"ק דממה דיש לדקדק מתוך תשובתו נראה דהיכא דאין הוכחה בשאלה ובתשובה שהבין המשיב שכונתו לשאול דהוי מסל"ת אף שדברו עמו והיינו כדדייקנא לעיל

ותו מייתי ראיה לנ"ד מדברי מהריב"ר במכ"ש דהתם נראה שהשואל כיון לשאול ואף ששם לא דבר עם הגוי כלום הא מהא מוכח מתוך השאלה שכונתו לשאול כיון שכן דרך כל השומע לאדם אחד ששואל מחברו דבר אם נמצא אדם אחד שהוא יודע מאותו ענין שהוא משיב כמ"ש מר"ן ז"ל שם בתשובה הנז' א"כ עדיפא מהאי נדון דמר"ן דאין הוכחה אף בכונת השואל אם כונתו לשאול ואדרבא יש הוכחה להפך שלא כיונו לשאול ממה שלא הזכירו