זרע יעקב רעב

לי וכו' והשיב הרב שם להלכה מוסכמת דחשיב מסל"ת אף כי מדברי היהודי נתעורר הגוי לדבר דבריו. והביא תשו' הריב"ש הללו וכתב שמי שיעיין בתשו' על השאלה הנז'. יראה בהדיא מתיך טענותיו דבנדון זה יסבור הרב דשפיר מקרי מסל"ת זהו תוכן דבריו ע"ש. וכונתו פשוטה דדייק לה מלשון הריב"ש אשר הבאנו כיון שבנדונו לא השיבו לו אנו מדברים באיש פ' וכו' וע"ז השיב הגוי נמצא שלא דברו עמו כלל וגם ביניהם אשר היו מדברים לא היתה שאלה מבוררת והוי דומה ממש למאי דכתיבנא בשם הריב"ש וסבר מהריב"ל ז"ל שזהו דין פסוק ולא חזר ממנו ומה שחזר בו הריב"ש וחשש להחמיר הוא היכא שהשיבו לגוי אנו מדברים וכו' כיון שדיברנו עמו איכא לספוקא דילמא הבין הגוי שכונתו לשאול אבל על מה שכתב שאם שמע הגוי שהיו מדברים וכו' שלא דברו עמו כלל וגם כשדברו ביניהם לא היה שאלה מבוררת מזה לא חזר ואחזקתיה קאי והגם שהרב אליא רבא בקונטריסו ד' יו"ד הכריח מתוך דברי הריב"ש שגם מזה חזר. נראה לפענ"ד דאין הכריחו הכרח כאשר כתבנו לעיל ופוק חזי מאן גברה רבה קא עביד עובדא כהך דהריב"ש

האומנם נראה ברור שאם כשדברו ביניהם היה שאלה מבוררת כגון ששאל ישראל מגוי ושמע זה מהשואל ששאל בפניו והשיב הוא אף שלא שאלו ממנו נראה דלא הוי מסל"ת מדכתב כל שלא שמע שאלת היהודי לגויה וכו' מש"מ אם שמע השאלה אף שלא דברו עמו לא הוי מסל"ת וכמו שדייק מהרח"ש מזה והוא הפך מה שכתבנו בריש דברינו ע"ש

ומעתה חל עלינו חובת ביאור לתקן דברי רבינו מהריבר"ב בההיא שהביא ישמעלים לביתו לסעוד אצלו ושאל הבע"ה ליהודי אחר שהיה עמו שמעת מה נעשה מפ' ופ' והשיבו הישמעאלים אנו מכירים מי הרגם והתיר נשותיהם והביא ראיה מתשובת הריב"ש ומתשובת מהרי"ק והובאה תשובה זאת בב"י ובתשו' מר"ן סי' ג' עי"ש והבאנו אותה בריש קונטריס' ולפי מה שהוכחנו בדברי הריב"ש שכשהיתה שאלה מבוררת אף שלא דברו עמו לא הוי מסל"ת א"כ מדברי הריב"ש הוי איפכא מנדונו ואיך מייתי ראיה לדבריו והוא כל בתר איפכא וכמו שהק' מהרת"ש בקונטריסו והרב כרם שלמה נדחק בזה והרב מטה יוסף ח"א סי' ה' הוציא כונת מהריב"ר לכוונה אחרת מה שאינו כן והוא עצמו חזר בו בשאר תשובותיו כאשר יראה הרואה בסי' י"א ובסי' י"ג

ומה שנראה לי בזה הוא שכונת מהריב"ר ז"ל שנדון שלו נמי היה בו תרתי למעליותא שמלבד שלא דברו עם המשיב עצמו עוד זאת שהשאלה לא היתה מבוררת דמה ששאל הבע"ה ליהודי חבירו מה נעשה מפ' ופ' יש לפרשו שכונתו לומר הידעת מה נעשה בדינם של ההורגים אותם ומלת מפ' ופ' פירושה מסיבת פ' ופ' שהרגום ידעת מה נעשה בהורגיהם דמדלא אמר הידעת אם מתו פ' פ' יכולים אנו לפרש כונת השואל דעל ההורגים שאל וכן נראה מתשו' הישמעאלים שלא הבינו אם השאלה היתה אם מתו ממה שהשיבו אנו יודעים מי הרגם וזה תשו' שלא כענין שהם מבקשים על הנהרגים והם השיבו על ההורגים ואין לומר שהם כיונו להודיעם ב' דברים בדיבור א' שנהרגו ומי הרגם שלא היה להם לעשות העיקר תפל אם לא שנאמר שהם הבינו עיקר שאלה היהודי על הרוצחים ולא על הנהרנים ואף אי נימא דאין זה הכרח מ"מ השאלה אינה מבוררת כיון שלא הזכיר מיתה אלא מה נעשה וכו' יש לפרשה בשני פנים ואינה שאלה מבוררת ודמיא להא דמהראנ"ח ח"א סי' ז"ך וז"ל והן אמת ששאלה באו האימנים כאן לשאול המכס יש לפרשה היטב על שאלה העודם חיים שמפני שמועת הריגתם שואל אם באו כאן שהיו עתידים לבא שם ואם באו ודאי לא מתו או אם נהרגו או אם מתו לא באו אבל כיון שיש לפרש השאלה בענין אחר אפשר להשיב אותה לשאלה אחרת אשר תצא לנו קולא ממנה דומיא דשאלת מה נעשה מהספינה שאעפ"י שיש במשמעה שהיא שאלה בעד אנשיה מה נהיה מהם מ"מ הסבו אותה לשאלת הסחורות אשר יתחייב ממנה קולא כיון שאין לה הוכחא לצד החומרא עכ"ל. מפורש יוצא דכשהשאלה אינה מבוררת ויש לו ב' פנים לא מקריא שאלה אף אנן נימא בנדון מהריב"ר דכיון שלא הזכיר מיתה ויש לו פנים לכאן ולכאן אינה נקראת שאלה מבוררת ואיכא נמי תוספת טובא בנדון הרב שלא דבר עם הגוי המשיב דאיכא תרתי לטיבותא והוי דומיא ממש למ"ש מהריב"ש בסי' שע"ז וז"ל ואם שמע גוי שהיו מספרים בפ' ויספר גם הוא בתוכם זה מסל"ת נקרא ע"כ וכ"כ בסי' ש"פ וז"ל שהרי כיון שהם היו מסתפקים גם כמסיחים לפי תומם ודרך סיפור עם הגויה שומע דבריהם ויבא גם הוא בתיכם לספר עמהם מבלי שישאלוהו דבר למה לא יקרא זה מסל"ת עכ"ל. והיינו משום דאיכא תרתי שלא דברו עמו וגם כשהיו מדברים ביניהם לא היה שאלה מבוררת כדכתינא לעיל ומכאן דייק הרב דינו מיהו