זרע יעקב רעא

פגרים מתים אנו מבקשים שנראה שהוא מגיד להם בקשתם ורצנו לדעת ממנו אם היתה לו ידיעה גרע מנדון הריב"ש וכן כתב עוד שם וז"ל וא"נ בנ"ד כיון שדבר משה עם הישמעאל ואמר לו פגרים מתים היו מבקשים אעפ"י שלא שאלו ממנו בפירוש מ"מ כבר אמרו לו בפירוש בקשתם ע"כ. ואף שבתשובתו שם נראה שאמרה כמסתפק הרי מצינן הדבר יוצא מפי מהראנ"ח ז"ל ח"א סי' ע"ד ד' כ"ז מפורש דמפשט פשיטא ליה כי לשון בקשה מזקת וז"ל שם וכל זה לא שייך בנדון שלנו שאמרה הגויה למי אתם מבקשים שנר' שהבינה מהם בקשה ושאלה גם הם אמרו לה לשין בקשה מפורש אנו מבקשים לשלמה הנחנק ע"כ ועוד שם מפורש שלשון שאלה גרועה מלשון בקשה שכתב וז"ל וכ"ת מ"מ לשון הגויה לא אמרה על מי אתם שואלים גם הם לא אמרו אנו שואלים אלא אנו מבקשים ע"כ. נראה שלשון שאלה גרועה מכולהו ובנ"ד איכא תרוייהו בקשה ושאלה וע' דברי אמת סי' ט' ל"ב ובני אברהם ד' ס"ז ועפ"י האמור ניחא דכל טענייהו דהני תרי אשלי רברבי ז"ל הוא שלשין זה מוכח מתוכו שכיון לשאלה לחקור דבר מפיו וכן יש לומר שהגוי המשיב הבין מתוך לשין זה שכונתו לשאול כיון שמוכח מתוכו שכונתו לשאול א"כ בנ"ד שכבר הוכחנו לעיל שבאומרו שמבקש לאבו יום אל דאודי הוא הוכחה שאין רצינו לשאול מהם א"כ אף שאמר לשון בקשה ושאלה דגריעי לא יזיק כיון שבירר שיחותיו לא השאלה והבקשה היא לאבו יוסף דאודי ולא להם והוא פשוט ועוד מטעם אחר נראה דבנ"ד לא יזיקו לשון בקשה ושאלה כיון שהמדבר אינו הוא המבקש אלא חבירו הוא שרוצה לבקש כמש"ל א"כ אין מקום לומר שיבינו ממנו שרוצים לשאול ממנו דבר שבעל הדבר לא דיבר ממנו מאומה והר"ד כהן הוא מספר על מעשיו של זה על מה בא והוא אין לו שייכות בזה א"כ אף שאמר לשון בקשה ושאלה אינו מזיק וחי' זה כתבו הרב בני אברהם שם וז"ל ולא דמי לנדון הרדב"ז סי' ס"א ששאל גוי מה טיבו של זה שהוא בהול והשיבו לו שהוא מבקש אחד יהודי וכו' דשאני התם שהמשיב לא השיב שהוא מבקש ע"כ והוא ברור

תו נלע"ד דבנ"ד אין פוצה פה ומצפצף בכל הפוס' ולכ"ע דחשיב מסל"ת והא במה שנבאר תחי' מה שנראה פשיט בעיני דע"כ לפ' הרב ח"מ ודעימיה וסברי דבעי' שהגוי המשיב לא ישמע השאלה מפי השואל אלא דוקא כשהשאלה היתה בפי' כגון מה אתה יודע באיש פ' אם חי אם מת אלא דלא שאלו להאי גוי גופיה בהא הוא דבעי שלא יהיה המשיב שם בשעת השאלה אבל אם השאלה אינה בפירוש אלא שיש לומר ולפרשם שכונתו לשאול כההיא דהריב"ש שהיו דברי הגויה תשו' לשאלת המלח אלא שיש להסתפק שמא כיונה ג"כ לומר ואת מה בידך וכיוצא בזה מודה הרב וכל דעימיה דכל שהמשיב היה אחר חשיב מסל"ת אף שהיה שם בשעת השאלה דכולי האי לא חיישי' דלמה זה המשיב הבין שכונתו לשאול וכיון לשאול ממנו דכולי האי לא מחמרינן. וכן בההיא פלוגתא דהריב"ש ורבני דורו אינה אלא כשהמשיב הוא אותו שדברו עמו אבל אם השיב אחר שלא דברו עמו כ"ע מודו דחשיב מסל"ת כיון שהשאלה לא היתה בפי' והמשיב היה אחר השומע כולי האי לא מחמרינן לומר שהבין המשיב תרתי שכונתו לשאלה וגם לשאול ממנו. ואעפ"י שהדבר פשוט בעיני הנני מביא ראיה במקצת מדברי הרב מטה יוסף סי' י"ג ח"א שכתב וז"ל וגם הריב"ש בסי' שע"ז וש"פ ד' ס"ח ע"א כ"כ שאם לא שאל לגוי הוי מסל"ת ואע"ג דמדבריו משמע שאם בדברו הגוי יש הוכחה שהבין מדבריהם שכונתם לשאול לו אף שלא שאלו ממנו בפי' לא הוי מסל"ת היינו דוקא כשמדברים עם הגוי אבל כשאין מדברים עמו כה"ג דנ"ד לא אמרי' שבא להשיב על שאלתם אלא מסל"ת הוי עכ"ל והיינו כמ"ש

ונלע"ד דדבר זה למדים מתוך דברי הריב"ש סי' ש"פ שכתב בתוך תשובתו וז"ל דאף אם נאמר ששמע דבריהם כל שלא שמע שאלת היהודי לגויה מאי נ"מ שהרי כיון שהם היו מסתפק' גם כמסיחים לפי תומו ודרך סיפור אם הגוי שומע דבריהם ויבא גם הוא בתוכם לספר עמהם מבלי ששאלוהו דבר למה לא יקרא זה מסל"ת והלא אין זה מתכוין להתיר וכו' עכ"ל. מפורש יוצא דאם לא שמע שאלה ששאל לגויה אלא שמע דבריהם שהיו מסתפקים ואף שזה ניכר שחפצים לדעת האמת כיון שלא היה שאלה מבוררת והמשיב נכנס בגבולם והשיב מה שידע בלי שידברו עמו כלל דאיכא תרתי למעליותא דאין כאן שאלה וגם לא דברו עמו הוי שפיר מסל"ת ולא אמרי' שהבין שכונתם לשאול ושכיונו לשאול ממנו ואף לאחר חזרה מזה לא חזר וכעין זה כתב בסי' שע"ז וז"ל ואם שמע גוי שהיו מספרים בפי' ויספר גם הוא בתוכם זה מסל"ת נקרא ע"כ. ולמד מכאן מהריב"ל ח"א סי' ג' שנשאל על חמשה שהיו היהודים מדברים זע"ז על יהודי א' ששמעו בו שנהרג ובתוך דבריהם בא גוי א' ואמר עלמה אתם מדברים ע"ע אותו יהודי אני נמצאתי עם פ' הגוי ואמר