זרע יעקב רע

דהריב"ש לית ליה האי חילוקא ודייק לה מדברי הריב"ש בסי' ש"פ וז"ל ואפשר שאם היהודי והגויה התחילו לומר למלח ראה אנו מדברים בפ' אם חי וכו' שזה לא יקרא מסל"ת וכו' ואע"ג דבבכורות אמרי' וכו' אלמא דאף דאומרים הבעלים מעצמם לגוי לא חשבינן ליה כאומר לא עשה בו מום ה"נ אעפ"י שהתחילו לומר לגוי אנו מדברים וכו' אין זה כאומר לו ענה אף אתה חלקך יש לחלק ולומר וכו' ואי איתא מאי קושייא מההיא דבכורות הא לא אמר דהוי נשאל אלא דקא בנ"ד שהיו מספרים עם המלח שהיה עם היהודי בספינה וכו' ולכך מה שאמרו ראה אנחנו מספרים וכו' הוי כשאל אבל בבכורות דברו עם גוי דעלמא לא הוי כאומר לו עשה בו מום כיון שאין לו שייכות עם אותו בכור ולא דמו למלח שהיה בספינה שהיה לו שייכות עם אותו יהודי. אלא ודאי דאף בסתם גוי קאמר הריב"ש דברים אלו חשיבי שאלה עכ"ל

ולעד"ן דאין מכאן שום ראיה דחילוק זה לא יאמר אלא בשואל דבר מחבירו להודיעו מה שאינו יודע דאין דרך לשאול שום ספק מחבירו אלא מהיודעו ולא ממי שאינו יודעו ולהכי כשמדבר דבר לחבירו והדבר שקול אם כיונו לשאול או לא בזה מחלקינן שאם המדבר הזה יודע באיש הזה אשר דבר עמו שידע דבר מזה שהוא מסתפק אמרי' שכיון לשאול ממנו או שהשומע דבריו הבין שכונתו לשאול ממנו לא כן בענין בכור שיד כל אדם שוה להטיל בו מום שפיר איכא למימר שכשאמר לו לגוי מעצמו בכור זה אינו נשחט עד שיהיה בו. מום כונתו לומר לו שיטיל בו מום שכל גוי יכול לעשותו ולא שייך לחלק בין יש לו שייכות עם אותו בכור או לא דמה מקום לחלק בזה כיון שכל אדם שוין בהטלת מום ולהכי לא חילק בהכי וביקש לו דרך אחרת

המורם מכל האמור כי רבים לוחמים על חילוק זה ולדעת הרב מטה יוסף והרב בני אפרים דאף הריב"ש לא מחלק בהכי אלא דבנ"ד אה דמודים דרבנן דלא חשיב שאלה יען דנמצא בו דבר טוב דגילה אדעתו הר"ר דוד כהן לשואלים אותו שאין כונתו לשאול מהם כי גם מאבו יוסף אל דאודי ובהך חשיב הנוי המשיב מסל"ת כי מעצמו דבר וכדכתיבנא משם מהר"ש לוי ז"ל והוי שפיר מסל"ת וכן מצאתי למהרש"ן ז"ל הובאו דבריו בספר מטה יוסף ת"ב דפ"א ע"ב וז"ל אך כל זה השקלא וטריא הוא באומרו שכונת היהודי השואל לדעת מהיהודי אלא שלא שאלו בפי' שיבין הגוי וכו' אבל בנ"ד שבאמת ובתמים היהודי לא עלתה על דעתו דבר זה כלל שהגוי הזה נמצא שם וגם ענין היהודי לא אסיק אדעתייהו באותה שעה וכו' נראה דאפי' אם היה משיבו תדע שפ' מת הוי מסל"ת ול"א שהבין מתיך דבריו שזו היתה כונתו בשאלתו דליכא שום רמז לא בלשון השאלה ולא בענין. דמאין היה יודע שזה נמצא שם ואין אלו אלא דברי נביאות עכ"ל ומעתה נילף מינה לנ"ד דמלבד שאין שום רמז בשאלה וגם לא היה יודע ולא אסיק אדעתיה שגוי זה המגיד ידע מזה כלום עוד זאת היתה יתירה שגילה דעתו היהודי שאין כונתו לשאול ממנו ואתייא במכ"ש ואף להרב מטה יוסף שדחה דבריו היינו משום שכפי דעתו בלשון השאלה היה הוכחה שכיון לשאול לו כמבואר בדבריו שם לא כן נ"ד דיש הוכחה להפך שלא כיון לשאול כדכתיבנא גם הרב יודה. ועוד איכא מעליותה בנ"ד והוא שהרר"ד כהן המדבר עם הגויה הוא אמר לגויה שהר"א מזרחי הוא המבקש לדעת על אודות היהודי אשר נתלוה עם אבו יוסף והוא אין לו עסק בזה ועל הר"א מזרחי אמר שהולך לבקש לאבו יוסף אל דאודי לשאול על היהודי ולא הוא וגילה על עצמו שאין לו עסק בחיפוש זה והמבקש עצמו לא דבר מזה כלום ודמי לההיא שכתב מהר"א פש סי' י"ב ד' כ"א ע"ב וז"ל ואין לומר דאדרבא מדברי הרב הנז' יש ראיה להתיר בנ"ד שכתב וז"ל ואילו הדברים היו לגוי שלא היה עמהם בספינה ולא היו יודעים שהיה יודע בדבר הוה דינו כמסל"ת אבל זה הבקי בדבר בהערה קלה ירגיש ואמר מה שאמר ע"כ. וא"כ נ"ד שלא היה עמהם בספינה ולא היו יודעים שהיה יודע בדבר א"כ דינו כמסל"ת הא ודאי לאו מילתא היא שהרי כל מה שכתב הרב הייני משום שהיהודי שתק ולא דבר כלל עכ"ל הצריך לענינינו. וא"כ בנ"ד שהר"א מזרחי שהוא החוקר כפי דעתם לא דבר כלום וגם לא היה ידוע להם שזה הגוי המעיד ידע מזה היהודי לל שפיר חשיב מסל"ת ואין לחלק דבההיא עובדא דמהר"מ חלווה המובא במהרא"ש היה שנויה דברה עם המלח לא כן בנ"ד שהיה יהודי שאין סברת לחלק בזה שכיון שלא היה הוא המבקש מה לי שהוא גוי או ישר' כיון שאין לו עסק בחיפוש זה

ועפ"י מה שכתבנו יבא ע"נ מה שלכאורה עומד נגדנו מה שכתוב בק"ע שהר' דוד אמר לגוים שהר"א מזרחי בא לבקש לאבו יוסף אל דאודי לשאול ממנו על אודות יהודי א' וכו' שהזכיר לשון בקשה ושאלה ומצאנו למהרא"ש שם שמה שאמר בנדונו