זרע יעקב רסט

וצד אחד מחלוק זה כתבוהו רבים מהפוסקים דטעם חומרת הריב"ש ודעימיה משום שהמלח יודע ממיתת היהודי והגויה ידעה כי הוא יודע להכי חשיב דבריה כשאלה. כן כתב הרב ברוך אנגי"ל בתשו' סי' כ"ג והרב מוצל מאש ד' ד' וכן מבואר חילוק זה בתשו' הרב מהר"מ חלווה הובאו דבריו בתשו' מהריב"ל ח"א סי' ג' והוא אחד מהמחמירים שבזמן הריב"ש ובנה יסודו על חילוק זה עי"ש

אך גם בזה איכא טובא מהפוסקים דלא ס"ל לחלק והם אמרו דהריב"ש מחמיר אחר חזרה אף היכא דליכא ידיעה בתחילה שזה המעיד יודע מזה הלא המה הרב מהרח"ש ד' י"ד מטה יוסף ח"ב ד' ע"ט ועוד שלמים וכן רבים עיין תשו' בני אברהם דס"ז ע"א ונאספו שמה כל ההדרי"ם הסוברים כן

והנה הרב הנז' שם צירף ויחס סברה זו למרן הקדוש ז"ל ולמהר"י סמוט ולהרדב"ז ז"ל וחיליה מההיא עובדא שבסי' ב' וג' דשלמה כרוב בעדותו של אליא כלב דדמו אותו לההיא דהריב"ש והדדב"ז ומהרי"א החמירו דחזרת הריב"ש ומרן אמר שחזרת הריב"ש אינה חזרה ולא חלקו בין ההיא דהריב"ש שהיה המלח מאותה ספינה ידוע שיודע מה נעשה מהיהודי לא כן ההיא סהדותא של אליא כלב שבנדון מרן שלא היה ידוע להם שהבאיבורא יודע מזה ומדלא חלקו בהכי ש"מ דלא סבירא להו הכי

ולענ"ד נראה שאין זה מוכרח דאכתי מצינא למימר דמחלק בהכי ובנדון ההוא שאני דאי אפשר לאומרו משום דההוא עובדא דומה ממש לההיא דהריב"ש כיון שהגוי המגיד שם היה הבאיבורא שהוא שוטר ומושל של הכפר וכיון שהכה אותם ותפסם ולקח מהם אלף לבנים וכל כי האי אוושא מילתא וקלא אית ליה ובכן בשומע' הבאיבורא היהודים מדברים ביניהם בדבר אפשר שחשב שהקול נשמע את כל אשר עשה ונודע להם שיודע הוא הדבר וכוינו במה שאמרו לו אנו מדברים על ענין יהודי אחד וכו' שכונתם לשאול לו שיגיד להם את מה שהוא יידע בזה ועל כן אמר מה שאמר והויא ממש כההיא דהריב"ש דהמלח היה יודע ואף שאינו דומה לגמרי הא מיהא קרוב הוא ולהכי לא חלקו בהכי ושפיר איכא למימר דסברי מרנן הך חילוקא היכא דשייך גם מה שכתב שמפשט דברי הריב"ש נראה דלא משמע ליה לחלק בהכי שהרי כתב וז"ל ומ"מ וכו' שהרי אפשר לומר שכל מה שהתירו בבכורות משום דהוי איסורא דרבנן וכו' וכ"ש שאפשר לומר שדרך כל השומעים ספורים להגיד מה שיודעים וכו' מפשט דברים אלו נראה שבכל גוונא חשש להחמיר עכ"ל. גם בזה אחר המחילה הראויה אליו איני רואה הכרח שכונת הריב"ש מבוארת שבא לתקן מאי דקשיא לכאורה מההיא דבכורות דישראל המשיב לקסדור בכור הוא ואינו נשחט אא"כ היה בו מום דלא חשבינן ליה כאומר לגוי עשה בו מום ומאי שנה שבמשיב למלח אנו מדברים וכו' חשבינן ליה שאלה שזו היא אחת מראיותיו שהביא למעלה דהכא לא שייך לחלק דשאני הכא שיודע המלח במיתת היהודי ולכך אמרינן דכיון לשאול במה שאמר אנו מדברים וכו' דהא בהך דקסדור נמי בידו לעשות מום וכך כל קסדור לגבי בכור דכל אדם יכל לעשות שאלתו ולעשות מים בבכור כמוהו ודומה ממש כהך דמלח שיודע במעשה ולהכי קשיא מאי שנא מקסדור ולזה הקן שהכא כיון שדרך כל שומע סיפור להגיד מה שיודע להכי חשיבא תשובת הגויה למלח כשאלה מפני שברור הוא שסיפר המלח מה שיודע שכן דרך והוי שאלה ממש לא כן בקסדור אינו מוכרח ואין דרך לעשות בו מום בבהמת אחרים בעבור שאמר לו זה שאינו נשחט עד שיהיה בו מום ודילמא לא יעשה וכיון שבדבר זה אינו ברור שיעשה בו מום מש"ה לא חשבינן ליה כלום. זה הוא כונתו ברורה ומיהו עדיין יכולים לומר דלא יועיל לנו טעםזה שדרך כל השומעים ספורים וכו' אלא כדי שיחשבו דברי הגויה שאמרה אנו מדברים וכו' כשאלה והיינו דוקא בכגון דא שהמלח יודע וגם דרך הוא שהשומע מספר מה שיודע א"כ הוא ברור שיגיד ויתברר ספקם. לא כן היכא דאינו ידוע שהמעיד יודע מזה מה יושיענו מה שדרך כל השומעים וכו' אכתי אפשר שאינו יודע בזה כלום ולא יתפשט ספקם והויה כההיא דבכורות דדילמה לא עביד בה מום וכ"ש שאין ללמוד מדברי הריב"ש הללו שאם הגוי ראה מספרים על מיתת פ' בא אליהם וסיפר עמהם שכך ראה או כך ידע שיחשב כשאלה ונלמוד זה ממ"ש שכן דרך שכל השומעים וכו' ורוצה לומר דמחמת כן ראוי שלא להחשיב מסל"ת כאשר ישמע הגוי מספרים ויבא גם הוא לספר בתוכם דאותה שמיעה ששמע מספרים היא היתה התעוררות להשחתו והוי כמו שאלה וכמו שפי' כן הרב מהר"א אלפנדרי בקו"ע ד' יו"ד ע"ב דאחר המח"ר זה אינו לפע"ד אלא כונתו כמו שפירשנו והדבר מוכח מתוך לשון הריב"ש כמו שיראה הרואה ודו"ק

והרב מטה יוסף ת"ב סי' ח' ד' ע"ט סבר נמי