זרע יעקב רסח

ולהכי כשאמרו לו אנו מדברים וכו' חשיבא כשאלה וכן מפורש בתשו' הריב"ש שזה היה דעת הרב שכנגדו בסי' ש"פ וז"ל מאי דאמר מר שעדות המלח אינו מסל"ת לפי שלא היתה תחילת שיחתו מן המת דמה שאמר ליהודי ולגוי ממה אתם מדברים נראה ששמע והבין עמה דברו וכו' אני תמיה והלא העדות היהודי אינו נראה שהגוי הבין דבריהם וכו' ע"כ. מפורש יוצא שטעם שאינו מסל"ת הוא משום ששמע דבריהם והבין שרצונם לשאול לו משו"ה כשאמרו אני מדברים וכו' חשיבה שאלה וכן פי' דברי הריב"ש הללו מהראנ"ח בסי' ע"ו וז"ל והנה המדקדק בדברי הרב יראה שמצד שני דברים היה מקום לחשוב שהגוי אינו מסל"ת אלא כמשיב על דבריהם הא' במה שאמר תחילה במה אתם מדברים שנראה כמבין מהם שאלה ומשיב על פי עדותיהם והב' במה שאמרו הם דברנו באיש פ' אם חי אם מת שנראה כשאלה והכריח שאין הוכחה וכו' עכ"ל וכל זה מסיבה שקדם דבורם בעסק המת ושמעם המלח אמרינן שהבין שכונתם לשאול ממני וכמו כן איכא למימר שגם הם הבינו שהגוי הבין כן ומשו"ה באומרם אנו מדברים וכו' אמרינן שכונתם לשאלה ואת מה בידך לא כן בנ"ד שלא קדם שים דבור בענין המת לשאלת הגוים למה בא הר"א מזרחי לכפר אין מקום לומר שהגוי הבין שום שאלה וגם אין הוכחה לומר שהוא כיון לשאול

וחילוק זה מפורש יוצא בדברי הרב פמ"א ח"ב סי' ס' ד' ק' כתב וז"ל בנ"ד יודו כו"ע דזה לא שאל מהם על ענין דבורם אם היו מדברים. על ענין המת כדי שנאמר שהבין הגוי ענין כולל הדברים שהיה על ענין המת וכיון שהשיבו לומר דעל המת היו מדברים הו"ל שאלה ממנו אבל בנ"ד הגוי שאל היכן הלך הר' אברהם החי והשיבו לו שהלך לבקש בעד מושקונה למוצאו שהרגוהו ואז שאל מהם התיגר מעצמו אם הוא אותו וכו' ואמר מעצמו אמת שהרגוהו בלי שום פקפוק אין ספק שהוא מסל"ת לכו"ע עכ"ל, וכונתו ברורה כדכתיבנא א"כ בנ"ד נמי הוי מסל"ת לכו"ע

ועוד איכא בנ"ד תרתי למעליותא מההיא דהריב"ש והיא דההיא דהריב"ש שאני שהגויה היתה יודעת באיש הזה המלח שיודע אם איש זה חיי אם מת כיון שהיה עמהם בספינה וגם המלח יודע שהגויה יודעת מזה אמטו להכי שפיר איכא למיחש שהמלח הבין במה שאמרו לו אנו מדברים וכו' שכיונו לשאול וגם אפשר דקושטא דמלתא שהגויה ג"כ כונתה היתה כן במה שאמרה אנו מדברים וכו' לומר לו ואת מה בידך כיון שידעה שהוא יודע אמתות הדבר וע"ז השיב להם המלח לפי דרכם משו"ה חשש הריב"ש להחמיר לא כן בנ"ד דליכא למימר הכי. ועוד זאת היתה יתירה בנ"ד שהר' דוד הכהן בדברו עם הגוים להודיעם עיקר ביאת הר"א מזרחי גילה דעתו להם שכונת הר"א מזרחי לדרוש ולחקור מפי אבו יוסף אל דאודי שהוא היה עמו בדרך ולא מזולתו שלא עסיק אדעתיה שיש מי שיודע זולתו וא"כ אין מקום לומר שכיון לשאול מהם וגם אין לומר שהבינו כן דהא צווח ככרוכיא הפך א"כ דברי הגוי המעיד באו כנדרש ללא שאלוהו והוי שפיר מסל"ת

ושתים זו שמעתי מתורתו של רבי מהר"ש הלוי ז"ל חלק אה"ע סי' ד' הביאו הרב כנה"ג הגה"ט אות צ"א לחלק יצא בההיא דכתב מהראנ"ח ח"א סי' ע"ה דהליכת לבית הגויה המסל"ת הויא כשאלה כתב וז"ל. ועוד מטעם אחר נראה לענ"ד דגם הרב הראנ"ח יסבור בנ"ד דדברי אשת המופתי חשיבא מסל"ת משום דבההוא נדון שלו כפי הנראה שהיהודים הלכו לבית הגויה ממש לדעת ממנה מפני שכבר ידעו שהיא היתה יודעת מהענין שהם היו מחפשים ורוצים לדעת ממי שיגלה להם מה נעשה מהיהודי וידעו שאותה הגויה היתה יודעת ולה היו מבקשים ולכך ההליכה לביתה חשיבא כשאלה ודבריה אינם מסל"ת אבל הכא בנ"ד הם לא היו יודעים באשת השופט שהיתה יודעת שום דבר וגם כשהלכו לביתה לא הלכו לבקש אותה לדעת ממנה שום דבר אדרבא לבקש את בעלה הלכו ולדבר עמי והיא מעצמה אמרה מה שאמרה וכו' עכ"ל. הרי לך דאף דמהראנ"ח מחשיב ליה להליכה בבית הגויה כשאלה קאמר הרב דבנ"ד דאיכא הני תרי טעמי תריצי חדא דלא היו יודעים שאשת השופט יודעת מזה ועוד שההליכה לשם לא היתה לבקש אותה ואדרבא לבקש את בעלה ולא לה מודה מהראנ"ח. א"כ אף אנן נמי נימא הכי בנ"ד דע"כ לא חזר הריב"ש וחשש להחמיר שתחשב התשובה לגוי כשאלה היינו דוקא בנ"ד דיש בה ידיעה ותחילה שהמלח יודע ענין המת היכי הוה עובדא ובדבריה אין שום הוכחה שלא כיונה לשאול ואדרבא ידים מוכיחות שכיונה לשאול כיון שהם מבקשים לדעת על היהודי ויודעים שזה יודע מזה משו"ה חשש להחמיר להחשיב התשובה לגוי כשאלה לא כן בנ"ד דאיכא הני תרתי לטיבותא שאין כאן ידיעה שהגוי יודע מזה כלום וגם גילה דעתו הר"ד שביאתם לשאול מאבו יוסף שהוא היודע הרי גילו שאין כונתם לשאול מהם בהא יודה הריב"ש וכל דעימיה דחשיב מסל"ת: