זרע יעקב רסו

ולעשות מעשה כדעתם וטעמם ונמוקם ומקום יש בראש לסמוך עליהם בנ"ד כי רבים הם ובפרט כי הם המה עמודי ההוראה אשר כל יומא ויומא שמעתתיהו בפומן וכבר ידוע תשובת הרא"ם ז"ל בסי' ל"ו דהיכא דאיכא פלוגתא בדינים אלו אין ראוי להניח כל התנאים והגאונים המקילים וללכת אחרי המחמירים ע"כ והביא דבריו הרב משאת בנימין בסי' מ"ד וכן הסכים הט"ז שם ס"ק ט"ו וב"ש ס"ק מ"ו ואף הח"מ ס"ק ל"א שחולק מודה בנ"ד דאיכא רבוותא טובא רבים ועצומים שמקילים ולדעתי בכה"ג אין חולק כמבואר שם ובפרט דמר"ן מהריק"א קאי כותיהו אין ספק דכוותיה נקטינן וכן הסכים הרב מטה יוסף ח"א סי' י"א ד' נ"ט ובסי' ט' ד' מ"ט ע"א עי"ש דמסיק וז"ל נקטינן כדברי מהריק"א דמיקל דבענין מסל"ת נקטינן דהיכא דאית בה פלוגתא דרבוותא דאזלינן ביה לקולא משום דאיכא טעמא דדיקא ומנסבא ע"כ

ובעומדי על דבריו ראיתי שם בד' מ"ח ע"ב וז"ל אבל ראיתי להרב פ"מ בח"א סי' נ"ג בענין גוי שנשאל מגוי אי מקרי מסל"ת או לאי דהוי פלוגתא ומעתה מאן ספין ומאן רקיע לעיולא נפשיה בפלוגתא בדבר ערוה החמורה וכו' שהרי כתב הריב"ש בתשו' דכל דבר דאיכא ספיקא ופלוגתא אי הוי מסל"ת או לא אזלינן בספקו להחמ' עכ"ל ולא ידעתי היכן מצא להריב"ש שכתב כן ולבי אומר לי דמסברא דנפשיה הוא דכיון שכתב הריב"ש דכל דבר דאיכא ספיקא אזלינן בספקו להחמיר ס"ל להרב פ"מ דה"ה והוא הטעם בדאיכא פלוגתא דאזלינן לחומרא אי משים הא לא אריא דיש לחלק כדכתיבנא עכ"ל. ולענ"ד נראה פשוט דהרב פ"מ לאו מסברא דנפשיה אמרה אלא מפורש יוצא בסי' שע"ז בענין קברתיו דמחמירים הרי"ף והרמב"ם וז"ל הוא הביא דעת הרמב"ן והרשב"א שאין צריך קברתיו וכתב וכן הסכימו כל האחרונים ועכ"ז כתב שם דיש לחוש לסברת הרי"ף והרמב"ם כיון שיצא מפיהם ואף שכל האחרונים והרשב"א והרמב"ן עמהם הא קמן דאף בפלוגתא דרביותא אזיל לחומרא ודבר זה הביאו הרב אליא רבא ד' ז' ע"ב והקשה מה שנראה סותר ותקנו בטוב טעם ודעת ע"ש גם מילתא דתמיהא חזינן שהרב מטה יוסף שם הביא מתשו' הרדב"ז כ"י סי' קכ"ט שדעתו להקל בפלוגתא דרביותא ואילו הרב אליא רבא ז"ל שם הביא תשו' הרדב"ז בחדשות סי' צ"ג שהוא כדעת המחמירים בפלוגתא דרבוותא ושתי תשובות הללו סתראי נינהו ואין תשובות הרדב"ז בידינו לעמוד על שרשם לדעת קושטא דמילתא. ואיך שיהיה אף הרב אליא רבה ז"ל דמחמיר שם נראה דבנ"ד יודה כיון שהמקילים רבים הם והם גדולי המורים אשר בית ישראל נכון עליהם א"כ היה מקום להקל בנ"ד ולומר דחשיב מסל"ח אף שהגוי המעיד שמע השאלה מפי השואל כיון דלא שיילו לגוי המשיב גופיה. ובפרט שההכרח שהכריח הט"ז אשר מכחו הוכרח לפרש דברי מהרא"י דמיירי שאין הגוי המשיב עומד שם בשעת השאלה אין ראיתו מוכרחת כמו שחלקנו לעיל וכעין מה שחלקנו חלק מהר"א ששון ז"ל סי' י"ב להשוות דעת מהרי"ק עם הריב"ש עי"ש אך עדיין לבי מגמגם וירא וחרד לסמוך על זה מאחר שראיתי רבים מהפוסקים דסברי מרנן וחיישי ואזלי לחומרא אף בפלוגתא דרבוותא כאשר הובאו בדבריהם בס' אליא רבה שם והרב פ"מ ח"א סי' נ"ג החמיר מאד בזה ע"כ מנעתי עצמי מלהתיר האשה מטעם זה

ואשימה עיני בדברי הרב הפוסק אביר יעקב הי"ו ואשא עיני ואראה מילתא דתמיהא במה שכתב בהחילת דבריו כי אחר מה שהביא דברי הרב הח"מ והב"ש דסבר דכל שהיה הגוי המשיב יושב באותו מעמד אף שלא שאלו ממנו חשיב נשאל וא"כ נ"ד חשיב שאלה מצא תרופא לנ"ד בההיא דכתב הרב פמ"א סי' קכ"ה ובח"ב סי' מ"ז בענין גוי מפי גוי דלא ידעינן אם הגוי הראשון היה מסל"ת כבר הורגלו להתיר אשה וכן הביא מדברי הרב ד"מ חאה"ע סי' ז' וסי' ד' ובנדון דידן הוא גוי מפי גוי וכן הביא ההיא דרמז הי"א בהגהב"י אות ר"ך דאם סיפר הגוי השני סדר הדברים שדבר עמו הגוי הראשון אפי' הר"ן יודה שאין צריך שיאמר הב' שהא' היה מסל"ת וכן הביא ההיא דכתבו דתלינן להקל דלא בעינן בעד מפי עד קברתיו וגם הביא ההיא דכתב מהרש"ו בנאספות שבי"א בס"ג וסים בדבריו וז"ל והנה היתר הספק הראשון עכ"ל בסעיף ב' עי"ש באורך. ודברי תימא הם איך נחה דעתו בזה לספק הא' דזה דכתב הרב פמ"א ורבים כמוהו דעד מפי עד אף דלא ידעינן אי היה הראשון מסל"ת תלינן להקל היינו דהגוי השני היה מסל"ת כדינו והראשון לא ידענו מה היה בזה תלינן להקל לא כן בנ"ד דכבר העלה להלכה הרב הפוסק כהח"מ והב"ש וא"כ השני אינו מסל"ת א"כ מה יושיטנו אם בגוי הראשין מקלינן ולא בעינן שיאמר שהוא מסל"ת הרי השני שמפיו אנו חיים אינו מסל"ת ומה נועיל בכל מה