זרע יעקב רסד

דרבנן אזלינן לקולא. עושה אלה צדקת ה' עשה מאד נעלה. הנה מה טוב ומה

מה אשיב שולחי דבר ואען ואומר מילתא דמסתבר. מילתא דדנא כי רבה היא ניתנה לעליונים. אנשים חכמים ונבונים. ורחוקים המה משדוני"ם שקטנים ושאננים הם רשאים להכנס בפרדס לרעות בגנים וללקוט שושנים. לא כן אנכי עמדי לא שלותי ולא שקטתי הא גופא קשיא כי רבו מצערו"ת ראשי צוחינן ככרוכיא האניה ואניה. עיני תמיד רואות וכלות העיר הזאת נעמ"י לחרבות חרב שממה והעם היושב בה נידדים ללחם חוריתא דנהמא. לבי לבי כחללים והמה ומדאגה מדבר פן תהיה הארץ שממה ח"ו. זו היא סיבה כי לא צילא דעתאי ושמעתתא בעי' צלותא. ובפרט דבר שבערוה מתוך חומר שבו צריכה רבה מכמתא וגבורתא, ע"כ זחלתי ואירא מחוות דעי למרחוק קלא אית ליה למילתא. חשבתי דרכי כי אין אני בן חורין להפטר ממנה. בריא בחיובא מנאי ואפי' מגלימא. ולאו מילתא זוטרתי היא להרנין לב אלמנה עניה צוער"ה גולה וצור"ה וחבלי עבותות העיגון שם על שכמה. אשרי אנוש יעשה זאת הנה שכרו אתו על אחת כמה וכמה. זאת היא ע"כ אמרתי אעשה גם אנכי כאשר תשיג ידי לטהר אשה כאשר תשיג ידי לצאת ידי חובת שנים. ואת לרבות עשה דכבוד תורה להשיב שואלי דבר מעלת הרב אביר יעקב נר"ו ואנכי ידעתי ערכי עלי ואנחנו מה. וראשית כל מאמר נבאר הספקות אשר יש להסתפק בנ"ד וכל ההשתדלות הלא הוא בק"ע הראשונה העשויה פעה"ק טבריא כי ממנו ניקח להתיר האשה בע"ה. והנה הספקוה הם ארבעה א' אם יחשב עדות זה הגוי מסל"ת כיון שדברי הגוי המעיד באו כתשובה על דברי הר' דוד הכהן שאמר שביאת הר"א מזרחי היה לבקש את הגוי אבו יוסף אל דאודי לשאול לו על אודות יהודי אחד שנלוה עמו וכו' ועל זה דבר הגוי העומד מנגד מה שדבר ואפשר שנתחשב זה כמשיב על שאלה ואינו מסל"ת. ואת"ל דחשיב גוי זה מסל"ת כיון שהוא גוי מפי גוי והראשון לא ידענו וגם לא. אמר הגוי השני שהראשון היה מסל"ת וידוע מחלוקת הפוסקים בזה דרבים הם הסוברים דבעינן ידיעה בתחילה שגוי הראשין יהיה מסל"ת. ב' אי בעינן בנ"ד קשר דברים דידוע דעת הר"ן ומהרד"ך ז"ל דבעו קשר"ד הא לאו הכי לא חשיב מסל"ת ג' שלא הוזכר קבורה בנ"ד וידוע דעת הרמב"ם דאף ביבשה בגוי מסל"ת מצריך שיאמר קברתיו. ד' דלא הוזכר כי אם שמו ולא ש"א וש"ע ורב הפוסקים מצריכים שלשתם יחד וכ"ש דבנ"ד ליכא אפי' שנים מהם

ואשיבה ידי בס"ד על ראשון ראשון אי הוי נ"ד כמשיב על שאלה או לא. ואומר דהיכא דשאל ישראל מגוי אחד ואחר שמע השאלה והשיב והיה שם בשעת השאלה כנ"ד אי הוי כמשיב על שאלה או לא במחלוקת שנוי' ושורש דבר זה הוא מדברי מהרא"י סי' קס"א והביאו מור"מ בסט"ו וז"ל ודוקא ששאלו אותו הכותי עצמו אבל שאלו כיתי אחר או שחפשו בעיר אחר יהודי ויצא קול בזה ובא כותי ומס"ל שמת אעפ"י שהיה אצל הכותי ששאלו מקרי מסל"ת עכ"ל ופי' דבריו הרב ח"מ ס"ק ל' וז"ל כלו' אעפ"י שהכותי המעיד ל"ת היה אצל הכותים הנשאלים והם הגידו לו שהיהודים חקרים ודורשים אפי"ה כל שלא שמע הכותי המעיד מפי היהודי השואל איה חברו הוי מסל"ת אבל אם שני כותים או הרבה עומדים ביחד והיהודי שואל לאחד מהם איה פ' והשני משיב מת ודאי לא הוי מסל"ת כל שהמגיד שמע מפי יהודי שחוקר ודורש אף שלא שאל אותו מ"מ מקרי משיב לשואל עכ"ל וכן פי' דבריו הרב ט"ז בס"ק י"ג וסקט"ז והכריח הדבר מההיא דתת"ד עצמו כ' רל"ט והביאו מור"ם בסמוך דהא דאמרינן דשאלה לאו מסל"ת בשאל ישראל אבל אם שאל כוחי לכותי ומגיד מיקרי מסל"ת ובלבד ששאלו אותו שלא בפני ישראל וע"ז כתב הט"ז מכאן מוכח דהך דלעיל מיירי כשאין הגוי המגיד שם בשעה ששאל הישראל לגוי הראשון דאם לאו ק"ו הוא דאסור דהא כאן אין שואל הישראל כלל לשום גוי אלא גוי אחד שואל לגוי שני ואפ"ה צריך שלא יהיה הישראל בשעת השאלה כ"ש לעיל שהישראל שואל לגוי אחר שצריך שלא יהיה הגוי השני שם באותה שעה עכ"ל

ולענ"ד נראה דהא לא מכרעה לפרש כונת מהרא"י כן דאיכא למימר דהתם שאני בההיא דסי' רל"ט לאותו גוי המשיב הוא ששאלו ממנו משו"ה אי ישראל עומד על גביו לא חשיב מסל"ת דאיכא למימר דכיון שרואה הגוי הנשאל ששואלים ממנו וישראל עומד שם מבין שיש נפקותא בדבר ושואלים ממנו לדעת מה הוא יודע ואיכא למימר שפיר שמשקר ומשיב מה שאינו אמת כיון ששאלו ממנו לא כן בההיא דסי' קס"א דהשאלה היא מגוי חברו והוא שומע ומשיב ונדרש ללא שאלוהו אף שיבין שיש נפקותא בדבר לא מעיל נפשיה לשקורי במילתא דלא שאלוהו על כן יאמר מה לי לשקר אם לא שיודע דקושטא קאמר ובשומעו את דברי'