זרע יעקב רסג

את שמו ומשבחו מאד והודיע שהיה חולה והודיע ג"כ שמת ונענוהו אחר שנפל וראו שמת דאי נמי הו"ל כאילו אמר וקברתיו דלאו דוקא בעי' וקברתיו אלא כל שנתעסק בטלטולו סגי כמ"ש מרן בכ"מ וכן פסק מהרש"י והסכים עמו הרי"ף ז"ל בנאספות תשו' ב' והביא שם מהר"ן בתשו' שכל שאמר דברים שהם ברורים שאין לספק בהם הו"ל כאומר וקברתיו וכ"ש בנ"ד שבעדות ב' אמר העד מת וקברניהו ומבואר באספות שם שהרי"ף וחתנו ז"ל מהר"ש ויטאל ז"ל הם שם מה שיחסר להם מעדות א' לוקחים אותו מעדות הב' כך מבואר שם בתשובותיו ע"ש דנ"מ לנ"ד טובא עש"ב. והא דליכא הכא שם אביו ושם עירו הנה מצאנו למר"ן בתשו' בדיני גוי מסל"ת בסי' י"א בענין שהגוי המסל"ת לא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו כלל אלא שאמר שהרגו לאיש ואשה שיצאו מחלי"פ עם מוקי"ר א' זקן מכפר חנין והעיד יהודי שיעקב כהן ואשה אחת יצאו עם מוקי"ר א' זקן והתיר שם מרן את אשת רי"כ ודימהו להך מעשה המפורש בפ' בתרא דיבמות ופסקה הרמב"ם וכתב מה לי שיאמר יהודי שיצא עמי מ"ל שיאמר יהודי שיצא עם פ' מת ע"ש שהתיר ומהרמ"ג ז"ל בתשו' ל"ו הובאה בשו"ת דרכי נועם סי' ל' ע"ש דתמה למה שם הוכרח ללמוד מתשו' מהרשד"ם ז"ל סי' פ' שאמר דין זה לאו גזירה אלא וגו' שאפי' לא הזכיר אפי' שם המת ולא ש"א ולא ש"ע כל שהוא דבר ברור ואין לספק באחר לא בעי' אפי' הזכרת שמו כלל. ותמה מהרמ"ג דזה תלמוד ערוך ופסקוהו הכל אבא יודן איש צידן אמר מעשה וכו' ע"ש וע' תשו' מהראנ"ח ח"א סי' וע' בשו"ת נחפה בכסף סי' ט' וזרע אברהם חא"ה סי' יו"ד ודרכי נועם חא"ה סי' כ"ב ומהרש"ך ח"א סי' כ"ו ומשפט צדק ח"א סי' ז' וע' יד אהרן אות שס"א ור"ז מה שרמז נמצא היוצא מדברי כולהו רביותא כשהוא מדבר על א' ברור דליכא לספק באחר לא בעי' שמו וש"א וש"ע ומה שיש לכאורה סתירה לזה מתשו' מר"ן בסי' ה' קל להבין החילוק ממנה לס' י"א הנז' והמבין יבין דרב המרחק דבסי' ה' ליכא שום הוכחה נכונה ולא שום בירור כלל והרב זרע אברהם בתשו' סי' ז' ישבם ע"ש ודבר פשוט דלא דמו אהדדי וא"כ בנ"ד דלא נפקד מהעיר כי אם זה והא העידו יהודים ששבתו עמו באיקניטרה והוא היה חולה והם הלכו יום א' בהשכמה אדעתא שהוא יבא לכאן ולא בא והוא סעד הנז' הוא שמו והיה חולה מאד ועד עתה לא בא ובעדות א' הזכירו שמו סער כנז"ל ורבים ס"ל דהזכרת שמו ביבשה מהני במקום וקברתיו נמי וע' הרב בעי חיי תא"ה תשו' י"ב ובתשו' ח' ד' י"ד ע"ג ע"ש וע' להרב חס"ל אלקלעי בחא"ה בתשו' ס' עש"ב דנ"מ לנ"ד טובא וע' להכנה"ג ויד אהרן מה שרמזו ונ"מ נמי טובא לנ"ד דידעי' אז לא נפקד מהכא שום איש כי אם זה סעד חתן הרי"כ ויש כחא דהיתירא בגוביין עדות הנז"ל דעה"ק טבריא לבדה וכ"ש בהצטרף ג"כ קבלות עדיות דעה"ק צפת"ו ודהכא דכולם פונים לדעת וצד אחד דזהו סעד מת ממש ואבד זכרו זה זמן ג' שנים מ"מ ולא נשמע ממנו כלום ומהנך תשו' שבסו"ס יד אהרן א"ה ת"א איכא למשמע מנייהו טובא לנ"ד. תורת העולה אשת ה"ר סעד היה בת הר' יוסף סאלמיה נג'אר הכהן יצ"ו לע"ר הותרה מכבלי העיגון ותנשא לכל גבר די תצבי והיה מקום להאריך בנ"ד ככל הדברים ולהיותי טרוד מאד באתי בקצר אמיץ ולדעתי מילתא דפשיטא להתירה להלכה. ויען כי מיראי הוראה אני ובפרט בהתר עגונה ע"כ אמרתי ארוצה נא לפני גדולי המורים יצ"ו אם יסכימו עמי תרי גברי רברבי להתיר גם אני אסכים לעשות מעשה וה' יצילני משגיאות ויראני מתורתי נפלאות. ויטע תורתו ואהבתו ויראתו תמיד בכל לבי. והוא זעי"ר ש"ם זעי"ר ש"ם. הצעיר יעקב ענתבי ס"ט

תשובה

מה נכבד היום בהגלות נגלות, מגילת ספר כתיב למ"ר פיס ממלל רברבין עטים מללות. אביר יעקב נורא תהלות. עסיק ותני בסכינא חריפא. מגילה עפה מנופה בי"ג נפה מה אעדך ומה

מה טיבו אהליך ליעקב מר ואהלות, פעולת צדיק לכו חזו מפעלות. אמרין לפעלא טבא איישר חיליה דמר מספרים תהלות דכריך ותני הלכות מרובות חמורות דומות עליו כקלות, משום תקנת עגונות בנות ישראל יוצאות וחלות. נותנים לו את השבח מה יפית ומה

מה זה ועל מה זה כי באת אלי ארי נעשה שיא"ל לחוות דעי גם אני הלכה זו כמאן אזלה. משום חינה בת איש כהן עניה זו נפשה מרה לה. לשוא שמרה שמירת דבעלים הלך בעלה. להוציא ממסגר אסי"ר משום צערא דאתתא תקינן לה מילתא תקנתא