זרע יעקב רסב

הם בתשו' הריב"ש דס"ז שפ' ע"ש גם לא ראה פי' הרמב"ם במשנה זו וז"ל ונאמן הנכרי כשאמר מת פ' אם הסיח ל"ת עכ"ל וכ"כ הטור ברמזיו בפסקי הראש שהוא חבירם כידוע ע"ש ומוכח מדבריהם הכא דלא בעו שום קש"ד אלא די שיהיה מסל"ת בלא שאלה כס' הריב"ש ודברי מהרד"ך צ"ע לע"ד. ואחת מהראיות שהביא הריב"ש סי' ש"פ מהא דתנן בא' שעמד בראש ההר וכו' ופריך ודילמא שד הוא וכו' ודלמא צר"ה היא וגו' ולא קא פריך ודילמא עכו"ם היא ואין כאן קש"ד אלא ודאי אי הוא עכו"ם הו"ל מסל"ת ועל ראיה זו השב מר"ן בתשו' ח' די"ל לדעת הרן דאה"ן ה"מ למפרך הכי נמי אכן כיון דשאני בשעת סכנה כותבין אעפ"י וכו' דמההוא טעמא גופיה ניחא דלא חיישי' דילמא עכו"ם הוא ע"כ וכן השיב מהרלב"ח בתשו' קל"ו ותמה מאד על ראיה זו ע"ש וכוונתם ברורה דאין לנו להוציא דין מכח קו' דפריך הכי ולא פריך הכי אלא אם יהיה האופן שאם הוא פריך כי לא הוה מהני מאי דתי' בש"ס גם להא אבל אם במה שתי' בש"ס להך פירכא דפריך יתורץ גם מאי דהו"מ לאקשויי נמי ודאי דלא מפקי דינא מדלא פריך כיון שמתורץ גם הך במה שתי' הש"ס על מאי דפריך ליה ואין להוציא דין מהמקשן אמאי לא פריך הך נמי דס"ל הני שכיחי טפי דאם עכו"ם הוה למ"ל לעמוד בראש ההר ולצעוק כיון שהוא נחפז ללכת לדרכו שהרי לא מצאוהו ואם צעק ונחבא למה לו יעמוד להדייא לעין כל להגיד כי ישר ועוד וכי יש לו לעכו"ם מצוה להתיר עגונה וכמו שכן תי' מהרד"ך בבית כ' ונעלמו דבריו מהר' מהרא"ק בס' ב' המאורות הגדולים סי' ז' דל"ח ע"ג ומרב תנא הרמ"ל בפי"ג מהלכות גירושין ה' ט"ו שתי' כן מונפשייהו ואורייתיה דהרד"ך ז"ל בתשובה ההיא בפומיהו כאשר תראה ולא זכרו שהרד"ך בעצמו תי' הכי ורמזו גם המגיה שם וא"כ הו"ל הנך פירכי דילמא שד או צרה שכיחי טפי ולהכי הנך פירכי הם אמת שאם לא היה מתורצת הך דדילמא עכו"ם הוא במה שתי' להנך הו"ל ליפרוך דילמא עכו"ם אף דלא שכיחא כיון דאיכא למיחש להכי ולא יתורץ במה שתי' להנך פירכי אכן כיון דבהך תי' יתורץ גם הך לא מוכח מינה מידי והו כוונת מרן ומהרלב"ח ודברים אמתים ונכונים הם ובזה סרו מהר כל תמיהות הרב הנז"ל בס' ש"מ הגדולים והרמ"ל ז"ל כנז' שתמהו על תי' זה ולפמ"ש לק"מ וראיתי אני להגאון ט"ז על א"ה בסי' י"ז שדחה ראיה זו דהריב"ש הא דלא פריך ודילמא עכו"ם הוא דעכו"ם איהו מכשיל את ישר' בחינם כדאי' ביו"ד וכו' ע"ש ולא זכיתי להבין ד"ק דמי אמר שכיון העכו"ם להכשיל דילמא אה"ן היא כיון להודיע האמת וס"ל שיאמינוהו ויתירו על פיו ואנן הוא דידעינן דלא מהימן דכתי' אשר פיהם דבר שוא או דילמא לצעורינהו קמכון דעשוי לצער את ישר' ומי אמר לו כיון העכו"ם להכשיל עד דאמר קי"ל אינו מכשיל ושפיר הו"מ למיפרך דילמא עכו"ם ודו"ק

והנה כבר אמרי' דהר"ן דבעי קש"ד די מלפניו או לאחריו ומפורש בתשו' הר"ן דאפי' אם אמר חבל על פ' הוי קש"ר. וכ"כ הרד"ך וכ"כ משפט צדק ח"א סי' ו' ומהארנ"ח בסי' צ' ע"ש וכתב מהארנ"ח מ"ש הרמב"ם ז"ל כמה היה נאה כמה היה גבור וכו' לרווחא דמילתא כ"כ ע"ש ונעלמו דבריו מהרב ב"ד חא"ה סי' ו' דכתב זה מס' דידיה והכריח זה מהטור ולא ראה שככ' הראנ"ח וע' להרב י"א הגהב"י אות קנ"ג ובח"ב בהגב"י אות ס"ב וכ"כ הרב בעי חיי חא"ה סי' י"ח דט"ז ע"א וע"ב ע"ש בנדונו שאמר ואבאלי כתב לכ"ע הוי קש"ד וכ"כ הרב אשדות הפסגה בל"ה ע"ג וכ"כ רבים ונכבדים ומאד תמהני על הרב משאת משה חא"ה סי' ל"ח והרב שפר אפרים סי' ק"א שכתבו לדעת הר"ן ווי לפ' לא הוי קש"ד אל צ"ל מעניינים אחרים עד דלהוי קש"ד ופי' בגמ' תיבת ואזל דאמר הוי מילי אחריני ואזל הוא להאי עניינא ודבריו דחוקים בפי' זה מאד וגם תימה דהר"ן והרד"ך כתבו להדייא וכל שאמר חבל על פ' או ווי לפ' שפיר דמי ומאי דק"ל התם אי אמרי' הכי לדעת הר"ן מההיא דמאן איכא וכו' כבר הוק' זה למרן בתשו' ד"פ ע"ד וכן למהריב"ל ז"ל הביא דבריו לח"מ שם וע' מה שתי' מרן ד"ה ונ"ל דד"פ וכו' וע' בתשו' שאחריה שעפ"י תי' מיושבים קו' מהרד"ך נמי וע' ג"כ להכנה"ג הגב"י אות פ"ב ולהי"א הגב"י אות קל"ה שהקשו קי' זו ותי' ע"ש וכולם נעלמו דבריהם מהר' שער אפרים באופן שדברי הר' משאת משה הנז' ודברי הרב שער אפרים הנז"ל תמוהים מאד בעיני וצל"ע

המורם מזה דאפי' אמר ווי ליה לפ' שמת הוי קש"ד לדעת הר"ן והרד"ך ואע"ג דכבר איפסיקא הלכתא דלא כהר"ן אפי"ה בנ"ד הא איכא קש"ד לכ"ע ואפי' לדעת הרב משאת משה ושער אפרים הנז' הביא דקאמר איתרפקנא משאה וכו' הוי הוי קש"ר לכ"ע ויצאנו י"ח הר"ן ולכ"ע הוי נ"ד מסל"ת ודו"ק דקאמר אתרפקנא מעא וואחיד יאודי אסמו סעד כאן סאיוי מענא מליחא יכרי"ז פיל טאריק וכו' א"כ הרי הזכיר