זרע יעקב רנח

מחילא המצות ופרותיה משא"כ מקודם שהיו לי קרן דווקא ולא פירות

אלא דעדיין יש לבע"ד לחלוק ולומר דכל זה אינו אלא אי מדמינן ליה לפקדון אבל אי מדמינן ליה לשכירות כבר פסק מרן בב"י ז"ל דבשכירות יש צד רבית וא"כ מלבד דאינו חייב השוכר שעכב שכירותו ומה גם דאם רוצה לתת ריוח ממה שהרויח במעות השכירות שעכב בידו איכא צד רבית

אמנם כבר כתבנו בשם ר' אליעזר מטיך דס"ל ז"ל דבמלמד שעכב בעה"ב שכירותו והרויח בו. כ' דחייב ליתן לו מה שהרויח במעות השכירות והסכים עמו רי"ו ז"ל והב"ח ז"ל ומוהר"י הלוי ז"ל וזהו הרמז הרומז ד"א אימתי התורה משחקת למי שהוא עמל בה כלומר שעוסק בתורה יומם ולילה כמ"ש והגית בו יומם ולילה כשכיר יקוה פעלו וביד קב"ה שכירותו והוא מרויח בהם שהיא מזריע זרע ודאי דהפירות היוצאים מהם הוא לת"ח כדין מלמד שעכב שכירותו בעה"ב דאם הרויח הוא למלמד וז"ש הוי ותשחק ליום אחרון כי ביום אחרון הוא רואה ריוח השכירות ושוחק

אלא דעדיין נשאר לנו לבא לידי ביאור דאפי' מוהר"י הלוי ז"ל דכתב דבשכירות אין כאן צד רבית מודה הוא דכשהוא הלואה דאם הלוה עכב הלואתו של מלוה דיש בי צד רבית וכמ"ש הר' משאת בנימין ז"ל דבמלוה כיון דאינו גובה את הרבית גם אין לו תרעו' משום מבטל כיסו ש"ח א"כ איפה אי מדמינן ליה להלואה מלבד דאין כאן מקום לשאול ריוח וגם דאיכא צד רבית

ועל זה הביא סברת האמוראים דכל אחד ואחד הוא נותן טעם לשבח לזכות את ישראל בדין הריוח והלא המה זבדי ן' לוי ור"י ן' פטרוס וריב"ל קראו כל א' וא' מהם בשעת סילוקן מן העולם ר"ל דבאותה שעה נתגלה להם שכרם ביתר שאת ואמרו דמה שזכו לכל הכבוד הזה בדינא קא זכו וכמו שנתבאר למעלה

האחד הביא פסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא שם רמז מ"ש מור"ם שם וז"ל מיהו אם תבע בעל הפקדון תן לי פקדוני וארויח בהם לעצמי הלה מעכב בידו חייב ליתן הריוח מכאן ולהבא והסמ"ע מ"ע ז"ל הרגיש בס"ס פ"א מ"ש מההיא דהתנה בפי' ליתן ריוח שהוא פטור ותירץ דהתם מיירי בשלא תבע מעותיו וכן כתב הרב מ"ש בסי' קפ"ג הגהב"י אות מ"א וז"ש על זאת יתפלל וגו' ר"ל דלא אמרינן בהלואה דאיכא צד רבית היינו היכא דלא תבעו אבל הכא תפלתם של צדיקים וחסידים הוא בכל עת ורגע שהקב"ה יזמין להם די מחסורם אשר יחסר להם כדי להרבות צדקות ומישרים באופן כי תובע בפה החסיד שהקב"ה יתן לי שכרו ממצותיו כדי להרויח בו לרבות עוד מעשים טובים והקב"ה מעכבם להרויחם ודאי כי אותו הריוח הוא לבעלים

והשני אמר פסוק מה רב טובך וגו' בא לרמוז דהאי הלואה הוי דומייא לשכר המלמדים ושכר העניים שנותנים להם שכר קצוב בכל שבוע ושבוע שמותר להלותם ברבית קצוצה וכמ"ש ר' אליעזר והרשב"א שב"א ז"ל וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליריאך שהם שכר המלמדים ופעלת לחוסים בך שהם שכר העניים ע"ד מחסה לאביון ובשכר זאת הוא מותר להלוותם ברבית קצוצה וזהו ההלואה שיש ביד הקב"ה כ"י ואדם זוכה בם אפי' שהוא הלואה גביה

והשלישי הביא פסוק כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו רצה לרמוז מ"ש דאין רבית והונאה להקדש וישראל נקראו קדש כמ"ש הכתוב קדש ישראל לה' וזהו ממש כוונת הכתוב כי בו ישמח לבנו לזכות בין בשכר המצות ובין בפירות היוצאים מהם יען כי בשם קדשו בטחנו ר"ל בשם הקדש שקרית לנו קדש ישר' בטחנו כדי לזכות בו בין בשכר המצות ובפירות היוצאים מהם וקאמר הוי בעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרם ומשמחם ומדאיצטריך לקרנם תרום בכבוד סמוך לפרקן הוא מוכרח דיש להם ריוח ופירות המצות משא"כ קודם לזה דהא כל זמן שעומדים בזריע' הם עושים פירות ועל זה הוא מורה מקום סמיך למיתתו

ואח"כ הביא מימרא דבן עזאי וקרא בידו יקר בעיני ה' המותה לחסידיו אימתי הקב"ה מודיע לצדיקים וכו' בא לרמוז החילוק שכתבנו למעלה והביאו הרב מ"ש באות מ"א הנז' בשם מוהר"ש גאון ז"ל והמ"ץ דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה על ידי הלואה שזה הלוה לו מעותיו מדעתו על מנת שיתן לו רבית אבל היכא שהוא לא נתנם לו מדעתו אלא שזה עכב מעותיו, בידו ומבטל כיסו של חבירו והרויח ראוי לו שיתן שכר מעותיו ואין כאן צד רבית יע"ש הכא נמי ישראל לגבי קב"ה דאין שום אחד מישראל שיודעים שכר המצות אשר הם עושים וכמ"ש התנא שאין אתה יודע מתן שכרם ש"מ אלא אנו עושים מצותיו אשר קדשנו במצותיו וציונו ואין אנו יודעים שכרם כדי לידע ההלואה ליתנו בריוח אלא שהקב"ה הוא מעכב שכרם והוא מזריע זרע ומרויחם ודאי דאין כאן צד רבית: