זרע יעקב רנו

היתומים עצמם ליתנם הפוטרופוסים על שמם להרויחם אבל שיפרעו אפוטרופוסים חובותיהם במעות היתומים והם יתנו הריוח משלהם מכיסם הו"ל רבית הכא מיד לוה למלוה והוא רבית קצוצה וכל כי האי לא מקילינן אבל בנדון הרב ז"ל הוא בהפוך דבמעות הזקן עצמם עכבם להרויח בהם ולא פרע חובותיו והטענה של הזקן שהוא צועק ובוכה הוא עד שאתה מרויח במעותי תן לי מעותי ואני מרויח בהן כמו שמונח בשאלה א"כ אין לך מבטל כיסו גדול מזה שזה נהנה וזה חסר הוא וכגון דא אפשר דמוהריב"ל ז"ל מודה דחייב לפרוע מה שמרויח א"כ אין מכאן ג"כ ראיה

ועל הראיה שמביא מר"א מטוך ז"ל ג"כ הוא תימא כיין דמן המערכה הוא בא ומלבד שהרב אחיו ז"ל סתר דבריו מהא דאמר רבא להנהו דמנטרי באגי וכו' גם הרב"י ז"ל דחה ראיותיו מההיא דמכות דתנא לא נחית בענין איסור רבית וכו' ומה שלא ישבה הרב אחיו ז"ל האמת הוא דדבריו מעיקרן אין להם על מה שיסמוכו וכותב ההגאות ג"כ לא חשש הוא לכתוב פי' המשנה לפי פשיטותו וסיים דדבר פשוט הוא שאין לסמוך על דברי ר"א ז"ל יע"ש א"כ איפה איך סייע עצמו ופוסק דינו מסברא שהיא דחוייה מכל הפוס'

ועוד הגדלתי להפליא למה פנה דרך לעצמו לצד רבית ולא סייע עצמו מתשו' הרא"ש ז"ל שכתבנו לזכות את בן הזקן דכתב על ראובן שתבע ריוח משמעון שהיה עליו מכמה שנים ואומר שהתנה עמו לתת לו ריוח ושמעון אומר שלא התנה דשמעון פטור אפי' משבועה יע"ש

הרי לנדון כרב ז"ל אחייא במכ"ש השתא דראובן תובע בפה דהתנה עמו לתת לו ריוח הואיל ושמעון מכחישו פטור אפי' משבועה כ"ש וק"ו בנדון הרב ז"ל דשניהם מודים דלא התנו מתחילה דודאי ן' הזקן פטור:

וא"ת דשאני הכא דתבע הזקן הלואתו להרויח בה וכיון דהרויח במעותיו בנו חייב ליתן לו בריוח אף אתה אמור לו דהא הסמ"ע ז"ל מקשה מזה למה לא חילק טור"ם ז"ל הכא בהלואה דאם תבע הלואתו דחייב לתת לו בריוח כמו שחילק בפקדון דאם תבע פקדונו להרויח בו דחייב ליתן לו בריוח ותי' דשמא לא תבע הלואתו א"נ דלא אתא זימניה והרש"ך ז"ל תי' דיש חילוק דבהלואה אפי' תבע הלואתו להרויח בה וסירב הלוה ועכבם לעצמו פטור

איכו השתא מאי קסבר הרב ז"ל אי פ"ל כדעת הסמ"ע ז"ל דאין חילוק בין מלוה לפקדון א"כ תיפשוט מינה דבן הזקן חייב כיון דקא תבע הזקן הלואתו להרויח בה הו"ל מבטל כיסו וזה נהנה וזה חסר הוא ואי קסבר כדעת הש"ך ז"ל דיש חילוק בין הלואה לפקדון דבהלואה אפי' תבעו פטור הפשוט מינה דבן הזקן פטור ואם נאמר כיון דטעם הדבר דבהלואה פטור הוא משום דמחזי כרבית והיינו הך עדיין איכא למשדי ביה נרגא דלמה ליה דצלל במים אדירים והראיות לענ"ד רעועות תפשוט לה עונה בלי שום פקפוק באופן כי כל דבריו צל"ע ואיך שיהיה

עלה בקב"ץ מכל הכתוב דלדעת המרדכי השולח יד בפקדון כל קנאה לנפקד דלא מקרו מבטל כיסו של חבירו דזה נהנה וזה אינו חסר ולדעת הרשב"א ז"ל השולח יד בפקדון נקרא גזלן ואם שלח בו יד לדעת הבעלים כל הריוח למפקיד ואם הרויחו המעות עצמם לכ"ע הם לבמה"מ ובמלמד שהשכיר עצמו לבעה"ב ועכב שכירותו והמלמד שואל ריוח ממעות השכירות שעכבם בעה"ב שכירותו לדעת ר' אליעזר מטוך ז"ל לא הוי רבות ובעה"ב חייב ליתן לו רווח מעותיו דהוי מבטל כוסו ורבינו ירוחם בנכ"ט ס"ל כוותיה וגם הב"ח הביא לו סמוכין וס"ל כוותיה ומוהר"י הלוי ז"ל ס"ל כוותיה אבל ברב"ו ז"ל והרב חסיו חלקו עליו ובהלואה כשעכב הלוה מעותיו לדעת הרא"ש ז"ל לא הוי מבטל כיסו ואם הרויח הלוה הוא שלו ולדעת הרב מוהרש"ך ז"ל בח"ב שפיר מקרי מבטל כיסו וחייב ליתן לו מהרווח שהרווח וליכא קפידה מצד רבית דביטול מעותיו הוא לוקח ולדעת מוהר"ש הלוי ז"ל דחה דברי מוהרש"ך ז"ל ופ' דרבית קצוצה מקרי ומר"ן החבי"ב ז"ל נתן טעם לדבריו וכמ"ש ולדעת הר' עשאם בנימין ז"ל בסי' ר"ל אות לזה דכיון דאינו גובה את הרבית גם אין לו תרעומת משום מבטל כוסו של חבירו דכתב מר"ן החבי"ב ז"ל ב"ד סי' ק"ם דלא אסר הרב הנז' אלא במלוה בעלמא אבל בנכסי יתומים או בהקדש שהותר להם רבית לא נאמר ובהאי רבית אפליגו רבוותא אם הוא רבית קצוצה או רבית דרבנן

עוד כתב מרן החבי"ב ז"ל באות ע"א משם תשובות דשייכי לס' משפטים סי' י"ד וזיל להלוות מעות צדקה ברבית דאביה חוסר והאיותו מס"פ כחובל בהיא ארנקי של צדקה דאתא לפומפדיתא אפקדה רב יוסף גבי ההוא גברא ופשע בה וחייביה רבי יוסף לשלומי הרי אתה רואה דדין הדיוט יש למעות של צדקה דאילו דין