זרע יעקב רנה

עמו הריוח וידעינן דבמעותיו הריוח חייבו ליתן הריוח ובזה צדקו דברי מוהרשיך ז"ל

ובהיותי בזה חזות קשה הוגד לי במה שראיתי להרב מוהר"י הלוי ז"ל במ"ק סי' כ"ז ובמ"ב בכלל ו' סי' ד"ן שכתב. על מה שטוען הזקן שיפרע לו בנו דמי ביטול מעותיו כיון שהוא היה מסתחר בהם והוא היה תובע אותם ממנו להסתחר בהם והוא היה מחזיקם בידו וכו' לזה הביא לשין המרדכי דאם תבע פקדונו מפני שרוצה להרויח בו והלא מעכב ומרויח בו גם זה מבטל כיסו הוא ואם ידוע שהרויח בו חייב ליתן מכאן ולהבא וכו' א"כ היה נראה דכיון דהזקן היה שואל ממנו מעותיו להרויח והוא מעכב דחייב וכו'

ואח"כ דחה אותה דהכא הוי הלואה ולא פקדון וכיון דבתורת הלואה בא לידו הוי רבית והביא עוד ראיה מתשו' הרשב"א ז"ל מסי' תרנ"א וז"ל על מה שהורגלו לכתוב בשטרות אם לא אפרע לזמן פ' אתן כך וכך אם יש בזה רבית והשיב דמפשטא דמתני' יראה דאין כאן שום רבית כלל וכו' עד וטעמא דמלתא משום דאין רבית אלא בדבר שמתרבה משום אגר נטר וזה אינו כן שאילו פרעו בזמנו לא היה מרבה לו כלם ואם לא פרעו במשולם זמנו ממש חייב ליתן לו באותה שעה קרן וקנס ואינו ממתין לו על הקרן כלל וליכא אגר נטר וכו' אלא שאני אומר דאסיר לעשות כן משום דלא גרע מריבית מאוחרת שאע"פ שאין כאן אגר נטר כיון שהנאה באה לו מחמת הלואתו אסור ולמד מזה כיון דהזקן שואל מבנו מפני אריכות הזמן הוי רבית

עוד הביא ראיה ממוהריב"ל ח"ב סי' כ"ו דכתב דאפי' מנכסי יתומים דיהבינן להו קריב לשכר ורחוק להפסד היינו דוקא היכא שאותם המעות שלהם הוא מסתחר בהם לחוד ומעותיהם ממש הם מיוחדים ומתעסק בהם בפני עצמם אבל היכא שהמעות של יתומים לקחם ופרע מעותיו, והוא מתעסק עתה לשם היתומים עם מעותיו הוי רבית כיון שאין אותם המעות עצמן והכריח זה החילוק מדברי הרשב"א

עוד הביא ראיה מהגהת המרדכי ז"ל בפ"ח מה' מו"ל והביא הב"י ז"ל בטור יו"ד סי' ק"ס על ראובן שהשכיר מלמד לבנו וקנו ממנו ליתן מעות לזמן פ' ולא נתן לו ותבע המלמד מה שהיה יכול להרויח עם המעות עד אותו הזמן ודן הרב ר' אליעזר מטיך ז"ל דחייב ליתן לו הריוח ואין בו משום רבית וראיה לזה מפ"ק דמכות מעידנו באיש פ' שחייב לחבירו אלף זוז על מנת ליתן לו מכאן ועד שלשים יום והוא אומר מכאן ועד שלשה שנים ונמצאו זוממין אומדין כמה אדם ריצה ויהיו בידו אלף זוז מכאן ועד ג' שנים ומשלמים לו ועתה אי שייך בשכירו' רבית אמאי משלמי ליה עדים כמה אדם רוצה ויהיו בידו וכו' דההיא בשכירות איירי דאי בהלואה אז לא היה נותן לי כלום משום רבית ואע"ג דהרב אחיו השיג עליו דאף בשכירות יש רבית כיין דהרב ר' אליעזר מתיר בשכירות פשיטא ליה דבהלואה אסיר ליקח הריוח ממה שהיה יכיל להרויח מעת שתבעו דהוי רבית יע"ש

ואחרי נשיקת כפות רגליו נראה דלכל ראיותיו איכא למשרי ביה נרגא דאי מתשו' הרשב"א ז"ל ליכא למשמע מינה דשאני התם דמעשיהם מוכיחים שהוא עורמת רבית דתולים תנאם אם לא אפרע אתן כך וכך כמ"ש בסיף התשובה אע"פ שיש לדון כן לפטור אין בדבר להקל כיון שהדעת מכרעת שהם מתבוננים להערמת רבית יע"ש ועל זה כתב כיון שההנאה באה לו מחמת הלואתו אסור ור"ל דההלואה עצמה נעשת באיסור ואריה דרביתא רביע עלה מעיקרא משא"כ בנדון דידיה דאם היה פורע לו בנו להזקן בזמן שתבע הלואתו לא היה תובע ממני הריוח והו"ל מבטל כיסו וזה נהנה וזה חסר הוא והוא דכשתידוק מסיפא תידוק מרישא מדברי הרשב"א שכתב דאם היה פורע לו בזימניה לא היה פורע לו כלום הכא נמי אם היה פורע לו להזקן בזמן שתבע הלואתו לא היה חייב כלום וגם דבשעת הלואה לא התנו לפרוע לו ריוח המעות שיחשב אגר נטר

וכן מוכח מתשו' הרשב"א ז"ל מסי' התקל"ח דכתב ואפי' הלוהו ואמר שפרעו נתן לו קצת ממה שהרויח אין כאן אלא רבית מאוחרת וגרוע אפי' מאבק רבית ואפי"ה אינו עובר אלא המלוה כדאמר עולא רב עיליש גברא רבה הוא ולא ספי איסורא יע"ש

הרי דהיכא דעכב ההלואה אפי' לא תבעו אם רוצה לפרוע לו ריוח לא מקרי רבית ובוידאי דאם היה תובע הלואתו דרוצה להרויח בו והלוה היה מעכב אפ' דיורה יורה ידין ידין הרשב"א ז"ל יהיה מחייבו משום מבטל כיסו ולא היה מקפיד מטעם רבית באופן דאין משם ראיה

ועל הראיה שמביא ג"כ מדברי מוהריב"ל ז"ל לא ידעתי מה ראיה היא לנ"ד דהא התם עצה טובה קמ"ל דלא אריך למעבד הכי דהן אמת דהתירו מעות היתומי' ליתנם קרוב לשכר ורחוק להיפסד היינו מעות