זרע יעקב רנד

זמנו ולא פרעו במשלם זימניה ממש חייב ליתן לו באותה שעה קרן וקנס ואם פרעו בזמנו לא היה מרבה כלום וא"כ ליכא אגר נטר כמ"ש הרשב"א ז"ל בסי' תרנ"א יע"ש

ועוד דע"כ לא קאמרי הגאונים הנז' אלא לגביה אדם לחבירו אבל לגבי יתומים נראה דיורו המורים דחייב לפרוע ליתומים כמו שמפורש יוצא מפי כל הפוסקים ז"ל ומה גם במוהריב"ל ז"ל ח"ב סי' כ"ו דאבק רבית שרי ועל זה פסיק ותני מוהרש"ך ז"ל דחייב ליתן מהריוח שהרויח כיון שהם יתומים ואפי"ה חש לה לספק רבית כמו שמפורש בתחילת דבריו וכתב וטוב לפשר ביניהם באופן דלעד"ן דצדק מוהרש"ך בדינו

אך את זה ראיתי להרב עין משפט ז"ל ביו"ד סי' ה' ויהי בהקשות"ה למוהרש"ך ז"ל שהוא נגד ממ"ש הרשב"א ז"ל והביאו הרב"י ז"ל ביו"ד סי' קס"ט וז"ל ומה ששאלח במי שאומר לחבירו תן לי המעות ואני אתנם לגוי ולקחם לעצמו אותו ישראל הדין עם ישראל שקבלם ואם זה לקחם לעצמו כ"ש שאינו חייב ליתן לו רבית כלום הרי זה פטור יע"ש הרי להדיא דאף דמסרס המפקיד להרויח בהם ואפי"ה פטור לגמרי ולא מצי תבע מניה משום ביטול כיס משום רבית ואיך כתב מוהרש"ך דהמעכב ממון חבירו אף בהלואה יש בו משום ביטול כיס

ותירץ שהרשב"א ז"ל מיירי שלקחם לעצמו והוציאם כדי לעשות צרכיו ולא הרויח בהם מפני כך כי לוקח המפקיד הרבית נמצא שמן הנפקד הוא לוקח לא ממה שהרויחו מעותיו והרי זה ודאי רבית ומוהרש"ך איירי בהרויחו ביד הלוה הני ממות דמלוה מפני כך תובע ממנו משום מבטל כיסו לקחת ממנו הריוח שהרויח במעותיו יע"ש

ואהמ"ר דבריו תמוהים דאם איתא דהרשב"א ז"ל מיירי דהלוה פטור משום דלא הרויח במעותיו א"כ למה תלה טעם הפיטור משום דלא נתנם לגוי ויקבל עליו חרם איך עכבם לעצמו הו"ל לפטור אח ראובן שיברר איך לא הרויח במעותיו ועוד דבסי' תרנ"א נראה כמו שיבא לפנינו בס"ד דכל דבאה לו הנאה מחמת הלואתו אסור יע"ש

והעיקרא דדינא ליכא פירכא לבקש לה פוטרים דהרשב"א ז"ל מיירי דנעשה שלוחו ליתן מעותיו לגוי ושינה משליחו' ועכבם לעצמו ופטר אותו הרשב"א ז"ל דאם היה נותנם לגוי היה הישראל שואל רבית מהגוי דבתורת רבית נתנם לי ליתנם לגוי עכשיו שעכבם לענמו הו"ל רבית הבא מלוה למלוה ואסור וסיים הרשב"א אלא שיש לו עליו תרעומת שרימהו וכו' א"כ מה דמות תערכו לו לנדון מוהרש"ך ז"ל דעל ה' שנים אחרים לא קצבו ולא התנו ליתן ריוח וחייבו משום מבטל כיסו ולא התנו ליתן ריוח כי אם שנה א' ולא לה' שנים הנשארים ולגבי יתומים נחשב כמו אבק רבית ושרי

והמותיי ראיתי למרן החבי"ב ז"ל בי"ד כי' ק"ס הגהב"י אות ע"ח והביא מ"ש הרב משאת בנימין ז"ל בסי' ל"ד דהמלוה בריבית קצוצה גובה את הקרן ולא את הריבית ואין לו טענה על חבירו מטעם מבטל כיסו של חבירו וכו' וכתב הרב ז"ל דאינו חולק על מוהרש"ך דהרב מ"ב מיירי שקצבו ברבית קצוצה אבל מוהרש"ך מדבר כשבא לידו בתורת התר ועשה הכשר בשנה אחת ולא הכשר בשנים האחרות כתב הרב ז"ל דכיון דאין כאן איסור רבית חייב לשלם משום מבטל כיסו של חבירו ובזה ישב ג"כ קושית מוהר"ש הלוי ז"ל וכו' יע"ש

ואהמ"ר יש לגמגם עליו דדברי מוהרש"ך ז"ל מוכיחים שבריביח קצוצה באו ליד הלוה דהא בתחילת דבריי נטה דעתי לפטור לשמעון משום דהתנאי שעשו הוא רבית קצוצה וכו' ואפי' ליתומים לא התירו רבית קצוצה עד ובנ"ד לא קצבו אלא על ריוח משנה ראשונה וכו' דכל זה הדברים מוכיחים שבתחילה בתורת רבית קצוצה באו לידו אלא דעל ה' שנים לא התנו וחייבו מטעם מבטל כיסו של חבירו ואם כדברי הרב ז"ל למה לו להאריך כל זה אם בתורת הכשר בתחילה באו לידו

ועתה נבא ליישב התשו' של מוהרש"ך ז"ל שהקשינו לעיל מח"א לח"ב והוא דכבר חוסכם מהכל דהעולה מהמרדכי ז"ל והרמב"ם והטור ז"ל בענין מבטל כיסו הוא דדוקא כשנתן המעות להרויח והרויח אז חייב לשלם וכו' הא אם לא הרויח או שלא נתנם להרויח אלא שהם פקדון בידו אע"ג שהרויח בהם אינו חייב לשלם הריוח דהו"ל בזה נהנה וזה אינו חסר

ולזה בתשובת השלשלח שלא נתנם לו להרויח אלא לכבד את אשתו ומה גם דערבם עם מעותיו באופן דלא הרויח בהם ואפי' הרויח בהם בתורת פקדון באי לידו ועכבם ולא קנה השלשלת הוא פטיר ליתן ריוח ממעותיו למפקיד ובתשו' ח"ב דראובן שהלוה לשמעון ממעות היתומים להרויחם אלא דהוא מכחיש לפטור את ענמו כיין דראובן נתנם להרויחם ופסק