זרע יעקב רנג

השלשלת לאומנים דהן אמת דאומנותם הוא לשבח אמנם מה שעושים כאן באחד עושים אותו שם בשנים ויצא שכרו בהפסדו מהאומנים באופן דדברי מוהרש"ך ז"ל נראים לכאורה דהולכים בדרך נכון

אמנם אי קשיא למוהרש"ך ז"ל לדעת מוהרח"ש ז"ל הא קשיא דנראה דדבריו סותרין ממ"ש הוא ז"ל בח"ב סי' קי"א על ראובן שיש לו שט"ח מסך מעות על שמעון מנכסי יתומים ועשו בהם הכשר ההנאה והריוח בעד היתומים בעד שנה א' ואח"כ עברו כמה שנים שלא עשו עוד שום הכשר ועתה טוען ראובן שיתן לו ריוח מה' שנים שעברו ושמעון טוען לא עשה שום הכשר רק בשנה א' ואיני חייב לך אלא עשרה גרושי' משנה הא'

ותחילת דבריו נטה דעתו לפטור לשמעון משום ריבית קצוצה ואח"כ כתב דאפי' ליתומים לא התירו רבית קצוצה ואפי' את"ל דיוכל להלות ברבית מה שאינו כן ואסור לעלות על לב וכו' בנ"ד אין מקום לחייב שכפי הנראה מתוך השאלה לא קצבו ולא התנו על ריוח כי אם משנה הא' אבל לא מחמש שנים האחרים ולא התנו כלל וכיון שכן אין שום זכות ליתומים מריוח הה' שנים ולבסוף כתב דיש מקום לחייב לשמעון מטעם מבטל כיסו של חבירו מהמרדכי דאיני אלא במקום שאינו מרויח אבל אם הרויח בו חייב ליתן וא"כ בנ"ד שמעון הלוה שעכב בידו נכסי היתומים והרויח בהם יש מקום לחייבו ע"כ יע"ש

הרי לך בהדיא דאפי' לא נתנם להניחם על חמשה שנים דלא קצבו ולא התנו אפי"ה חייבו לשמעון כיון שהרויח במעותיו דמבטל כיסו הוא א"כ תימא לדעת מוהרח"ש ז"ל דס"ל דכיון דנתנו לעשות השלשלת היינו נתנו להרויח אפי' שנאמר כמו שכתבנו דלא נתנו להרויח אפי"ה כיון שהוא הרויח במעותיו למה פוטרין אותו שלא ליתן רריוח במה שעכבם לעצמו והרויח בהם והיינו מבטל כיסו

ומה מאד יגדל התימא דאיך לא חש לסברת הרא"ש ז"ל שכתב בתשו' ופסקו מר"ן ז"ל בש"ע סי' פ"א סעיף ל"ב בלי שום חולק וז"ל ראובן תבע לשמעון ריוח החוב שהיה לו עליו מכמה שנים ואומר שהתנה עמו לתת לו ריוח ושמעון אומר שלא התנה שמעון פטור אפי' משבועה שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון ואף אם אמר שמעון אח"כ אני נותן לך ריוח דברים בעלמא הם בלא קנין יכול לחזור בו יע"ש

הרי שלך לפניך לנדון הרב ז"ל אתייא במכ"ש לפיטור דהשתא בנדון הרא"ש ז"ל שראובן תובע בריא שהתנה עמו לתת לו ריוח אפי' הכי כיון ששמעון כיחש בו שאומר לו שלא התנה אפי' שעכבם כל כך זמן לא אמרי' מבטל כיסו ופטור כ"ש לנדון מוהרשיך ז"ל דכתב דשניהם מודים דעל חמשה שנים אחרים לא התנו דודאי שהוא פטור

שבתי וראיתי למוהר"ש הלוי ז"ל ביו"ד סי' ה' והביאו מרן החביב ז"ל בח"מ סי' קפ"ג הגהב"י או' מ"א דרחאה האי תשובת מוהרש"ך ז"ל מח"ב בשתי ידים וכתב שכן שמע מרבו ז"ל שחלקו עליו כל חכמי דורו ועוד שהמרדכי עצמו סיים שם דדוקא מבטל כיסו כגון שכתבו לו מתחילה לקנות בו כדי להרויח וחזר ואמר לא קניתי לך או לא הרווחתי אלא לעצמי אז הריוח לבעה"מ אבל בתורת פקדון לא הרי שאפי' בפקדון אעפ"י שיהיה לו רשות להשתמש בו כתב פטור לתת לו ריוח כ"ש הכא בנ"ד שלא היה פקדון אלא הלואה והעלה דבמקום שהמעות היו בידו דרך הלואה או חוב פשיטא דכ"ע יודו דאסור לתבוע ריוח משום דהוי רבית גמור יע"ש

ואהמ"ר כדת מה לעשות יש לתמוה דאיך דחאם דברי מוהרש"ך ו"ל מהלכה דנראה דיש לו סמוכים דרבנן קדישי חדא מתשו' הרא"ש ז"ל שכתבנו יראה דאם נותן הלוה ריוח אין בו משום רבית מדכתב וז"ל ושמעון אומר שלא הפנה שמעון פטור ומדכתב פטור נראה דאם ירצה לתת לו מן הריוח אין בו משום רבית דאם איתא דאיכא איסורא דהוא רבית קציצה הו"ל להרא"ש ז"ל לומר ושמעון אסור לו ליתן ריוח ומדנקט פטור יראה דאם רוצה ליתן אינו עובר על איסור ריבית

וכמו כן נראה מתשו' הרשב"א ז"ל מסי' תתקל"ח וז"ל מ"מ נראה שאם רצה ליתן ריוח ממה שהרויח כולו או מקצהו איו כאן משום רבית דאין כאן אגר נטרוילא עוד אלא אפי' הלוהו ואחר שפרעו נתן לו קצת ממה שהרויח אין כאן אלא רבית מאוחרת וגרוע אפי' מאבק רבית ואפי"ה אינו עובר עליו הלוה אלא המלוה כדאמר עולא רב עליש גברא רבא הוי ולא ספי איסורא לאינשי יע"ש

הרי לך דבין להרא"ש ובין להרשב"א ז"ל אין כאן רבית קצוצה ולפי מה שכתב לדעת הרא"ש נראה דאפי' אבק רבית ליכא דרבית קצוצה אינו אלא כשהתנה מתחילה ליתן לו רבית אבל מן הסתם דהלוה לו לזמן ועבר