זרע יעקב רנב

על כן לבי אומר לפרש דברי המרדכי דע"ש בתחילה דבריו הוא דכבר הוציא מעותיו הנפקד בסחורה ואומר לו שיהיה לו לחלק בהפסד ובריוח והמפקיד מסרב ואימר לו שיתן לו מעותיו שרוצה ליתנם על משכון טוב לזה קאמר דאם הריוח הוא לעצמו כיון שאחריותו עליו ומה יעשה אותו הבן שכבר הוציא מעותיו ואין ידו משגת ליתן לו מעותיו לכן הוא הריוח שלו והא דכתב חולקים הוא דמעותיו הם אצלו ורוצה לעכבם ומסרב ליתנם כדי להרויח לעצמו והמפקיד רוצה מעיתיו כדי להרויח במעותיו כגון דא הוא מבטל כיסו דזה נהנה וזה חסר הוא כיון דיש לו המעות מזומנים והוא מסרב כדי להרויח לעצמו אזי מחייבינן לחלוק עמי

ועוד קרא תגר הרב הנז' על רש"ל ז"ל דפסק בסי' הנז' דבין בפקדון ובין במלוה אפי' תבע פקדונו בדין וסירב ולא נתנו והרויח בהם הוי הכל של נפקד דגרמא בעלמא היא ע"כ ותמה עליו הרב הנז' ודחאם מהלכה והעלה דכל דתבעו המפקיד מעותיו ויש לו ריוח מזומן והלא מעכב מעותיו ומפסידו לכ"ע חייב הנפקד לחלק בריוח דלהבא עם המפקיד יע"ש

ואנא דאמרי בעד רש"ל ז"ל דכיון דמניעת הריוח הוא מחלוקת בין הראשונים ז"ל אם הוא דינא דגרמי או גרמי בנזיקין ועיין בס' עין משפט חיו"ד סי"ד ונראה דרש"ל ז"ל הוא מכתי הסוברים דמניעה הריוח היא גרמא ודייק בלישניה דכתב דגרמא בעלמא הוא והכא הוא דמעכב ממונו ולאו בריא הזיקה דשמא אינו מרויח בסחורה, אשר הוא לוקח וא"כ אין תמיהא עליו דכבר יש לו רבים ונכבדים דקיימי בשיטה זו

ותבט עיני למוהרש"ך ז"ל בח"א סי' קס"ז על מעשה שהיה שראובן נסע מפה ללכת לפראנקי' להסתחר ונתן לו שמעין הד' אלפים לבנים לעשות לו שם שלשלת זהב לאשתו ועכב עצמו שם זמן הרבה ואח"כ חזר ראובן לביתו ונתן המעות ביד שמעון וכתב הרב ז"ל שאע"פ שלא עשה שמעין השלשלת רק שנשארו המעות בידו וערבם עם מעותיו והרויח בהם אינו חייב לשלם הריוח מההיא דהמרדכי שכתב דדוקא שנתן מעות להרויח והרויח אז חייב או שלא נתנם להרויח אלה שהם פקדון בידו אע"ג שהרויח אינו חייב לשלם והכא שלא נתנם להרויח אינו חייב אלא תרעומת והטעם הוא כיון דשמעון לא נתנם אלא לקנות השלשלת לכבד ולשמח את אשתו ולא להרויח ואע"פ שלא קנה השלשלת אין לו עליו אלא תרעומת כמ"ש בסי' קפ"ג הנותן מעות לשלוחו לקנות לו סחורה ולא לקחה אין לו עליו אלא תרעומת וא"כ הכא שלח קנה השלשלת והמעות ערבם במעותין אע"פ שפשע הוא פטור ע"כ

והרב מוהרח"ש ז"ל בח"א סי' פ"ה ונכפלה בח"ג סי' ח"י אוה באות תי' בתי' ערער עליו דאינו נראה לו כן שהרי היה יכול שמעון לעשות השלשלת פה ולא לשלוח למקום רחוק באחריות גדול אלא ע"כ שרצה להרויח לעשות השלשלת שם ביותר זול וא"כ הרי נתן המעות להרויח והוא הרויח בדבר אחר ושינה מדעת המשלח ודמיא להנותן מעות לחבירו לקנות לו חטים וקנה שעורים או להפיך דאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לבעה"מ ולא דמייא לההיא דפקדון וכו' עש"ב שהניחה בצ"ע

ואהמ"ר הראויה לכבוד תורתו תמהני עליו דנראים דברי מוהרש"ך ז"ל נכונים בטעמם דהא דאמרינן דהנותן להרויח הוא לקנות לו סחורה כדי להרויח בהם אבל הכא לא נתנם לדעת ריוח אלא שבפראנקיאה יש אומנים בקיאים לעשותה מלאכה חשובה אלא דממילא ג"כ הוא מרויח בזהב ששם הוא יותר בזול אמנם ראובן לא עשאו בשביל ריוח אלא לכבד ולשמוח את אשתו וכשם שאשתו משמחת בשלשלת מהד' אלפים לבנים כן משמחת בשלשלת של מאה לבנים ששוה בכאן יותר ואין הריוח ניכר באופן כי אין דעתו להרויח במעות אלא שיעשה לו שלשלת עפ"י אומנים בקיאים לשמוח את אשתו דוקא

ומה שרצה עוד לדמות נדון הרב ז"ל להנותן מעות לשלוחו לקנות לו חטים וכו' אהמ"ר נראה דלא דמייא דהתם הוא דנתן לו מעות לקנות חטים ושינה לו השליח והקנה לו במעותיו שעורים דמעותיו של משלח זוכים לו אלא במאי דשינה משליחותו ידו על התחתונה אם פחתו לו ואם הותירו לבעה"מ דלדעת המשלח קנאם אבל הכא בנדון זה שמעית השלשלת ערבם מעותיו דמיא ממש כמו שהביא מוהרש"ך ז"ל להא דנתן לחבירו לקנות לו סחורה ידועה ולא לקחה דאין לו עליו אלא תרעומת הכא נמי לא קנה השלשלה וגם דלא קנה במעותיו דבר אחר לשם משלחו לזה פטור

ומה שהרגיש הרב ז"ל דמה שנתן ראובן לשמעין את מעותיו למקום רחוק הוא כדי להרויח בזהב ששם יותר בזול מוהרש"ך ז"ל כבר נשמר בסוף התשובה מזה וכתב ואם רוצה ראובן לפייס לשמעון לצאת ידי שמים ולתת לו היתרון, שהיה אפשר להועיל בעשית השלשלת בפראנקיאה ובא לרמוז דלאו בריא הוא שהיה מרויח דלפעמים מה שהוא מרויח בזהב ניתן לו בעשות