זרע יעקב רנא

משוינן לשמעון לגזלן דלא משוי איניש רשיעא ולטובת בעה"ב נתכון ועוד מייתי ראיה ממ"ש הרי"ף ז"ל המפקיד מעות אצל שולחני וכו' ואצל בעה"ב בין צרורין בין מותרים לא ישתמש בהן וכו' וכשאינם חתומין ולא קשורים קשר משונה אע"פ שהם צרורים יש לו להשתמש בהם ונעשה עליהן שומר שכר וחייב באחריותן וכו' ולפי"ז אין להחשיב האי שמעון לגזלן אלא לניפקד ומשתמש בהן והו"ל לגביה כהלואה וגם חשבינן ליה כשלוחו ולפי זה יקבל ראובן המפקיד חצי הריוח יע"ש

ואהמ"ר כל דבריו נפלאו ממני חדא דמדבריו נראה שהוא סובר דהתי' הוא דברי רשב"ם וזה אינו דהם דברי המרדכי ולא דברי רשב"ם מדכתב ואומר אני וכו' ועוד דכתב כמו שהוכחנו לעיל בפיו המדבר וא"כ הוא תימא דהוי הפיך מ"ש המרדכי דכתב דכשהוא פקדון כל הריוח לנפקד דאין זה מבטל כיסו דזה נהנה וזה אינו חסר הוא ואיך כתב דכמה שהרויח כבר נותן לו מחצית בשלמא אי מוקמינן דברי גאון כשתבעו יכולים אנו לומר דהאי דכתב במרדכי דכשתבעו חייב לתת לו מכאן ולהבא ר"ל לתת לו חלקו בריות מכאן ולהבא מדלא קאמר יתן לו כל הריוח אבל קודם שתבעו לכ"ע הוי של נפקד

ומה שסייע עצמו מרבינו שמחה אין כ"כ ראיה דיכולים אנו לומר דאם נותן לו הנפקד חלקו בריוח אין כאן משום ריבית זה אתא לאשמועינן אבל לא בא לומר דחייב ליתן לו חלק בריוח

והראיה שמביא ממ"ש הרי"ף ז"ל לא ידעתי מה ראיה היא לנ"ד לו יהי כדבריו דגזלן לא מקרי סוף סוף כיון דאחריותו עליו כל הריוח דיליה הוא וכן משמע מדפ' המרדכי דלא מקרי גזלן בפירסום אלא דפשע ועבר ע"ד בעה"ב ואפי"ה פסיק ותני דכל הריוח הוא לנפקד באופן דפירושו אינו צודק וגם ראיותיו אינם ראיה

ולענד"ן בעקבות הרבנים הנז' דהגאון ז"ל ס"ל כדעת רבינו יואל ז"ל והביאו המרדכי בסוף פרק המפקיד סי' רצ"ה וז"ל ועתה בזמן הזה שאין לנו לא שדות ולא כרמים ועסקינו במעות להלוותם בריבית ולעשות סחורה בעל הבית הוי כשולחני ומותר להשת' בהן הנפקד וכו' ואחרי שנשתמש בהן כבר שלקחו מן הארנקי נעשה שואל עליהן וחייב באונסין וכו' והשתא אם היה מלוה על המשכון לגוי לא מקרי פושע דפשיטא דמפקיד אין לו בריוח כלל כדקאמר מותרין ישתמש בהן ולא קאמר אם הרויח בהן חולקין ואם הנפקד רוצה לתת לו חלקו לראובן אין בו משום רבית דאין זה רבית הבאה מלוה למלוה דהא לאו בתורת מלוה ולא בתורת מקח נתן לו אלא בפקדון נתנם לו יע"ש

והגאון ז"ל הך סברא גופה אית ליה וכיון שכן אזדא ליה מה שהקשה עליו רשב"ם שיהיה כל הריוח לנפקד דכל הגזלנים משלמים בשעת הגזלה דהא הנפקד לא מקרי גזלן אלא שואל ואי תימא אי דינו כשואל כל הנאה שלו כמ"ש ואיך קאמר חולקים עם בעה"מ לזה אני אומר דהאי דאמר נותן ריוח לבעל המעות ולא קאמר חייב ליתן לו חלקו לבעה"מ ר"ל דניתן לו אם ירצה ואין בו משום רבית כמ"ש ר' יואל דאם ירצה הנפקד לתת חלקו לראובן אין בו משים רבית

א"נ י"ל דהאי דקאמר נותן חלקו בריוח הוא כס' הירוש' והביאו ר' יואל ז"ל שם וז"ל א"ר בשעה שקיים זה שליחותו נתכוין המוכר לזכות לבעה"מ לא קיים זה שליחותו לא נתכוין המוכר לזכות לבעה"מ אלא ללוקח ולמה הוא חולק עמו הואיל ובאה לו הנאה מתחת ידו פי' דע"י מעותיו הרויח ע"כ והכא נמי דדינו כשואל הגם דכל הנאה שלו אבל כיון דע"י מעותיו של נפקד הרויח הטוב והישר דיתן לו חלקו בריוח והאי דנקט אסור להשתמש בו כונתו בזה הן אמת דיכול להשתמש בהם אמנם סוף סוף הוא משתמש בממון של חבירו שלא מדעתו ואע"פ שהוא דחוק קצת מ"מ נראה לע"ד דהוא יותר מרויח פי' זה מכל הפי' שכתבנו

וחזה הוית להרב גי"ר ז"ל בח"מ כלל ג' סי' כ"ב דקרא ערער על לשון המרדכי הנז' דבתחילה קאמר שאע"פ שהמפקיד תובעו לנפקד שרוצה להרויח במעותיו והנפקד מעכב עליו והוא מרויח בו לאמצע שפטור הנפקד ואח"כ כתב שאם ידוע שמרויח בו שחייב לתת לי למפקיד

ופירש דבריו דכשאומר המפקיד שרוצה להרויח בו אמנם אם אינו ברור לנו שיש לו ריוח מזומן אז פטור הנפקד לשלם למפקיד חלק הריוח שהרויח בו הנפקד ואם ידוע לנו שמרויח המפקיד דהייני שיש לו ריוח מזומן אז חייב הנפקד לתת לו חלקו למפקיד וכו' ע"כ

ואהמ"ר היא פלי וכי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא המפקיד שהוא בעה"מ שיהא ידו על התחתונה והנפקד יהא מרויח במעותיו ער זמן שימצא ריוח מזומן ובבירור דהיא מלתא דלא שכיח שימצא סחורה מזומנת וגם שיהיה שיש ריוח בביאור