זרע יעקב רנ

מזה שמעכב עדיין המעות בידו ומסרב לדינא וכו' אלא נראה בעיני אם אי אתה משוה לגאון מאור הגולה טועה דאיירי שנתן לו בפקדון כלום עד שכתבו התוס' שלא ילוה אלא על כסף וזהב למחצית שכר ואם לאו יהא עליו כפקדון באחריותן וזה עבר וכו' ואיירי בכה"ג שלא היה דעתו של זה מחמת שיוכל להלותו על דרך קרוב לשכר ורחוק להפסיד אלא היה דעתו שלא יוציאם כלל אלא ימצא משכנות כסף וזהב כפי תנאו ואפשר שהתנה עמו להדייא ועבר זה אע"פ שהיה כגזלן ממש מ"מ היכא שאין דעתו לגזלה ודעתי להרויח לבעלים וגם הבעלים ניחא להו בכך אח"כ א"כ אין נעשה גזלן וכו' ע"כ

ואני בעוניי אחרי לחיכת עפרות רגליו לא ירדתי לסוף דעתו דמלבד דהעיקר חסר מן הספר כי אין שם רמז מכל מה שכתב עליו על דעתו כאשר יראה עין כל רואה ומה גם דדברי הגאון ז"ל אינם סובלים פי' זה דהא כתב המפקיד מעות חבירו אסור להשתמש בהן בלי רשות בעל הפקדון ואם איתא להא לא שייך לומר אסור להשתמש בלי רשות דהא יש לו רשות להשתמש אלא דצריך ליתנם על משכון כסף וזהב

ועוד דקתני ואם שלח בו יד חייב באחריותן הול"ל ואם שינה מתנאו דהא יש לו רשות לשלוח יד אלא דהתנאי הוא דלא ילוה אותם אלא על משכון כסף וזהב ועוד דאם דעתו הוא כדי להרויח לבעלים למה יהיה כל אחריותו על הנפקד וגם למה לא יהיה ג"כ כל הריוח לבעלים

והרב פני משה ז"ל בח"א סי' ע"ח תירץ דהגאון מיירי במפקיד מעות אצל חבירו ולא אצל שולחני שאסור להשתמש בהם לפיכך כתב שאם עבר ושלח בו יד דנותן המחצית שכר למפקיד מפני שסובר כסברא קמייתא שסבר דאנן סהדי דמסתמה אדעתא דמפקיד הרויח במעות ולא לעצמו דלא משוי נפשיה רשיעא וכיון שכן אזדא לה תמיהת רשב"ם ז"ל על הגאון דהוא סובר דאין כאן גזלן דמסתמא לבעה"מ הרויח ואי תימא א"כ יהיה כל הריוח לבעה"מ לזה צ"ל דס"ל כהרא"ה ז"ל דס"ל דשליח ששינה משליחיתו מתוקמא אף כשנותן מעות לשליח לקנות חטים לצורך המשלח לבד ואפי"ה אם הותיר הריוח לשניהם משום דמצי למימר השליח השינוי ששניתי גרם הריוח ולפיכך חולקים הריוח הכא נמי כיון דהמפקיד הפקידם על דעת שלא ישלח בהם יד והנפקר שינה ושלח בהם יד לדעת להרויח לבעה"מ מ"מ יש לנפקד חלק בריוח כיון ששינויו של נפקד ששלח בהם יד גרם הריוח יע"ש

ואהמ"ר לא זכיתי להבין דבריו דאם ראייתו מכרעת דדעת גאון הוא עומד כדעת ר"א ב"י א"כ תפשוט מיניה דחולקים בריוח דכן אמר בפי' דראובן חייב ליתן לשמעון חלקו בריוח ולמה ליה להביא עצות מרחוק ראיה מהרא"ה ז"ל דס"ל בשליח ששינה משליחוחו דהריוח בין שניהם

ועוד דזהו הפיך סברת המרדכי דכתב לעיל מיניה דשליח לא דמי לנפקד דשליח כיון ששינה הוא משליחותו ידו על התחתינה ומסתמא דאינו חולק עליו דאם איתא להא הוה אמר דאין כן דעת גאון ז"ל

וכ"כ יש לתמוה עליו דהא סובר דהגאון ז"ל דהמפקיד מסתמא הוא מרויח לבעה"מ ולא משוי נפשיה רשיעא א"כ אמאי כתב הגאון אסור להשתמש בהן כיון דדעתו להרויח לבעה"מ מאי איסורא איכא

ועוד כי' הוא הפיך דעת המרדכי דכתב לעיל מיניה דאפי' שחטא ועבר על דעת בעה"ב הריוח לעצמו באופן כי ס"ל כי בשליחות יד נעשה גזלן ותיקשיה ליה תשו' המרדכי להדדי אלא ודאי דכוונת ר"א ב"י ז"ל דס"ל ג"כ דאם שלח יד בפקדון נעשה גזלן עליהם בס' ס' חפץ שכתב המרדכי אלא דבנ"ד דהמפקיד טען דמה שהלוה מעותיו לגוי הוא משום אחריות הדרך באופן דלא שלח בו יד כדי להרויח לעצמו ועל זה קאמר כיון דדעתיה הוא משום אחריות מסתמא אמרי' דג"כ לאו אדעתיה להרויח לעצמו אלא לדעת בעה"מ כיון דאחריות הגוי עליו דלטיבותא נתכיון אמרי' נמי דלא משוי נפשיה רשיעה אבל כשאני רואה דשלח בו יד בפיקדון בלי שום טענה ודאי כי נעשה גזלן כדאמרי' השולח יד בממון חבירו שלא מדעתו נעשה גזלן באופן דאין תירוצו עילה יפה

עוד ראיתי להרב בנימין זאב ז"ל בסי' שס"ה שכתב על ראובן שהפקיד מעות ביד שמעון והרויח בהן ופסק שיחלוקו בניהם לחצאין וחיל מתשובת הגאון ז"ל הנז' שכ' דאם הרויח נותן לי מחצית הריוח והביא מ"ש רשב"ם ז"ל הקושיא שהקשה ותי' הוא ז"ל דבמה שעבר קודם שתבעו הוא דמחייבו הגאון מדכתב שאם הרויח בהן משמע דבמה שהרויח כבר נותן לו מחצית שכר דאי כשתבעו לנפקד ודחי ליה למפקיד דאז מחייבו הגאון בחצי שכר מאי ריבותיה פשיטא כיון שתבעו זה ומרויח בו דנותן לו חלק אלא ודאי דבמה דהרויח כבר מיירי וכ"כ רבינו שמחה ז"ל בכה"ג דיכול המפקיד לתבוע חלקו ואין כאן משום ריבית ולא