זרע יעקב כה

מהוגנים והלא הגם שאינם מהוגנים רמייא עליהם מצות הצדקה ויבאו על שכרם

אלא ודאי הדבר מבואר שירמיה סבר כסברת ר"י דכשהם כשרים נקראים בנים ואם לאו אינם נקראים בנים ולא ניתנה מצית הצדקה להם ואם יתנו לבני אדם שאינם מהוגנים מלבד שלא יקבלו שכר הם ראוים ליענש ומשו"ה קילל אותם ירמיה שבשעה שכופין את יצרם ומבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים שהאנשים כאלו אינם בבחי' בנים וצדקה שנותנים לא יועיל להם ולא יקבלו שכר

עוד אפשר לפרשו באופן אחר עפ"י מ"ש הרב החסי' בפ' וירא ובשארית יעקב דס"ב בכונת מאחז"ל פ' בהר וז"ל א"ר אבין העני הזה עומד על פתחך והקדוש ב"ה עומד לימינו דכתיב כי יעמוד לימין אביון אם נתת לו דע מי שעומד על ימינו נותן לך שכרך ע"כ וק' מה בא ר' אבין ללמדינו דנותן לו שכרו דמהיכא תיתי שמקפח הוא ית' שכרו עד שהוצרך להשמיענו והיותר ק' אומרו מי שעומד על ימינו וכו' למה תלה השכר לפי שהוא עומד על ימינו

ופירש הוא ז"ל במה שיש לחקור דכיון דהוא יתברך נותן לחם לכל בשר ובא זה וחטף לו את המצוה הו"ל כפורע חובו של חבירו דאיבד את מעותיו האמנם כתב הרב ז"ל דמצא למוהרשד"ם ז"ל בתשו' חא"ה סי' ל"ו אחר שהביא פלוגתא דרש"י ור"ת דלרש"י ס"ל בכל חוב איבד מעותיו ולר"ת דוקא בחוב דמזונות כתב שם דאף לרש"י דס"ל דבחוב דעלמא נמי איבד מעותיו היינו יכולים לחלק דהיינו דוקא היכא שפורע חוב חבירו שלא בפניו דדמי לאשה שהלך בעלה למד"ה דמהתם הוא דילפינן הך דינא אבל בפורע חובו בפניו ושותק נראה דאפי' דגם רש"י ז"ל מודה דחייב לשלם יע"ש

והנה כי כן במצות הצדקה יעלה על לב אנוש לומר כי מעשה הצדקה אינו אלא כפרוע חובו של חבירו יתב' וכ"ש חוב דמזונות דלכ"ע איבד את מעותיו הילכך בא ר"א ואמר דהם כי לא להזכיר ח"ו דהא העני הזה עומד על פתחך והקב"ה הוא הלוה עומר על ימינו א"כ בה תדע שאם נתת לו מי שעומד על ימינו נותן לך שכרך הרבה מאד דהואיל ועודינו עומד על ימינו השכינה מקבל פ"ש במעשה הצדקה הו"ל כפורע חובו בפניו דנפרע משלם א"ד ז"ל וש"י

נמ"ל מן האמור דמן הדין אין ראוי לאדם לבוא על שכרו במעשה הצדקה משים דהוי פורע חוב חבירו דקי"ל איבד מעותיו ובפרט חוב דמזונות דלכ"ע איבד מעותיו אם לא מטעם שהשכינה עומד על ימינו של עני והוי פורע חובו בפניו דחייב לשלם

אמור מעתה התינח אם העני הזה הוא הגון וכשר שאז השכינה ראוי לעמוד אצלו אז יבוא על שכרו משום פורע חובו בפניו אבל אם העני אינו ראוי והגון להיות שכינה עמו א"כ מי שנתן לו צדקה לא יבא על שכרו ובפרט אם הוא גאה וגאון דארז"ל בפ"ק דסוטה אין אני והוא יכולים לדור בעולם או אם הוא מד' כיתות שאינם מקבלים פני שכינה כמ"ש בפ' חלק יע"ש. באופן דהא איכא עבירות רבות שע"י אינו מקבל פ"ש ואדרבא מסתלקת ממנו א"כ איפה אם יתן לאיש העני הזה שאינו הגון לא יבא על שכרו כיון שאין ה' עמו והו"ל פורע חוב מזונות שלא בפניו דלכ"ע איבד מעותיו

וזהו שאמר הנביא ירמיה דאפי' בשעה שכופים את יצרם ומבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו שכר שכר דייקא דכיון שהם אנשים שאינם מהוגנים אין השכינה עמהם והנותן אינו מקבל שכר משום דהוי פורע חובו שלא בפניו דאינו גובה

אשר עפ"י קוטב זה יתבאר כונת המאמר הביאו הרב פרשת דרכים דח"ל ע"ג וז"ל לא חרבה ירושלם אלא בשביל גסות הרוח שנאמר שמעו שמוע אלי ואל תגבהו ע"כ. די"ל דהן אמת דהגאוה מאוסה היא עד מאד דכתיב תועבת ה' כל גבה לב מ"מ ק' לשמוע שיהיה גדול מע"ז וש"ד שהיה בחורבן הבית ועוד מקרא מלא דבר הכתוב ע"מ אבדה הארץ על עזבם את תורתי

ולפי"ה ניחא. והוא שרז"ל נרגשו מזה דמאחר דמעשה מצוה של הצדקה אשר היה בירושלם גדלה עד מאד עד דחשביה ליה קרא כאלו בשלו ילדיהן א"כ איפה אמאי לא הגין עליהם מצוה זאת שלא יחרב הבית לזה השמיעו רז"ל שסיבת החרבן היה מפני שהיו גסי הרוח וכיון שהיה בהם גאוה שכינה מסתלקת מהם ובכן כי יבא על שכר בעבור הצדקה שעשו בטלה היא ואין להם מתן שכר יען שכל עיקר שמשתלמת שכר הצדקה הוא משום דהו"ל פורע חובו בפניו וכביכול עומד על ימינו של עני וכיון שהיו בהם גסי הרוח וגרמו לסלק השכינה א"כ לא היה עומד כביכול לימין העני והו"ל הנותן צדקה פורע חובו של חבירו שלא מדעתו שאין לו