זרע יעקב כד

והנה יתכן דכפלוגתא זו היו חלוקים המלאכים עם הקב"ה דהמלאכים הוו סברי כסברת ר"י דס"ל דאי נוהגים כשורה קרויים בנים ואי לאו אינם קרויים בנים וכיון שאינם קרויים בנים לא ניתן להם לקיים מצות הצדקה ואם יתנו מלבד דלא מהני עוד זאת היתה יתירה ענוש יענשו כמלך שכעס על עבדו וכו' ובכן שישראל שבאותו הדור היו עע"ז ומג"ע וש"ד א"כ לא היו כבנים ומצות הצדקה אשר פעלו לא הועיל להם ולא מידי ולכך ביקש גבריאל לזורקין בחימה שפו' ולקעקע ביצתם כיון שאין להם מצות שיגינו עליהם

וזה היה טעמו של מיכאל שנשתתק ולא השיב לאו"ה שיש בהם שעושים צדקה יען שטענת' היתה טענה דמה הללו עע"ז וכו' ומה נשתנו אלו מאלו ובכן אינם נקראים בנים ולא ניתן להם מצית הצדק' ובמקום מצוה לא יעלה לרצין לפניו ית'. אבל סב' כביכול הוא לפסוק כר"מ דאף שאינם הגינים נקר' בנים ושייכי בהו מצות הצדקה דמגנא ומצלא וע"פ בעבור מצות הצדקה אני גואלם

אך פש גבן למען דעת דהנה מדברי רז"ל הללו מבואר דאף דישראל הם עע"ז בעבור מצות הצדקה ניתן להצילם מעבדות לחירות ומשעבוד לגאולה וכמ"ש במאמר הנז' אני מדבר בצדקה באיזה זכות אני גואלם וכו' והדבר הקשה למה לא הגינה עליהם מצ' הצדקה שלא תחרב הבית ושלא ילכו בגלות המר הזה ואף שעזבו את התורה והיו עע"ז דהדברים ק"ו אי מצות הצדקה מגן הוא שישובו לאיתנם על מכון שבתם כ"ש וק"ו שהגין עליהם ומציל הוא שלא יחרב ולא יגלו מארצם בארץ לא מטוהרה

ואין לומר דכמו דהוו להו למעבד לא עבדו וכדא' על נקדימון בן גיריין שאמר רבי לבתו כן שהרי מצינו בירושלים שהיו עושים צדקה הוגנת יותר מיכולתם וכדאי' בבי מדרשא באיכא רבתי ז"ל ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן ר' הונא בשם ר"א אמר הקב"ה לא הניחו אותי לפשוט ידי בעולמי כיצד היתה לאשת אחד מהם כיכר לאכול היא ובעלה יום א' וכיון שמת בנה של שכינתה היתה נוטלת אותו ככר ומנחמת בו והעלה עליה הכתוב כאלו בשלו ילדיהן וכ"כ למה בשביל שהיו לברו' למו ע"כ. ופירש שם מוהרש"י ז"ל וז"ל לא הניחו לפשוט ידי בעולמי דראוים היו לבלתי השאיר מהם שריד ועי"כ נמצא פושט ידו בעולמו שהיה העולם אובד שהם המקיימים אותו אלא ע"י הצדקה שהיו עושין לא הניחו מקום למדה"ד לעשות ככה ע"כ. מבואר מזה דמעשה הצדקה אשר היה בירושלם היה יותר מהראוי להם משאר ניתני צדקה וא"כ כשם שהגין מצות הצדקה שלא יאבדו מן העולם וכן יגן עלינו לעת"ל אמאי לא הגין עלינו שלא יחרב הבהמ"ק ולא נלך בגלות

ונראה פשר דבר בהקדים מ"ש רז"ל דישראל שבאותו הדור היו רוצים לפרוק עול מלכות שמים מעליהם והיו אומרים כלום עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש זה ע"ז כלים וכביכול השיב להם העולה על רוחכם היו לא תהיה וכו' למדנו מזה דישראל באים מחמת טענה לפטור עצמם מעבודת ה' מטעם שהם סוברים דדינם כעבדים ועבד שמכרו רבו וכו' דאי יש להם בחי' בנים תו לא מצי פרקי עול מ"ש מעליהם דהבן לא יצוייר שלא יהיה בן ואב אם מכרו בנו יקרא וכיון שדעתם של ישראל הוא שהם בחי' עבדים מינה דמעשה הצדקה ופעולתה לא יועילו אוצרות כמשל למלך שכעס על עבדו וכו'

ובכן לענין הגלות דן אותם לפי שיטתם דסברי דהם בבחי' עבדים וצדקה שעשו לא הועיל ולא תעלה לרצון לפי שיטתם ועפ"י דעתם דן אותם אבל ח"ו לעשות בהם כליה לא דן אותם עפ"י שיטתם שהם בבחי' עבדים והצדקה לא יועיל להם אלא עשה למען רחמיו למען הציל אותם ע"פ מדותיו כי רחום הוא דישראל הם בבחי' בנים אף שאינם הגונים ולהם ניתנה מצות הצדקה שבנים נקראו ומינה דהצדקה מציל הוא ואגנא עלייהו לרחם על נפשייהו כאמור

וכסברת מלאכי רומה הסוברים דהלכה כר"י דכשאין עושים רצינו ש"מ אינם נקראים בנים נראה דהוה קאי ירמיה הנביא כשקלל לאנשי ענתות על שבקשו להורגו ואחר כל הקללות סיים באף ואמר ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפיך עשה בהם ואמרו בפ"ק דבתרא ד"ט דרש רבא מ"ד ויהיו מוכשלים לפניך אמר ירמיה לפני הקב"ה רבש"ע אפי' בשעה שכופין את יצרם ומבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהם שכר ע"כ

ואו ס"ל כסברת ר"מ דס"ל דישראל נקראים בנים הגם שאינם הגונים ופע"ז ומינה דאף שאינם הגונים חיובא רמייא לפרנסם ולכלכלם והציווי באה ליתן צדקה אף שאינם הגונים ומתן שכרם בצידם א"כ מאי האי דקללם ירמיה הכשילם בבני אדם שאינם