זרע יעקב רמח

אמנם אחר ההסתכלות וההתבוננות. הטיב נלע"ד לחור לעמו ישראל ולמצוא להם מנוחה ולזכות את ישראל לפום דינא שיהיה לנו זכות בפירות ובריות הזה והוא דעיקר דין זה שורשו פתוח במרדכי פ' הגוזל קמא סי' קכ"ד וז"ל מצאתי תשו' אחרת. תקף ראובן לשמעון וטען שלחתי על ידך פשרהזקוקין מאיי הים בארנקי קשורים אבל לא היה קשר משונה וכשחזרתי משם הבעתי את מעותי ואמרת שהלויתם לגוי מפני אחריוח הדרך והריוח המגיע לחלקי תתן לי ופרעת לי הקרן והריוח אני תובע עתה ושמעון אומר לא נדרתי לך שום ריוח אבל בחזרתך דחיתיך בדברים והירוני מן השמים ששמעון חייב לראובן לשלם חלקו ברייח שמסתמא לא היה דעתו של שמעון לשלוח בי יד ולהיות גזלן דלא משוי נפשיה רשיעא ועוד שהגאונים, ז"ל פסקו דמה ששנינו המבטל כיסו של חבירו אין לו עליו אלא תרעומת זהו במקום שאין מרויח בו אבל אם הרויח בו חייב ליתן לו וכן הורה לנו רבינו אליעזר בר יהודא וגם רבינו משה הכהן ז"ל שלח פעם אחת כסף ע"י יהודי ועכב כספו כשנתיים וגבה ממנו בשל כרחו י"ב זהובים עכ"ל יע"ש

והנה השיבה זו נראה שהיא חולקת על תשו' אחרת שכתב המרדכי ז"ל בסוף המפקיד סי' רצ"ה וז"ל והיכא שהלוה הנפקד לגוי באמנה פושע הוא וכו' ואם כשחזר ראובן המפקיד ותבע מעותיו מן הנפקד אם קדם ושילם הנפקד למפקיד זכה הנפקד בריבית כדין שואל דכל הנאה שלו הואיל ונעשה שואל עלייהו וכו' עכ"ל והוא הפוך ממ"ש כאן דהכא אחר שפרע שמעון לראובן הקרן שהיה מן הגוי שאל לו הריוח ראובן שהרויח מן הגוי וחייבו ליתן לו הריוח ואילו בהמפקיד כתב כשקדם ופרע לגוי זכה הנפקד בריוח

ומן התימא על הסמ"ע ז"ל שכתב בסי' רצ"ב סק"ב עמ"ש מור"ם ז"ל דאם הרויח במעות א"צ ליתן לו מן הריוח לבעל הפיקדון כתב הוא ז"ל דהא דזכה בי הנפקד מיירי כשגילה הנפקד דעתו דאף דאין לו רשות להשתמש מ"מ הוא משתמש בו כדי ליקח הריוח לנפשו וכו' כן נראה לן ליישב דברי מור"ם ז"ל כאן ושל ד"מ שכ"ב בשם הרשב"א ז"ל כמ"ש כאן אבל הדברים תמוהים כי יגעתי ולא מצאתיהו בשום מקו' ואדרבא שם בתשו' הרשב"א ז"ל בסי' תתקל"ת והביאה הב"י ז"ל לא כתב כן שכתב וז"ל נפקד זה מעשיו מוכיחין עליו שלצורך בעל הבית מתעסק בהן שהרי נתן לו מתתילה כל הריוח שהרויח בהן ובעל המעות ג"כ כיין שראה שהרויח זה המתעסק בהן גילה דעתו שנתרצה בכך וכו' והלכך אף כשהרויח עוד בסתם ע"ד זה נתעסק בהן והרויח לבעל המעות וכו' וקאי שם אבעה"מ שנתעסק במעות באיסורא ואפי"ה הצריך גילוי דעת הנ"ל ובלא גילוי דעת לא יע"ש ועיין במרדכי ס"פ המפקיד ד"כ וז"ל היכא שהלוה הנפקד לגוי באמנה וכו' זכה הנפקד בריבית וכו' ור"ל לאפוקי אם לא שלם לו עדיין אע"ג דאמר הריני משלם לא כה הנפקד ברבית דומיא דשואל דכל הנאה שלו דאמר הריני משלם לא מהני ליה כפילא עד שישלם לו יע"ש

והוא תימא דמאי ראיה מביא מהמרדכי דפ' המפקיד דהא כפי הגוז' חלוקים בעיסתם דברי המררכי דהגוזל עצים לדברי המרדכי דפ' המפקיד משם ר' יואל ודברי מור"ם הם ממש דברי המרדכי דהגוזל עצים כמו שיבא לקמן לשונו בע"ה כי משם בארה דאין צריך גילוי דעת דכששלח בו יד נעשה גזלן עליהן וקם ברשותיה וכל הריוח הוא שלו וכמ"ש לקמן

ולענין התשובות נראה דיש לחלק ולומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והוא דבתשו' דרבינו אליעור ב"י ז"ל התם לא פשע הנפקד דנתן טעם הנפקד דמה שנתן מעותיו לגוי בהלואה הוא משום אחריות הדרך ובשלוח יד בפקדון מסתמא לא אמרי' דדעתו לגזול דאין אדם משוי נפשיה רשיעא א"כ הו"ל דברשותי של מפקיד עמדו המעות בידו דפיקדון ברשותא דמריה איתיה על כן חייבו לחלוק בריוח עם המפקיד משא"כ בתשו' רבינו יואל דהתם פשע במה שנתן מעותיו לגוי באמנה דאין נאמנות לגוי ואחריותו על הנפקד ונעשה שואל ודמיא להא דשואל פרה ונגנבה דחייב השואל ואם קדם ופרע למשאיל הכפל לשואל כמ"ש רש"י ז"ל דבההיא הנאה דהמשאיל בטוח בממונו לא קפיד על הכפל וכמו כן דכוותא בההיא הנאה דגבה המפקיד מעותיו ולא מרתח נפשיה בהיות מעותיו ביד גוי מחיל ליה הריבית אבל כשלא פרע למפקיד מעותיו המפקיד בהול על ממונו דאפשר דהגוי אינו פורע חובו והנפקד אין לו לשלם ואפי' אמר לו הנפקד לשלם כל זמן שלא פרע לו לא זכה הנפקד בריבית כיון שהיא רווחא דאתי ממילא דומיא דשואל דבאה לו הכפל ממילא דכל זמן שלא פרע השואל לא זכה בכפל

ודלא כהסמ"ע ז"ל דהוא מבין מדברי המרדכי ז"ל דבכל מילי נאמר וע"ז כתב מה שכתב דאינו דזה איני אלא דוקא בנפקד שנתן מעותיו לגוי אבל