זרע יעקב רמג

זכר שר שכתב קדמי הפר"ת ז"ל בכללי הס"ס אות יע"ש

עוד כתב מוהר"ם איסרלאש ז"ל בס' ת"ח כלל מ"ג דבספק ס' שרינן אפי' היכא דאיתחזק איסורא והרב משאת בנימין ז"ל בסי' ל"ח פליג עליה ופסיק ותני דחלילה לנו להקל בזה ולהתיר ס"ס באיסורא דאורייתא ואפי' בחזקת איסור דרבנן והפר"ח ז"ל בכללי הס"ס אות ט"ז חלק ע"ד המ"ב והסכים עם מור"ם

וכל העובר על עניין זה עיניו יחזו שהוא מעיין נובע מקור מים חיים ומיים שאין להם סוף ואני לא באתי אלא בקצירות האומיר דבר הצריך לעניינינו

עוד נקדים מאי דקיימא לן רובא וחזקה רובא עדיף וידוע דבתלתא הוייא חזקה

ומעתה נבא לכונת הכתובים אז תבאנה שתיים נשים זונות אל המלך ונקט שהנשים היו זונות כדי להורות כי בתיהם נחשבים כרשות הרבים משום שרוב בני אדם מצויים שם על דבר אחר וכמו שנבאר לקמן ומ"ש ותעמדנה לפניו היא לאשמועינן שהוא אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בע"ד קידם שיבא בע"ד חבירי וז"ש אחר שעמדו שתיהן לפניו אז ותאמר האשה וכו' אני והאשה זאת וכו'. וכיון דהמעשה הוא פלא וכמה חילוקי דינין יוצאים ממנו דכל העובר עליו יתמא דמה כחה יפה לטעון שהילד החי הוא שלה כי דחברתה היא מוחזקת בילד החי ודאי כי טענתה היא שהיא גנבתי הילד החי והניח תמורתו הילד המת ויאמר האומר דאין בה מועיל דהא דאמרינן במתני' הגונב נפש מישראל איו חייב עד שיכניסנו לרשותו והכא לקחה מרשית חברתה והוליכה אצלה היינו דוקא שבריא לן שהיא גנבתו וגם הכניסתו לרשותה אבלהכא איכא ס"ס דהיינו ספק גנבתו או לא. ואת"ל דגנבתו כיון דלא הכניסתו לרשותה דהא בבית אחד הן עומדות ספק מה שהגביהו אי חשיב כמוציא מרשות הבעלים וחייבת או לא כמי שנסתפקו התוס' ז"ל וא"כ כיון דמוחזקת בילד החי לאי כל כמינה לומר דגנבתה ממנה כיון דיש לה טענת ס"ס

וכדי לסתר כל הטענות הללי פיה פתחה בחכמה האשה ותאמר אני והאשה הזאת יושבות בבית א' כלומר דזו החזקה לא מקרי חזקה דהא כתב הרב כלי יקר ז"ל דנקט קרא יושבות בבית א' לרמוז דלא מיהני חזקה כשהם יושבות בבית א' דרשות א' הוא. ואדרבא חזקת הילד החי שלי הוא. דהא ויהי ביום ש נם השלישי ללדתי ותלד גם האשה הזאת באופן דלדתי קדמה ללדתה שלשה ימים והא ק"ל דלכל מילי תלתא הוייא חזקה ואני החזקתי בהאי ילד החי שלשה ימים קודם ביאת הילד מת לעולם א"כ הילד החי גנוב הוא אתה והרי כתב הרב מ"ב ז"ל דחלילה לנו להקל ולהתיר ספק ס' היכא דאיתחזק איסורא ואפי' בחזקת דרבנן אלא דמביא שם משם מוהרמ"א ז"ל דשרינן ס"ס אפי' בדאיתחזק איסירא

וא"ת עדיין יש מקום להסתפק אפי' יהיבנא לך כל דליך הכא הוייא רובא וחזקה דבתיהם נחשבח כרשות הרבים כרבים מצויים שם הבאים לדבר אחר א"כ יש לחוש שמא א' מן השוק הביא הילד המת והחליף עם בנך החי וחלפה והלכה ולעולם האשה אחרת המוחזקת בחי הוא שלה למעוטי זאת אמרה אין זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית לכן אין חששה בשום אדם אלא באשה זאת שאנחנו יחדיו בבית ובודאי שהיא גנבתו והו"ל דאיתחזק איסורא וכתב הפר"ח ז"ל בכלל ט"ו משם הס"ב דלא שרינן ס"ס אלא היכא דלא איתחזק איסורא אבל היכא דאיתחזק איסירא לא מהני אפי' כמה ספיקות להוציאו מחזקתו כמ"ש אלא דהוא ז"ל חולק עליו יע"ש

עוד אמרה וימת בן האשה זאת לילה אשר שכבה עליו בו תרמוז כי הספק דהכא היא מחסרון ידיעה דלא ידעינן אם גנבתו או לא ומה גם דהילד לא עמד בחוליו ימים דעל ידי זה לא יבצר או ע"י הרופאים או ע"י אנשים ונשים שמבקרין את החולה היה ידוע למי היא בן המת וכל הכא הילד זה לא מת מחמת חולי אלא ששכבה עליו והמיתו ולא יודע הדבר א"כ הוא ספק מחסרון ידיעה וכבר כתבנו כי ספק ידיעה רוב הפוסקים ז"ל ס"ל דלא מקרי ספק וחזר הדין כיין דאני החזקתי שלשה ימים קודם בילד החי שלי הוא אלא דבהא נמי מידי פלוגתא לא נפקא דלדעת התוס' והמ"ב והרמ"ע מפאנו ז"ל ס"ל דאפי' ס"ם מחסרון ידיעה אין בו קפידה ומקלינן

עוד באת לחלק וקאמרה ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה וכו' שם רמז דכיון דאין נבון וחכם כמוך בידך לברר הדבר אשר אני דובר אליך ובמלתא דיכול לברר הרי כתב הרשב"א ז"ל דלא שרינן ס"ס אלא היכא דלא אפשר לברר הדבר לעמוד על בוריו אבל היכא דאפשר לעמוד על בוריו של דבר בודקין והכא אתה יכול לעמוד על בוריו של דבר אם לא היה המעשה כאשר אני דובר והיה במחשך מעשיה