זרע יעקב רמב

ילדה שמא זכר הוא וכו' הרי דהגם דהוי חסרון ידיעה קרי ליה ס"ס להקל וכ"כ עוד בחולין דע"ז ע"ב ד"ה הריני מטיל וכו' יע"ש. ולא ראיתי מי שנתעורר בזה

על כן נלע"ד לתרץ במ"ש המב' ז"ל בסי' ן' והרב פר"ח ז"ל באות י"ז הרחיב את דבריו וז"ל דכיון דהאידנא לא סמכינן אבדיקה דילן כלל א"כ לא מקרי חסרון ידיעה שהרי אפי' חכם גדול ובקי בבדיקה אינו רשאי לסמוך על בדיקתו דהו"ל כאלו אינה הריאה לפניני דהוי ספק גמור ולפיכך ספק נשבר מחיים וחשש נקיבת הריאה האידנא תרוייהו ספיקי מיקרי וסמכינן עלייהו להתיר משים ס"ס והייני בענין בדיקות וכיוצא דצריך בדיקה אבל בענין השערות האוסירין וכיוצא. הדבר ברור דאף האידנא מקרי חסרון ידיעה יע"ש. וא"כ איפה הכא דהכל תלוי בבדיקה אם נימוח שפיר של שליא כיון דאין אני בקיאים לידע אם נימוח שפיר של שליא אי נימוח שליא של שפיר ע"כ שפיר מיקרי ס"ס וסמכינן עליהו להתיר כיון דהוי ענין של בדיקה דלאו דוקא בדיקת הריאה אלא אפי' שאר בדיקות כמ"ש וכיוצא וכו'

אלא דעדיין לבי נוקפי ממה שראיתי להרב בית יעקב בסימן קנ"ד דהמליץ על המ"ב דפסק דס"ס שהוא מחסרון ידיעה מקלינן וכל האחרונים המה ראו כן תמהו ודחי דבריו והרב הנז' הביא לו סמוכים דרבנן מדברי התוס' דפ"ק דקמא די"א דכתבו גבי שליא שיצתה מקצתה ביום א' ומקצתה ביום ב' מונין לו מן הא' דעשו התוס' שם בד"ה דקא מטהרת וכו' ס"ם אפי' שהוא ספק ידיעה דלא ידעינן אם יצא רובי ביום א' או ביום ב' וכו' יע"ש הרי דאפי' דהוי ח"י ואינו ענין של בדיקה עשו אותו ס"ס להקל וכן נראה ממ"ש שם בד"ה שליא שיצתה מקתה וכו' יע"ש וכן מוכח ממ"ש בפ' המפלת דכ"ו ע"ב ד"ה חומר ב' ולדות כנז"ל

גם מר"ן החבי"ב ז"ל ביו"ד ס' נ"ה הגהט"ו אות יו"ד כתב דגם הרמ"ע מפאנו ז"ל ס"ל בהמ"ב דהוי ס"ס אפילו שהוא ח"י והרואה יראה דנדון הרב ז"ל אינו ענין של בדיקה כ"א ח"י יע"ש באופן דהחילוק הנז' של הפר"ח ז"ל לא ניתן ליאמר בדברי התוס' הללו ולא בדברי הרבנים הנז' המ"ב והרמ"ע ז"ל כמ"ש

כי ע"כ מוכרחין אנו לומר דהתוס' והרמ"ב והרמ"ע ז"ל הם חלוקים בעיסתם עם כל שאר הפוסקים ז"ל וס"ל דבס' חסרון ידיעה כשהוא ס"ס אין להקפיד וה"ה בס' דרבנן

עוד כתב הפר"ח זצ"ל בכללי הס"ס אות ב' וז"ל כתב מוהרא"י ז"ל בס"סי מ"ז דסמכינן הס"ס אפי' היכא דאיפשר לברר ע"י בדיקה כדמוכח בההיא דהתיר ר"ת בזאב שנכנס לעדר מכח ס"ס ולכן ונמשך אחריו מור"ם בהגה בססי' זה. אמנם הרשב"א ז"ל בחי' בפ' א"ט דמ"ג ע"א מתחילה כתב שיש להתיר סירכא תלויה מטעם ס"ס ואת"כ כתב ומיהו י"ל כיון דאפשר בבדיקה אין מתירין אותה מס"ס וכ"כ עוד בדנ"ג ע"ד וז"ל ושמא י"ל דלא שרינן ס"ס אלא היכא דלא אפשר לעמוד על בוריו של דבר אם הוא אסור אם לאי אבל במקום שאפשר לעמוד על בוריו של דבר בודקין וכן הדין נותן עכ"ל

עוד כתב הרב"י ז"ל בי"ד סי' קץ בשם הרשב"א ז"ל בחלוק שנתכבסה ונמצא בה כתם וכו' דכיון דאיכא למידק עלה דמלתה אי מקדיר טהורה ואי מגליד טמאה אפי' אינו יודע אם מקדיר או מגליד חוששין לה וטמאה שאין זה בס' דרבנן דספק הבא ממיעוט שלא הוכרה אינו ספק דאם אין זה בקי ומכיר אחר יכיר וכו' ע"כ

והנה בודאי שכונת הרב ז"ל במ"ש דספק הבא מחמת מיעוט הוכרה אינו ספק היינו כשהוא מיעוט הוכרה לזה האיש או לקצת אנשים אבל ימצא איזה בני אדם שיכירו אז אמרי' דאינו ספק וכן מדוקדק בדבריו שכתב דאם אין זה בקי ומכיר אחר יכיר אבל אם יהיה מיעוט הוכרה לכ"ע אז הרי ספק ואזלינן לקולא ומוכרחים אנו לומר כן דאלת"ה קשייא מההיא דאמרינן בשבת דל"ד ע"א אמרו לי שנים צא וערב עלינו לאחד עירב לו מבע"י ולא עירב לו בה"ש וזה שערב עליו מבע"י נאכל עירובו בה"ש וזה שערב לי בה"ש נאכל עירובו משתחשך שניהם קנו עירוב והקשו ממ"נ אי בה"ש יממא הוא בתרא ליקני קמא לא ליקני ואי בה"ש ליליא הוא קמא ליקני בתרא לא ליקני ותירצו בה"ש ספיקא הוא וס' דרבנן לקולא ובעירובין דע"ו אמרו ע"ו דהטעם הוא ספק יממא ספק ליליא לא מינכרי מילתא יע"ש הרי דאפי' שהיא מיעוט היכרא אמרי' ס' דר' להקל אנא ודאי דהכא שאני דזה הספק הוא מיעוט הוכרה לכל העולם כולו ולהכי אזלינן לקולא

ומן הסוגייא הלזו למד הרב ק"י ז"ל בקו' הוס' דרבנן דקי"ל דספיקא לקולא אף דאיכא תרתי דסתרן לתרי גברי ש"ד כמו הבא בעירוב יע"ש ולא