זרע יעקב רמ

ועמו הס"ר דנעלם ממנו דברי הנמקי יוסף ז"ל דכתב שם וז"ל ואע"ג דספק רבנן היא דדילמא כדין ייבם אפי"ה קנסו רבנן בדיעבד דגזרו באחות זקוקה אטו אחות אשה דאורייתא דהוא בכרת וגזרו באחות חלוצה אטו אחות גרושה דאורייתא שהיא בכרת לפיכך אלמוה בגזרתם להוציא אפי' על הספק ואפי' בדיעבד כל היכא דאיכא ספיקא שהיא באיסור תחתיו ע"כ הרי בהדייא דאין ראיה מכאן כלל

עוד כתב הרב הנז' שם בסי' תרפ"ט חילוק א' בהא דס"ס והוא דדוקא גבי איסור שהוא ל"ת אני מתירין בס"ס כיון דיש פנים להיתר אמרי' ודאי איסור אסרה תורה ולא ספק וה"ה בדרבנן אמרינן בודאי אסרו. ס' לא אסרו. אבל במצות עשה שרוצה ליפטר עצמו מלעשות מטעם ס"ס דוקא בדיעבד אין לכתחילה לא דס"ס יש ספק שמא לא קיים העשה וחייובא רמייא עליה כההיא דמגילה דטומטום אינו מוציא וכו'

אשר מזה תמהני עמ"ש מורינו הרב הגדול מוה"ד מוהריט"א זלה"ה בס"ה שמחת יו"ט בסי' צ"ד במ"ש בסיכה יו"ט הא' של חג שחל להיות בשבת מוליכין את לולביהם להר הבית וכו' ומלמדין ב"ד את כולם לומר כל מי שמגיע לולבי בידו הרי הוא לו במתנה והק' הרב ז"ל דלמה היו צריכין ללמד דעת את כל העם שהוא טורח גדול היה במה שילמדו כן לב' או לג' ב"א או ב"ד עצמם שיאמרו ויתנו על לולביהם שכל מי שמגיע וכו' סגי שהרי כיון דאיכא ג' ב"א שהתנו כן הרי למחר כשלוקח כל א' לולבו שפיר יוצא בו מס"ס ספק בא לידו אח שלי ואת"ל בא לידו של חבירו ס' שמא בא לידו מאותם שאמרו כל מי שיגיע וכו' דהא ודאי לא חמיר מ"ע משאר איסורין דאורייתא דמקלינן בס"ס וכו' ע"כ ולפי דברי הרב בני חיי הללו אדרבא חמירי מ"ע משאר איסורין דדוקא באיסור ל"ת אנו מתירין בס"ס אבל במ"ע לא. הן אמת דזו אינו כ"כ תמיהא על הרב ז"ל דאפשר דראה דבריו ולא סבר כוותיה הגם דהיה צריך להזכירו ולדחות

האמנם אי קשייה הא קשייא מה שהראה אותי מע' הרב הכולל כמוהר"ר יעקב אריה נר"ו מ"ש הוא עצמו בס"ה הלכות יו"ט בדנ"ג ג ע"ד וז"ל ואין להקשות על הרמב"ם ז"ל דס"ל דאיסור כל הספיקות איני אלא מדבריהם דמדאורייתא כל ספק שרי א"כ בספק יולדת למה חייבה התורה קרבן על הספק הא מספיקא פטורה דהא ליתא דס' הרמב"ם אינה אלא באיסורין אבל במ"ע אם נסתפק אם קיים המצוה או אם חייב לעשות המצוה מן התורה חייב מספק לקיים העשה דכיון דעשה אלים מלאו דהא קי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת. לענין ספק נמי אלים וחייב מספק וכו' יע"ש הרי בהדיא דס"ל להרב ז"ל דיש חילוק בענין הספיק בין מ"ע למל"ת דמ"ע חמיר מל"ת ואם נסתפק חייב לקיים מספיק ואיך י כאן דודאי לא חמיר מ"ע משאר איסו' וכו' באופן שדב' צ"ע

ובעיקר חקירתו של הרב ז"ל תמהני עליו דאהמ"ר נראה דאשתמיט מיניה מ"ש המרדכי ז"ל בפ' החולץ בשם תשו' רבינו ברוך והביאו הרפ"ח ז"ל שם בכללי הש"ס אות י"ח ואות מ"ו דאי גבן ליכא אלא חדא ספיקא לא עבדינן תרי ספיקי בידים להתיר משים ס"ס והביא ראיה לזה מכמה סוגייאות יע"ש. והש"ך ג"כ הביא דברי המרדכי הללו והסכים עמו

גם מוהרימ"ט ז"ל בח"ב השייך לי"ד סי' ב' כתב בההיא דאמרינן בפ' אלו טרפות ההוא שרקפא דספק דרוסות דאתא לקמיה דרב שדרינהו לקמיה דשמואל חנקינהו ושדינהו בנהרא ופרכינן ונזביני לעכו"ם ומשני דילמא אמי לזבונינהו לישראל והרי התם דאיכא ס"ס שמא נדרסו שמא לא נדרסו ואת"ל נדרסו שמא לא ימכרם הגוי לישראל תשובה זו אינה תורה וכו' ועוד אפי' אי לגבי האוכלין היה ס"ס כיון דהשתא דאיתיה קמן ליכא אלא חד ספיקא לא עבדינן בידים דלהוו תרי ספיקי וכו' ועוד הביא ראיה לזה מסוגייאות תחרות דלא עבדינן מעשה בידים דליהוי תרי ספיקי יע"ש וא"כ איך הקשה הרב ז"ל דדי במה שילמדו לב' או לג' כ"א שיתנו וכו' ויוצא בו מס"ס דזה אינו דלא עבדינן מעשה בידים דליהוי תרי ספיקי

שבתי וראיתי להרב הגדול מוהר"י מאיר ז"ל בס"ה שורשי הים הגדול בח"א דקל"ב שעמד ע"ד הרב מוהריט"א זלה"ה כמו שעמדנו עליו אלא דהוא ז"ל הקשה עליו בעיקר קושייתו דאיך אישתמיט מיניה מ"ש מוהר"י הלוי ז"ל ליישב דברי עוהרשד"ם ז"ל דסתרי אהדדי וחילק דאין לעשות מעשה בידים כדי לעשות הס"ס כמש"ל. ועל מ"ש דלא חמיר מ"ע משאר איסורין הק' עליו דאיך לא זכר ש"ר דברי הרב מוצל מאש שכתב הפוך דבריו וכו' יע"ש ואהמ"ר אין ספק דאישתמיט מיניה דברי הראשונים הללו ה"ה המרדכי ז"ל ומוהרימ"ט ז"ל שכ"כ והכריחו מכמה סוגייאות ואת אחרונים ה"ה הרש"ך והפר"ח ז"ל שכתבו כן ואילו היה רואה את דבריהם לא היה מניח דברי הראשונים והיה מקשה ממוהריה"ל וכמו כן מה שהק' עוד עליו מדברי