זרע יעקב רלט

דהיכי קאמר ותלי לה משום מעלת כהונה דהא אפי' בלא כהונה. הא הרמב"ם חשש והחמיר בס' ממזר לישראל דזו אינה תמיהא דכ"כ הוא מעלת יוחסין כמו מעלת כהונה ומוהרשד"ם כ' מעלת כהנים משום דהוא איירי בחלוקת ס' חלל דלא שייך כ"א בכהנים והתלמיד והר"ן דתלי הטעם משום דהכהנים נהגו סלסול בעצמם לאו למימרא היכא דליכא כהנים אתא דהא אפי' בישראלית למעלת יוחסין חשו בגמ' כמבואר בהך מימרא שכתבנו אלא הוצרך הר"ן לההיא דכהנים נהגו סלסיל וכו' משום דכיון דבחלל איירי דאינו מהפסו' לבא בקהל ומן הדין מותרים היו ספקיהם אף לכהנים כיון דלאו מפסולי קהל הם לא שייך בהו למימר מעלה עשו ביוחסין לכך הוצרך להא דכהנים נהגו וכו' וא"כ יפה כ' מוהרשד"ם ז"ל וסרה מעליו תלונת מוהר"י הלוי ז"ל ע"כ

ואהמ"ר תם אני לא אדע שכו"ל. ודבריו אינן אלא מן המתמי' דהוא בא להסיר תלונת מוהר"י הלוי ז"ל מעל מוהרשד"ם והרואה יראה דאדרבא הוא בא להחזיק את דבריו ולהגדיל התימא דהא עיקר קושייתו של מוהריה"ל הוא דאיך דיקדק מדברי הרמב"ם ז"ל דבס"ס מקלינן אף לכתחילה בישראל ושאני כהנים דחשו לסלסול הרי דמדברי הרמב"ם שכתב אם נתערב ש' ממזר נראה דאפי' בישראל לא תנשא לכתחילה ובא הוא והחזיק דבריו והביא ראיה מהתלמוד דכ"כ הוא מעלת יוחסין בישראל כמו מעלת כהונה כעם ככהן א"כ לפי דבריו דעשו מעלת יוחסין לישראל ככהנים חזרה הקושייא דלמה כתב מוהרשד"ם דתנשא לכתחילה הרי ישראל וכהנים שוין הם למעלת יוחסין ואיך דיקדק מוהרשד"ם דדוקא בכהנים לא תנשא לכתחילה ולא בישראל ומ"ש ומוהרשד"ם דכתב מע' כהנים משום דהוא איירי בחלוקת ס' חלל דלא שייך כ"א בכהנים לא ידעתי מאי קאמר מר דמאי נפקא לן מזה אי איירי בחלוקת ס' תלל וכו' מאחר דהוא כתב בפי' בתחילת דבריו ואפי' בא"א היכא דאיכא ס"ם יש לנו להתיר והביא ראיה מס"ו דפתח פתוח וכו' דמיירי בישראל ובסוף דבריו כתב וז"ל הא קמן דס"ס בישראל אפי' לכתחילה מותר א"כ איך כ' דס"ל דשוה מע' יוחסין כמו מעלת כהונה. באופן שדבריו צ"ע

ולענ"ד נראה דדברי מוהרשד"ם ז"ל הם מיוסדים על אדני פז והוא דדייק ומביא ראיה מתחילת דינא דהרמב"ם ז"ל דכתב משפחה שנתערב בה ספק חלל וכו' עד ואם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספיקות ע"כ ופסקה למילתיה ולא כתב וכו' כדרכי להורות דדוקא מהכא הוא ראיתו ולא מסוף דינא דכתב וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר וכו' והטעם הוא דלא דחו שאר איסורים לאיסורא דלבא בקהל וראיה לזה מדפסק הרמב"ם ז"ל בפט"ו מה' א"ב הכ"א וז"ל דין תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל וכו' אבל חכמים עשו מעלה ביוחסין ואסרו גם הספיקות לבא בקהל וכו' הרי דדוקא באיסור קהל עשו מעלה ביוחסין ולא בשאר איסורין, וע"כ מוהרשד"ם ז"ל מביא ראיה מתחילת דינא דהרמב"ם דאם נתערב בה חלל דהוא כשאר איסורין לישראל כמו חלל לכהונה ודייק דדוקא בכהנים עשו סלסול ולא בישראל, א"כ מקילינן בס"ס אף לכתחילה כיון דבשאר איסורין לא חשו ליוחסין ונדון מוהרשד"ם הוא בשאר איסירין דהיינו איסור א"א לזה פסיק ותני דאפילו לכתחילה מקילינן. ודברי ה"ה ומרן הב"י ז"ל הם מדוייקים דכתבו שאיסור ממזר לבא בקהל ואיסור חלל לכהונה כולן חייבי לאוין הן ושוין הן ע"כ וסברתם כמ"ש שתחילת דינא דהרמב"ם מיירי בפסולי כהונה וסוף דבריו באם נתערב ממזר מיירי בישראל וכתבו דשוין הן ר"ל כשם שעשו סילסול לכהנים כך עשו מע' ליוחסין באיסורי דלבא בקהל דוקא אבל לא בשאר איסורי דהתם לא עשו מעלת יוחסין לישראל. א"כ אף לכתחילה מקילינן בס"ס לישראל ולכן מוהרשד"ם ז"ל יפה הורה לדעת הרמב"ם ז"ל ודוק

ודלא כהרב פני משה ז"ל דעלה לפסק הלכה שם וז"ל בין הכי ובין הכי רואה אני שמשום מעלה עשו ביוחסין החמירו שם בגמ' אפי' במקום ס"ם אף באיסורא דרבנן ע"כ דאהמ"ר ליתא כדכתיבנא דמעלה עשו ביוחסין לא החמירו אלא באיסור לבא בקהל ולא בשאר איסורין דאורייתא וכ"ש באיסור דרבנן כמו שהוכחנו מדברי הרמב"ם וה"ה והכ"מ ומוהרש"א

וחזיתיה להרב בני חיי ז"ל בא"ח סי' תרפ"ט דהביא ראיה להרב פ"מ ז"ל ממ"ש ביבמות דכ"ג ע"ב מי שקידש א' מב' אחיות ואין יודע איזה מהן קידש ניתן גט לזו וגט לזו מת ולו אח א' חולץ לשתיהן היו לו שנים א' חולץ וא' מייבם ופירש"י חולץ לשתיהן דלא ידע איזה היא יבמתו ומיחלץ לא' ויבומי לא' לא דאחות חליצתו אסורה לו מדרבנן בחייה וכו' ודילמא לא זו היא יבמתו וקפגע באחות זקוקתו וכו' ואם איתא דספקא דרבנן לכתחילה נמי מותר לייבם את א' מהן כיון דאין כאן אלא ספק אחות זקוקה דמדבריהם היא ואזלינן בה לקולא ואף לכתחילה ע"כ: