זרע יעקב כג

בהנך קראי שהביא ר"מ והוכיח מינייהו דנקראים בנים אף כשאין עושים רצינו ש"מ והנלע"ד לומר שהדברים מגיעים למאי דגרסי' במנחות ד"ט איתמר שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ר' יוחנן אמר מקטיר קומץ עליהם ור"ל אמר אין מקטיר קומץ עליהם ואמרו טעמא שם בגמ' דמאן דפסל הוא דאמר קרא והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה והקטיר המזב' המנחה עד דאיתא לכולה מנחה ואי לא לא יקטיר ואידך דהיינו ר"י ס"ל מן המנחה מנחה שהיתה שלימה כבר בשעת קמיצה יקטיר אע"ג דהשתא אינה שלימה שמעינן מהך סוגייא דפליגי ר"י ור"ל בפי' הכתוב דוהרים הכהן מן המנחה דמר סבר מנחה שהיתה שלימה כבר ומר סבר מנחה שהיא שלימה עתה

וכהאי גוונא אמרו בגיטין דמ"ב ע"א על ממרא דב' בריתות הכותב נכסיו ל"ב עבדיו דקנו ומשחררין זה את זה ותניא אידך האומר כל נכסי נתונים לפ' ופ' אף עצמם לא קנו ופי' ר"א שאני התם דקא קארו ליה עבדי א"ל רפרם לר"א ודילמא עבדי עבדי שהיה כבר מי לא תנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירות שייר קרקע כל שהוא לא יצא לחירות ר"א אומר לעולם הוא בן תורין וכו' ואמאי קני והא קארי ליה עבדי אלא עבדי שהיה כבר ה"נ עבדי שהיה כבר יע"ש. באופן דשמעינן מהך סוגייא נמי דמצי לתרץ דיבורו של אדון ולומר דמאי דקארי עבד כונתו הוא לומר עבדי שהיה כבר ולא עתה

המורם מהאמור הוא דפליגי אמוראי בכונת הפ' דוהקטיר הכהן מן המנחה במשמעות דורשים דמר סבר מנחה שהיתה כבר ומינה דאם חסרו שיריה כשירה ומס' מנחה כפשטא דהשתא ומינה דאם חסרו פסולה וכמו כן באומר עבדי יכולים לפרש עבדי שהיה כבר

וא"כ יתכן דבהך פלוגתא הוא דפליגי ר"מ ור"י והוא דמשמעות דורשים איכא בינייהו דר"י סבר דקרא דכתיב בנים סכלים פי' הוא בנים שהיו כבר נעשו סכלים וכ"כ בנים שהיו כבר נעשו משחיתים ועתה אינם נקראים בנים כיון שאינם עושים רצונו ש"מ. אבל ר"מ ס"ל דבנים דקארי להו הכתוב הוא בנים דהשתא כפשטיה ושמעינן דקארי להו הכתוב בנים אף שאין עושים רצונו ש"מ זה נלע"ד לפרש וק"ל

ונראה דיש שורש וענף לזה שאמרנו בדברי התרגום שתירגם בפ' בנים משחיתים וז"ל איתאמר להון בנים חביבים וחבילו אורחתהון ע"כ הרי מפורש יוצא שמפרש הכתוב כדכתיבנא בעניותין לדעת רי' דהיינו דאיתאמר להון בנים חביבים והשתא תביל אורחתהון והיינו בנים שהיו כבר דאיתאמר להון בנים והשתא חבולו אורחיהין וזה ברור לעין כל

ואגב שמעינן דס"ל למתרגם כדעת ר"י דכל זמן שאין עושים רצינו ש"מ אינם נקראים בנים מדמפרש איתאמר להון בנים דמשמע שמעיקרא נקראו בנים ולא עתה ואי ס"ל כר"מ דאף השתא מקרו בנים הו"ל לפרש בה"ג בנים חביבים חבילו אורחייהו ומשמעות זה משמע דהשתא נמי קארי להו בנים ומדפירש איתאמר להון וכו' מוכת דמקדם קדמתה נקראו בנים והשתא לא. זה נראה מדברי המתרגם דס"ל כר"י ודוק

הן אמת דמדברי הריטב"א ז"ל בקידושין ד"ד שכתב ז"ל מיהו יש אחרת שיפה כח הבן מכח הזרע דאילו בן משמע אפי' זרע פסיל וכדאמרי' ביבמות וכו' אבל זרע לא משמע אלא זרע כשר וכו' יע"ש וכן כ' התוס' ביבמות דכ"ב ע"ב ד"ה אין לו וכו' דאע"ג דסתם אח או אחות או בן הוי אפי' ממזר יע"ש באופן שדעת התוס' והריטב"א ז"ל הנה הבן נכלל בו כשר ופסול ולכאורה נראה שזה כס' ר"מ. הא ל"ק שכבר נתעורר בזה הרב מוהר"י באסן ז"ל בסי' א' ועלה מן הישוב דיש חילוק בין מאמרו ית' ללשון בני אדם יע"ש באורך

למדנו מכאן דפלונתא דתנאי והפוס' הוא אי עע"ז אי נקראו בנים או לא. עוד נמצינו למדין ממעשה דטורניס' האמור למעלה דמצות הצדקה יעלה ויראה חשיבא ממעל לחש"ב משום דאנו נקראים בשם בנים ודומה למלך שכעס על בנו וכו' דאי אנו בבחי' עבדים ליכא מצות הצדקה והנותנה לא יעלה לרצון דדומה למלך שכעס על עבדו דאדרבא מגרעות נתן כאמור

והשתא לדעת ר"י והתרגום דס"ל שאינם נקראים בנים אם לא כשהם הגונים וכשרים מינה נמי דמצו' הצדקה אינו אלא כשהם הגונים וכשרים דאז לרצון יהיה ואגוני מגנא ואצולי מצלא אבל אם אינם נוהגים מנהג בנים ונותנים צדקה אותה צדקה לא מהני להו דכיון שהם בבחי' עבדים דומה למלך שכעס וכו' ולדעת ר"מ והרשב"א שפ' הלכתא כר"מ ס"ל דאעפ"י שאינם נוהגים כשורה איתא מצות הצדקה ומגן הוא: