זרע יעקב רלח

דהם נהגו בו סלסול אבל בישראל מותר לכתחילה דמדברי הרמב"ם נראה דה"ה נמי בישראל היכא שנתערב ספק ממזר לכתחילה אסור אע"ג דאיכא ס"ס שהרי כתב שם הרמב"ם וז"ל וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר או ממזר ודאי שאשת ממזר וכו' וכתב ה"ה וז"ל ומ"ש וה"ה בספק ממזר וכו' פשוט הוא שאסור ממזר לבא בקהל ואיסור חלל לכהונה כולן חייבי לאוין הן ושוין הן ע"כ דיראה בפי' דמאי דכתב הרמב"ם הוי בין בישראל ובין בכהן ומרן ז"ל בכ"מ כתב וז"ל ומ"ש וה"ה אם נתערב וכו' אכולא מלתא דלעיל קאי שאם נתערב בה ספק ממזר אסור לישראל לישא אשה מאותה משפחה לכתחילה ואם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספקות כמו באלמנת ספק חלל וכו' אלמא אף בישראל לכתחילה לא תנשא ודלא כדברי מוהרשד"ם ז"ל ואם לא היו דברי ה"ה ומוהרי"ק ז"ל היינו יכולים לפרש דברי הרמב"ם דדוקא בכהן מיירי וכו' יע"ש שהצ"ע

ואני הנני מוסיף להפליא עליו עוד מלבד מ"ש הוא ז"ל דכונתו הוא הפיך דעת ה"ה ומוהרי"ק ז"ל עיד בה דפשיטות דברי הרמב"ם ז"ל הן מורין דבישראל מיירי ממ"ש וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר וכו' דאי בכהן מיירי הו"ל למימר וכן אם נתערב וכו' וכמ"ש וה"ה מורה דכשם דחלל אסיר לכהונה ה"ה לישראל אם נתערב בה ספק ממזר זה נראה פי' דבריו במ"ש וה"ה וכו'

ועוד נלע"ד להכריח דהרמב"ם ז"ל בישראל מיירי ממ"ש בסוף דבריו שאשת ממזר ואשת חלל לכהונה אסורה. אחת הוא. כמו שביארנו ע"כ ולפי דעת מוהרשד"ם דס"ל דהכל מיירי בכהן א"כ כל זה מיותר דהא כל הבבא בכהונה מיירי ולמה הוצרך להזכיר תיבת כהונה כיון דבהא סלקינן אמנם אי אמרינן דמיירי בישראל ניחא דבא לאשמועינן דאשת ממזר אסירה לישראל כאשת חלל לכהונה

ותבט עיני למרן החבי"ב ז"ל בא"ה סי' ז' הגהב"י אות ל"ב שכתב עמ"ש אלא שהכהנים נהגו סלסול וכו' נ"ב ולפי זה מותר לישראל לישא לכתחילה וכ"כ מוהרשד"ם ז"ל ותי' דמדברי הרמב"ם והטור נראה ברור דאף בישראל לא ישא לכתחילה ועו"ק שהטור כתב בסי' ב' דמשפחה שנתערב בה ספק פסו' אין לרחקה אבל כהן אסור לישא לכתחילה וזה סותר למה שפסק כאן שהדין שוה כעם ככהן וכבר עמד מוהר"י הלוי ז"ל בסי' כ"ב והצ"ע והוא ז"ל האריך בזה ליישב דבריהם ולבסוף כתב וז"ל עוד כתב הרמב"ם וה"ה אם נתערב בה ספק ממזר כלומר אע"ג דהיה מקים לומר דבפסולי קהל אם נישאת תצא כס' הראב"ד ז"ל דמחלק בין פיסולי קהל לשאינן פיסולי קהל ואפי' בספיקן מ"מ אף כאן אם נשאת לא תצא שלכהונה האיסור שוה ומוהר"ר ליב סרוואל שם הבין דכונת הרמב"ם לומר דה"ה אם נתערב בה ספק וכו' דמיירי בישראל ופי' זה א"א להולמו בשום פנים אלא העיקר כמ"ש ע"כ

ולא זכיתי להבין דבריו דהרואה יראה בס' מוהר"י הלוי ז"ל דהיא ז"ל רצה לפרש בתחי' דבכהונה מיירי ואח"כ חזר לאחוריו מפי' זה כדי שלא לבא נגד ה"ה ומרן ז"ל דפי' דגם בישראל מיירי והוא ז"ל איך לא חש לזה ועוד דכבר הוכחנו ב' הוכחות מדברי הרמב"ם ז"ל דנראה דמיירי בישראל וכמו שפי' מוהר"ר ליב ז"ל ולמה לא רצה להלום דבריו בשים פנים מאחר דיש פנים לומר כן ועוד דדברי הרמב"ם אינם סתומים כאשר יראה הרואה

וחמותי ראיתי להרב פני משה ז"ל בח"א סי' כ' דרצה לתרץ תמיהת מוהר"י הלוי ז"ל על מוהרשד"ם שד"ם ז"ל והביא ההיא דהרמב"ם משפחה שנתערב בה ספק חלל וכו' וכתב עלה מוהרשד"ם דהא לא מקלינן שם אף דאיכא ס"ס ההיא משום מעלת כהנים היא וכמ"ש הר"ן ז"ל וכתב ע"ז דלאו דוקא משום מעלת כהנים דהא אפי' היכא דלא הוי משום כהנים אלא לישראל נמי אסירי אף בס"ס כגון בס' ממזר שכתב שם הרמב"ם בסוף לשונו והשוה אותו לס' חלל וכתב עליו מר"ן שאסור ישראל ליקח אותו והיינו ודאי משום מעלת יוחסין וכדאשכחן בפ' יוחסין דע"ג ע"א אמר רבא דבר תורה שתיקי כשר מ"ט רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולים אצלה ואי אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש ואי אזלה איהי לגבייהו הו"ל קבוע וכל קבוע כעמ"ד וכו' אלא מעלה עשו ביוחסין ע"ך והרי התם איכא תרי ספיקא ס' אי אזיל הבעל לגבה דאז כל דפריש מרובא פריש ואת"ל דאיהי אזלא לגביה דילמא אזלא לגבי כשר ואפי"ה אמרו שתוקי פסול משום מעלה עשו ביוחסין ואף ששם איסורו מדרבנן דהרי שתוקי ס' ממזר הוא ולא ודאי ואיתא שם דודאי ממזר איתיה באליבא ממזר ולא ספק ממזרו אפי' דאיסו' דרבנן ואיכא ס"ס כדאמרן על הכל משום מעלת יוחסין החמירו

ועם מ"ש סרה תמיהת מוהר"י הלוי ז"ל שהק' למוהרשד"ם