זרע יעקב רלה

מחבירו ע"ה ומשום הכי אמרי' דבעל מהימן וזהו דוקא כי ליכא עדים אבל אם יש עדים אמרינן דהיא מהימנא אפי' דהוי הבעל מוחזק כמ"ש בגמ'

עוד נקדים מאי דתנינן בבכורות שם די"ז ע"א וז"ל רחל שלא ביכרה וילדה ב' זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת ר"י הגלילי אומר שניהם לכהן וחכמים אומרים אי אפשר לצמצם אלא א' לו וא' לכהן ר"ט אימר הכהן בירר לו את היפה וכו' מת אחד מהן ר' מרפין אומר יחלוקו ר"ע אומר המוציא מע"ה וכו' והקשו בגמ' ר"ט אומר יחלוקו. נחזי אי יפה מת של כהן והאי דאיכ' דבעל הבית ואי כחוש מת דבעה"ב מת והאי דאיכא דכהן הוא דהא ר"ט אמר כהן בורר לו את היפה א"ר אמי חזר בו ר"ט ממ"ש כהן בורר לו את היפה וסבר דלשניים יש חלק בשניהם ור"ע סבר המוציא מחבירו עליו הראיה והוי הכהן מוציא מחבירו והורע כוחו ע"כ

עוד נקדים מ"ש הרב כלי יקר ז"ל והר' קהלת יעקב פארדו ז"ל דבמאי דקאמרה אני והאשה הזאת יושבות בבית אחד כוונה בזה לומר שאין החצר הזה של הנתבעת כדי שתהיה היא מוחזקת יותר אלא חצר של שתיהן היא שוה בשוה ויד שנינו שוים

ומעתה נבא לכונת הכתובים ותאמר האשה האחת בי אדוני ר"ל אם תפרסם הדין ותוציא לאור משפטך דוקא תהיה אדוני וידעו הכל חכמתך בי דהיינו שאעפ"י שאני והאשה יושבות בבית א' ולא היא מוחזקת ולא אני אבל יותר יש לך להפך בזכותי ולא בזכותה יען שויהי ביום השלישי ללדתי ילדה היא. ואני בודאי שאני מכירה את בני שהרי יש לי ג' ואני רואה אותו משא"כ באשה אחרת שבין לילה ילדה ובין לילה אבד. ולא היתה לה שעת הכושר להכיר יפה בנה אעפ"י שתטעון ברי כמוני לא הוייא כי אם טענת שמא וטענתי טענת ברי ודידי עדיפא ואפי' אי נימא דהוי טענתה טענת ברי וא"כ אנו שנינו שוות בטענות אפי' הכי איכא ברירה ודידי עדיפא שהרי יש לי ג' ימים ללדתי והולד שלי הוא יותר גדול ושמן משא"כ בולד האשה דלא ראה אור ובין לילה היה ובין לילה אבד וילדה הוא הקטן וכחוש והרי זה דומה לבכור שאמר ר"ט כהן בורר לו את היפה וכו' ואפי' לר"ע דאמר המוציא מחבירו ע"ה היינו כשהברור עומד ברשות בעה"ב והוא מוחזק דהוי כהן מוציא מחבירו כמ"ש שם בגמ' אבל אם עומד ברשות שניהן חולקין והכא כבר כתבנו דמעיקרא אין לה חזקה כיון שהבית הוא משנינו ויד שנינו שוה וא"כ בנ"ד כולן יסברו שהדין הוא עמי

ועוד יש לך להפך בזכותי אף אם נאמר שהיא יש לה חזקה וטוענת ברי יען שאני טוענת ברי ויש לי עדים בדבר דבני היה החי אני נאמנת דהכי תנן אם יש עדים אעפ"י שהבעל הוא מוחזק האשה נאמנת וא"כ אעפ"י שילדה השניה בן חי כיון שלא הוחזק בפני עדים אלא שאני אומרת שהוא היה חי אני נאמנת בזה העדות שאני אומרת דוימת בן האשה הזאת לילה. מטעם אשר שכבה עליו ואני נאמנת מטעם מיגו דהיתי יכולה לומר דמעולם לא ילדה בן חי א"כ אף עתה שאני אומרת שילדה בן חי אני נאמנת בזה שאני אומרת שמת ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי וגו' ואקים בבקר וגו' ואתבונן אליו והנה לא היה בני אשר ילדתי ר"ל אשר ילדתי מזה ג' ימים וכבר הוא שמן ויפה וזה הוא קטן וכחוש בין לילה א' וכו'

אז השיבה האשה אחרת לא כי בני החי ואני מוחזקת ובודאי הבן המת הוא בנך ועל מה שאמרה דאתבוננת דהילד שלך הוא יותר גדול ושמן ושלי הוא קטן וכחוש זו אינה טענה דכבר אמרו חכמים אי אפשר לצמצם והנה כולם שוין הם בקומה ובשומן וזאת אימרת לא כי בנך המת ובני החי ואפשר לצמצם תדברנה לפני המלך שהמלך יסתכל ברוב חכמתו לראות היכי לדיינו דייני להאי דינא ויוצא לאור משפטם

לזה אמר שהמע"ה כד דייקינן שפיר שתיהן שוות בטענותיהן וליכא למימר דהמוציא מע"ה כיון דהחצר הוא רשות שתיהן וליכא למפשט מהאי סוגייא דכתובות כיון דאינה מוחזקת וא"כ הדין הוא שקיל וז"ש זאת אומרת וגו' וזאת אומרת וגו' אז אמר המלך קחו לי חרב ר"ל שלהיות שאני מלך דינא דמלכותא דינא ובזה יכול לעשות מה שירצה ויאמר המלך גיזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת וכו' ר"ל כיון דאין ברירה של מי הוא המת א"כ הדין הוא שיחלוקו וכמ"ש בגט ר"ט אומר יחלוקו בשמת א' מהן ואין אנו יודעים אם של כהן מת או של בעה"ב ומ"ה אמר גיזרו את הילד וכל זה עשה כדי לראות הדין עם מי אבל לא היה עושה כן לפי שאינו הדין הכא דיחלוקו דלא שייך שיהרגו את החי דלמה יומת. אלא כונתו היתה להוציא לאור משפטם

והנה כיון שראתה האשה שרצה להרוג את בנה נכמרו רחמיה ואמרה אם הדין כן איני יכולה לראות מיתתו אלא תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו ואני איני תובעת חלקי דהיינו החצי שפשרת אתה וזאת אומרת גם לי לך לא יהיה הדין זה שגזרת