זרע יעקב רלד

עלילות לבא להחזיק בידה דבר שאינו בידה אם אינו בנה ובבחינה הזאת שתיהן שיות זאת בחזקת שבידה וזאת מכח השכל שאין אדם רוצה להחזיק בדבר שהיא שקר כיון שאינו בידה

עוד אפשר כי ראה שלמה שהראשונה נתרעמה ואמרה כי המה אינו בנה והב' השיבה לדבריה ואמרה בני החי ובנך המת והרי דיברו ב' טענותיהן ומה לה לראשונה לחזור ולדבר לא כי בני החי והיה לה לשתוק ולשמוע תשובת המלך על טענותיהן ומכי השיבה שנית אל המלך לא כי בנך המת ובני החי אין זה כי אם אש בוער בתוך קרבה והמו מעיה על בנה אשר ילדתו ולכך לא יכלה להתאפק וז"ש זאת אומרת וזאת אומרת כי בפעם ראשונה לא אמרה בנך המת הרי יש בידה ב' אמירות בשני פעמים ויש לחוש לדבריה

עוד אמרה ויהי ביום הג' ללידתי ותלד גם האשה הזאת ואין איש איתנו זולתי. אנחנו בבית ר"ל שבעת לידתה של הראשונה היו כמה בני אדם בעת לידתה וילדה בן חי בפני כולם אבל ביום הג' ללדתי ותלד גם האשה הזאת אז לא נמצא שום אדם איתנו זולתי שתיהן בבית ונמצא כפי זה שהראשונה הוחזקה בפני עדים שהיה לה בן חי והב' לא הוחזקה להיות לה בן חי כי אם מפי הראשונה והרי זה דומה למי שהפקיד טלה אצל אחד והנפקד היה לו ג"ך טלה ומת אחד מהן ואין אנו יודעים הטלה החי של מי הוא והמת למי הוא ואמ' במ' בכורות די"ח ע"ב שהטלה החי הוא לנפקד ופי' התוס' בפ' השואל ד"ק ע"ב שאע"פ שהנפקד אומר איני יודע מ"מ מועלת חזקתו והטלה החי הוא לנפקד לפי שהיה מוחזק בודאי בטלה החי מעיקרא וא"כ בנ"ד שאין האשה השנית מוחזקת בולד החי והראשונה היא מוחזקת ראוי לסמוך על דבריה ויש בחינה אחרת שהב' היא מוחזקת בולד החי וטוענת ברי בני החי וזאת אומרת לא כי בנך המת כיון שלא הוחזק ליך בפני הבריות בן חי ומפי הוא מוחזק ליך בן חי אני אומרת .בנך הוא המת כי הפה שהתיר הוא הפה שאסר ובני הוא החי שהוחזק בפני עדים בן חי ובחזקתו הוא עימד וא"כ שתיהן שוות בטענותיהן כל אחת בבחינה אחת

אז אמר שלמה קח לי חרב כדי לייראם ולבהלם ויגורו מפני חרב שמא רוצה להרוג למשקרת ומתוך כך תודה על האמת ולכך לא אמר תחילה קחו חרב וגיזרו את הילד אבל לאחר שהביאו החרב ולא הודו אז אמר גיזרו הילד לשנים. ותאמר האשה אשר בנה חי אל המלך כי נכמרו רחמיה על בנה עשתה ק"ו לפני המלך ותאמר הן בעוד בני חי ביד האשה הזאת חשתי עליו כי נכמרו רחמי על בני שלא יהיה בחיק נכריה וכו' יע"ש

וקשה לי במה שכתב בתחילה דבריו דאז באותה שעה כי ראו כי חכמת אלקים בקרב שלמה אז אמרו כל העם כי משפט זה של הנשים הזונות ראוי לבא לפני המלך וכו' הוא תימא דהלא אחר משפט השתי נשים אז ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפש כמפורש בקרא וישמעו כל ישראל את המשפט וגו' כי ראו כי חכמת אלהים בקרבי לעשות משפט ומשמע דמקודם לא היו יודעים שהיה יודע שלמה לעשות משפט ואיך כתב דבאותה שעה כי ראו וכו'

ועוד ק"ל במ"ש דפעם ראשונה לא אמרה בנך המת הראשונה כ"א אחר שהעיזה פניה השניה לומר כי בנך המת אז אמרה לו הראשונה בני החי ובנך המת וכו' והלא בתחילת דבריה אמרה ואת בנה המת השכיבה בחיקי ואיך אמר שמתחילה לא אמרה בנך המת אלא אחר שאמרה וכו'

ולענ"ד ברגליו אעבורה לפרש כונת הכתובים עד"ז ונקדים עוד מאי דתמן תנינן בכתובות דט"ו ע"ב וז"ל אשה שנתארמלה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נשאתני והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאה בהינומה וראשה פרוע כתובתה מאתיים וכו' ומקשה בגמ' טעמא דאיכא עדים הא ליכא עדים בעל מהימן לימא תנן סתמא דלא כר"ג דאי ר"ג הא אמר איהי מהימנא ומשני אפי' תימא ר"ג עד כאן לא קאמר ר"ג התם אלא בברי ושמא אבל הכא בברי וברי לא אמר ופירש"י בברי ושמא גבי משארסתני נאנסתי היא טוענת ברי לי הוא והוא אינו טוען אלא שמא עד שלא ארסתיך דהא אינו יודע מתי נאנסה. ודקארי לה מאי קארי לה הא ברי וברי הוא ומשני כיון דרוב נשים בתולות נישואות כי ברי ושמא דמי ופירש"י ודקארי לה למימר סתמא דלא כר"ג מאי קארי לה ומאי עלה בדעתו לאפוקי מדר"ג הא לא דמייא לה כיון דרוב נשים בתולות נישאות קרובה טענתה להיות אמת יותר משלו וכברי ושמא דמייא ע"כ

נמצא דהיכא דהכל שוין בטענותיהם והכל טוענים ברי אמרי' דבעל מהימן ואעפ"י שהיא טוענת ג"כ ברי ואמאי משגיח בברי דבעל אלא ודאי דהטעם הוי דהבעל הוא מוחזק בנכסים וכמ"ש בש"י הר"ב ז"ל והוייא אשה היא המוציא מעות ממנו וקי"ל דהמוציא