זרע יעקב רלג

ויהי ביום השלישי ללדתי נראה דהוא ללא צורך דלענין דינא מאי נפקא מינה אם היה המעשה ביום הג' או ביום הב'. ותו במ"ש ואנחנו יחדיו אין זר אתנו בבית דנראה מיותר דכבר מלתא אמורה שהיו יושבות בבית אחד. ותו במ"ש וימת וגו' אשר שכבה עליו דמאי איכפת לן אם מת ע"י שכיבתה עליו או ע"י חולי. ותי' שמקודם אמרה ותקח בני מאצלי ואח"כ אמרה ותשכיבהו בחיקי ולא אמרה אצלי כבראשונה. ותו במ"ש ואקים בבוקר ואתבונן בבוקר דמהו ב"פ בבקר בבקר. ותו במ"ש ואתבונן אליו והנה לא היה בני אשר ילדתי דהוא יתיר נפש והיה די שיאמר והנה לא היה בני. ותו במ"ש ותאמר האשה אחרת וכו' ותדברנה לפני המלך ולא פירש מהו הדברים אשר דברו עוד ואי קאי הדיבור על זאת אומרת בני החי וגו' בפי' אמרוהו למילתייהו ותו אמאי קאמר שלמה מתחילה סתם קחו לי חרב ואח"כ אמר גיזרו את הילד והיה יכול לעשות הכל באמירה אחת. ותו מה זה הדין שדן שהמע"ה שלא כדין תורה שהמשנה לא דנה כן אלא בשנים אוחזין בטלית זה אומר וכו' אבל כשאין הוא תפוס ומוחזק דין פשוט הוא דהמע"ה וכאן הא היתה מוחזקת בבנה וכן הקשה הראב"ע ז"ל. ותו במ"ש ויאמר המלך זאת אומרת וגו' כל זה הפ' נראה מיותר דמאי אתא לאשמועינן

והנה הרב יהושע פינטו ז"ל בספרו כסף מזוקק פי' אלו הפסו' והכי פי' דמאי דקאמר אז תבאנה דלהיות ששהמע"ה עשה משתה וכל בעלי הדין היו שם זה היה סיבה שותעמדנה לפניו וזה הוא בלשון תימא אז תבאנה שתי נשים לפני המלך והיה להם ללכת לפני הסנהדרין תחילה ואלא מט' שהיו כולם במשתה זה היה סיבה שותעמדנה לפניו מתחילה ואח"כ פי' בענין אחר שכיון שדין זה אינו תלוי, בחכמת התורה כ"א בהשפעת רוח הקודש לברר בן מי היה הילד החי וכיון שבאותו היום ויקץ שלמה והנה חלום עומר על כנו ונצנצה בו רוה"ק אז אמרו כל העם כי משפט זה אינו יכול לבררו לאמיתו כי אם המלך שחכמת אלק'ים בקרבו ובזה מדוקק מ"ש אז תבאנ' ולא אמר אז באו שהכונה לאמר כי אז באותה שעה כי ראו כי זה חכמת אלקים בקרב שלמה אז אמרו כל העם כי משפט זה של הנשים הזונות ראוי לבא לפני המלך וכן עשו ותעמדנה לפניו ותאמר האשה האחת בי אדוני ר"ל שאמרה האשה תגלה ותראה חכמתך כי במשפטיך תהיה נקרא אדוני בדבר הזה כי אין זולתך להוציא לאור משפט זה. כי אני והאשה הזאת יושבות בבית אחד ואלד עמה בבית ואחר הג' ימים ילדה גם היא וימת בן האשה הזאת אשר שכבה עליו כוונה להודיע גלוי לכל העמים כי בן האשה אחרת הוא המת לפי שלא מת מתוך חולי כי אם מחמת ששכבה עליו ויותר יש לתלות באשה זאת שבלילה ראשונה ללידתה לא ידעה בשכבה ונפלה עליו מתוך השירה ומת משא"כ לתלות כ"כ באותה שילדה ג' ימים ונזהרה בה ג' לילות שהוחזקה להיות שומרת בלילה את בנה אבל זאת מעולם לא הוחזקה להיות שומרת בנה יש לחוש כי בין לילה ילדתו ובין לילה שכבה עליו ומת

ועוד אמרה טעם אחר להוכיח כי היא לא שכבה על בנה לפי שהנחתי בני אצלי סמוך ולא הנחתיו בחיקי כי חששתי פן אחנקהו מתוך השינה והאשה הזאת הניחה בנה בחיקה כי קרוב אליה הדבר להמיתו ותקם בעוד לילה ותקח את בני מאצלי שהנחתיו אצלי בזריזות ולא בחיקי ותנח את בנה המת בחיקי להעלות על לבבי שמת להיותו בחיקי ואקום בבוקר להניק את בני כמנהג כל הילדים שתינוק יונק משדי אמו בסוף משמרה ג' סמוך לבוקר כעלות השחר והנה מת ואשתומ' על המראה כי אני השכבתיו אצלי בריחוק חיקי ומצאתיו מת בחיקי ולא ידעתי מה הוא עד כי הבקר אור ואתבונן אליו בבוקר לאחר שהאיר היום ולכך אמרה ב"פ בבקר בבקר כמ"ש רז"ל ע"פ ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר שהראשון הוא עמוד השחר ובקר שני הוא הנץ החמה וכן אמר כאן ואתבונן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי כווינה דברים של חכמה שלא אמרה ואתבונן כי היה בנה כי אם אמרה אני איני יודעת אם הוא בנה אם לאו אבל ידעתי כי אינו בני כי בזה אני בקיאה להכיר אשר ילדתי ואיננו בני אשר ילדתי ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת האשה קשת רוח לא נתרצית לומר זה בני החי והמת לא ידעתי מי הוא אבל אמרה היא בקיאה שהמת הוא בנה א"ז ענתה הראשונה ואמרה כיון שאת העזתה פניך לומר כי בני המת מה שלא אמרתי אני מעתה גם אני אומרת לך שבני החי ובנך המת

אז אמר שלמה אעפ"י שזאת הב' מוחזקת בידה הבן חי כיון שזאת האשה באה לצעוק על בנה בודאי שאינה באה כי אם ממרירות נפשה על בנה לפי שזאת האחרת אינה באה בקום עשה להחזיק בבן החי רק מה שבידה היא מחזקת בו ואפשר שאינו בנה אבל הראשונה אם אינו בנה איך מלאה לבה להעליל