זרע יעקב רלב

שנסתפקת בדין אם אני יכול למחול. בענין זה אפי' הראב"ד ז"ל מודה דמחילה מעלייא הוי דע"כ לא קאמר הראב"ד אלא בשטרא מעלייא דאינו יכיל למחול דכתוב בו דאשתבעדנא בך ולמאן דאתי מחמתך ובשטרא דנא דאיכא ביד פרעה יש בו כמה רעותות חדא דדין כתב יד יש בו ועוד דאינו מכיר את המלוה ועוד דאינו בא מכח המלוה וזה לך האות כי אנכי שלחתיך דשעבוד גופם של ישר' נשאר אצלי כי בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה כי מכח שהם משועבדים לי חייבים לעבוד את ה'

ואפשר שזה יהיה כונת הכתובים האמורים בתחי' הסדר וכ"ת ויקם מלך חדש על מצרים וגו' ויאמר אל עמו וגו' הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאנו ונלחם בנו ועלה מן הארץ וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם וגו' והוא הרמז למה שכתבנו דהיינו ויקם מלך חדש ופי' חז"ל כבעל חוב ושטרו בידו דהיה כתוב בו כל המוציאו משתעבד בהן בישראל האמנם פרעה היה חכם להרע דראה והביט דהן אמת דלסברת הרא"ש ז"ל הוי שטרא מעלייא להשתעבד בהם אבל ראה דאיכא כמה רעותות חדא דהאי שטרא דנא דין כתב יד יש לו ולדעת הרמב"ן והטור ז"ל איני גובה בי ולדעת הרמב"ן ז"ל צריך שיכיר למלוה ולדעת רי"ו ז"ל צריך שיבא מנת המלוה ועל זה נתעורר ונתוועד עם עמו לאמר

ולז"א הבה נתחכמה לו מה לעשות לעם הזה דהן אמת דיש לנו שטר להשתעבד בהם דכל המוציאו כתוב בו ואנו זכינו בו אך ורק יש כמה רעותות בהאי שטרא ויש לחוש שמא כשיבואו האויבים להלחם עלינו כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא שנאינו באומרם מאי חזית להשתעבד אתה עלינו דהא בארץ לא להם כתיב ואם תאמר מכח השטר האי שטרא רבים חולקים עליו א"כ הם מתייחדים עם אויבינו ובאים ונלחמים עלינו ומוציאים אותנו מן הארץ ועובדים למלכות אחרת דהרי עיקר הגזירה בארץ לא להם היא כמו שכתיב בשטר ע"כ נועצו בעצת רשעים יחד כולם למען ענותו בסבלותם וכשהם דלים ואביונים וחלושים לא נשאר להם כח להלחם והם עבדים כל הימים

ואל קוטב זה סובב הולך כונת הפסוקים האמורים בסדר וכ"ת ואחר באו משה ואהרן ויאמרו אל פרעה כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמי ויחגו לי במדבר: ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח: ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו וגו' ותירגם אונקלס שמא דה' לא אתגלי לי די אקבל למימריה לשלחא ית ישראל וגו' והכונה ממש על דרך מ"ש בפסוקים הא' והרי היא כמבואר ודוק. ובזה עלה בדעתי לפי' פסוקי הכרוז ושוב מצאתים בס' ש"י דכ"ד: פסוקי מלכים א' סי' ג'

אז תבאנה שתים נשים זונות אל המלך ותעמדנה לפניו: ותאמר האשה האחת בי אדוני אני והאשה הזאת יושבות בבית אחד ואלד עמה בבית ויהי ביום הג' ללדתי ותלד גם האשה הזאת ואנחנו יחדיו אין זר אתנו בבית זולתי שתים אנחנו בבית. וימת בן האשה הזאת לילה אשר שכבה עליו. ותקם בתוך הלילה ותקח את בני מאצלי ואמתך ישנה ותשכיבהו בחקה ואת בנה המת השכיבה בחיקי ואקום בבקר להיניק את בני והנה מת ואתבונן אליו בבקר והנה לא היה בני אשר ילדתי. ותאמר האשה האחרת לא כי בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי ותדברנה לפני המלך. ויאמר המלך זאת אומרת זה בני החי ובנך המת וזאת אומרת לא כי בנך המת ובני החי: ויאמר המלך קחו לי חרב ויביאו החרב לפני המלך: ויאמר המלך גזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת: ותאמר האשה אשר בנה החי אל המלך כי נכמרו רחמיה אל בנה ותאמר בי אדוני תני לה את הילוד החי והמת אל תמיתוה: וזאת אומרת גם לי גם לך לא יהיה גזורו ויען המלך ויאמר תנו לה את הילוד החי והמת אל המיתוהו היא אמו

וראוי לשים לב בכתובים הללו טובא חדא מאי אז דקאמר שמילת אז הוא באותה שעה ומילת תבאנה הוא עתיד והיה ראוי שיאמר אז באו ותו במ"ש נשים זונות ולא נקט נשים סתם דהא אפשר להיות אפי' בנשואות דהלכו בעליהן למדינת הים והיו נשותיהם בבית אחד ותו במ"ש ותעמדנה לפני המלך דכל זה הוא מיותר דכבר אמר שבאו הנשים למלך וממילא ידעינן שעמדו לפני המלך ותו במ"ש בי אדוני והל"ל בי השופט הארץ ותו במ"ש אני והאשה הזאת יושבות בבית אחד דמאי נפקא מינה לענין שאלתה שהיו בבית אחד ולא בשתי בתים ותו במ"ש