זרע יעקב רלא

יהיה זרעך וכו' והנה בהאי שטרא איכא לעיין עליו דגזירת בין הבתרים היא כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם והיינו ממש תשובת הרא"ש דשטר דאינו כתוב שם המלוה כל המוציא זה השטר גובה בו והכא כיון דהגזירה היתה בארץ לא להם ודאי דהשטר היה כתוב כל המוציא השטר גובה בו ומשתעבד בי ויוצא מתחת יד פרעה ומכח השטר הזה היא בא להשתעבד בעדת ישראל ארבע מאות שנה ועדיין לא שלמו ובההיא פחדא הוה יתיב מרע"ה דהיאך ילך אצל פרעה דעדיין לא נשלם השטר

אי לזאת בא הקב"ה כ"י וחידש לו כמה רעותות דאיכא בהאי שטרא חדא דהרמב"ן ז"ל פליג עליה דאיני משתעבד ועוד דכתב הטור ז"ל דזה אינו אלא בשטר גמור חתים בעדים אבל אם הוא כתב יד אינו גובה והכא לא תהא אלא ככתב יד דמצא פרעה פתקא א' דנפלה מן שמייא שהיה כתוב בה גזירת בין הבתרים והחזיק בה ועוד דכפי ס' רי"ו ז"ל צריך המוציאו שיבא מכח המלוה ואני לא צויתי שיהיו משועבדים תחת יד פרעה וא"ת כי גזירה היא מלפני שיהיו משועבדים ישראל בין האומות ובא פרעה יזכה בהאי שטרא הנה מעתה אני מוחל להם שאר שני שטרא כדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דיכול למחול דב' שעבודים יש ללוה לגבי מלוה א' שעבוד נכסים וא' שעבוד הגוף ושעבוד הגוף נשאר למלוה ואותו שעבוד כשמוחל המלוה נפטר משעבוד נכסים ואפי' דהראב"ד דפליג עליה דאיני יכול למחול היינו בשטר מעלייא אבל בשטר כדנא מידה ואזיל דיכיל למחול

וזהו דקאמר קרא ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרת אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו כלומר קב"ה דהוא המלוה והוא גזר עלינו האי שעבודא דהאי שטרא ומכחו אתה בא אלינו דעדיין נשאר לו עלינו שעבוד הגוף הוא מחל עלינו הק"ץ שנה הנותרים וראיה לדבר שציוה לנו להלוך דרך ג' ימים במדבר לזבוח לה' אלהינו ובא הקב"ה לגלות אזן למרע"ה אע"ג שהדין פשוט דאינו יכול לעכב אני ידעתי שלא יתן מלך מצרים להלוך דהוא מחזיק בטומאתו ואני מקשה את לבו שלא ישלח את העם אלא א"כ אני נוקם נקמת בנ"י שנשתעבדו בהם בפרך והכתי את מצרים וגו' ואחרי כן ישלח אתכם

אך אמנם לגבי רכוש כיון דבמחלוקת הוא שנוי יכול פרעה לומר כשאתם מקיימים גזירת הת' שנה של עבדות אתם זוכים ברכוש כי כן גזירת הכתוב וכן הוא לשון השטר וכדעת מוהרשד"ם ז"ל דכתב דהמוציא מחבירו עליו הראיה ועל זה קאמר ליה קב"ה ושאלה אשה משכנתה וכו' שיקחו בתחילה דרך בקשה וכשיבא פרעה לתבו"ע ת'בע בישראל למה היצלתם את מצרים נעשה פרעה המוציא. דישראל כבר הם מוחזקים בממונם ועליו להביא ראייה לקיים את השטר וממילא ישראל יוצאים זכאים בדין

ועוד"ז ירמוז כונת הכתובים האמורים שם וכ"ת ועתה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי בני ישראל ממצרים: ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בנ"י ממצרים: ויאמר כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה

ויש לדקדק דלמה סירב גדול אדונינו משה רבן של ישראל אל בזה השליחות ותי' במ"ש מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא וגו' דהוא שפת יתר דהא כי אלך כי אוציא חדא מלתא היא. ותי' במ"ש וזה לך האות וגו' תעבדון את האלהים דמה אות ומופת הוא זה במה שעתידין לעבוד את ה' בהר ההוא

ואולם עפ"י הדברים האמורים יבא על נכון והוא דמרע"ה סירב בשליחות. כי היה הויכוח ביניהם על ספק העצום הנופל בשטר דכתוב כל המוציאו גובה דשטר מעליא הוא כמ"ש הרא"ש ז"ל ויש חולקים דלדעת הרמב"ן צריך שיכר את המלוה ולדעת רי"ו צריך שיבא מכח המלוה וכדי להוציאי מכל הספיקות אמ"ל למרע"ה לכה ואשלחך אל פרעה כלומר כיון דאני הוא מלוה אפי' דהאי שטרא מעליא אני מחלתי להם לישראל הק"ץ שנים ולדעת הרא"ש הויא מחילה דתרי שעבודי איכא ללוה לגבי מלוה א' שעביד ממין וא' שעביד הגוף ולעולם שעבוד הגוף נשאר לו למלוה דאם בא למחול שטרו מחול ואני מחלתי להם לישראל הק"ץ שנה ובזה והוציא את בני ישראל ממצרים

ובא כמשיב מ"ר ע"ה ויאמר משה אל האלהים מי אנכי כי אלך אל פרעה אם אתה משלח להם לישראל פרעה מנא ידע והוא על שטרו קא סמיך דכתיב בו ת' שנה ועדיין לא שלמו ובודאי דלא יאמין לי. ועוד דבמחלוקת היא שנוי דהראב"ד חולק עליו דאינו יכול למחול א"כ איך יתכן שאעשה שליחות כזה ע"י כי אוציא את בני ישראל ממצרים לכן אמר לו הקב"ה

ויהי כמשיב על מה שאמרת שלא יאמין לך יפה דנת ואמר לו כי אהיה עמך אני הולך עמך להבין ולהורות כי אני הוא המוחל להם לישראל. ומה