זרע יעקב רל

מי שיתן לאיש פ' בההיא שעתא מתחייב מדין ערב ובלי שום קנין משתעבד בההיא הנאה דמהימן ליה גמר ומשתעבד נפשיה וכו' ובההיא דאמרי' כל הזן יזון. שליחותיה קעביד והכא אע"ג דלא אמר יתן דהוי כמו יזון דהתם הכא עדיפא מיניה קאמר שהוא מתחייב לפרוע לו וכו' ע"כ הרי בהדייא כמ"ש וה"ה בנדון דסי' ל"ח דהכל א' וכנראה דמוהרימ"ט ז"ל לא ראה התשו' דסי' ל"ח דאילו היה רואה היה מק' עליו דמאי מספקא ליה

וחזיתיה להרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' רס"ו שכתב על שטר א' שכתוב לכל המוציאו והוציאו אדם אחר לא המלוה הנקוב בשם בשטר ופרע לו הלוה קצת ואח"כ בא המלוה ושטרו בידו ותבע ללוה והשיב למלוה שפרע קצת למוציא השט"ח כמי שכתוב בשטר והביא סברת מי שדן מתשו' הרא"ש שהביא הטור דבשטר כזה נהגו שלא לגבות אלא בהרשאה והלוה ראה זכות לעצמו מתשו' הרשב"א הנז' שכתב שחייב הלוה לפרוע למוציא השטר אף בלא הרשאה וכתב הוא ז"ל דלא פליגי אהדדי והאריך למעניתו כאשר יראה הרואה עש"ב

ולענ"ד אהמ"ר אין אנו צריכים לדחוק ולפרש דלא פליגי דהא בפירוש נראה מתשובת דכלל ס"ח א' ושתיים ושלש דחייב הלוה לפרוע למוציא השטר בלא הרשאה כדעת הרשב"א כמו שהוכחנו ואותה תשו' שהביא הטור הוא שבעיר טוליטולא נהגו שלא לגבות אלא בהרשאה והתם הוא דכתב הרא"ש כיון שנהגו אין גובין בלא הרשאה דבדיני ממונות המנהג הוא עיקר אבל לא בשאר מקומות וכמו שדקדק כן מרן הב"י ז"ל בסי' ס"א

ומה שצריך ליישב בנדון דידיה הוא דברי רי"ו ז"ל שהביא בשם הרשב"א ז"ל דאם נשתעבד לפ' ולכל המוציאו שצריך המוציאו שיבא מכח המלוה ואם לא יבא לא ע"כ וא"כ בנדון דידיה תהיה שנשתעבד למלוה ולכל המוציאו והמלוה מכחיש שהוא לא שלחו לגבות כפי דעת רי"ו בשם הרשב"א דס"ל דכל זמן שלא בא מכח המלוה הוא חוזר וגובה ממנו איך פסיק ותני דמה שגבה גבה ולזה צריך יישוב

עוד אביא מ"ש הרא"ש ז"ל בכלל ס"ט סי' א' על מי שמכר שט"ח לחבירו והיה כתוב בו הריני משעבד לך ולכל דאתי מחמתך אם יוכל המוכר למחול השטר ללוה מי אמרינן בשעה שמכרו לזה נשתעבד הלוה ללוקח באותו החוב מיד והוי כמו שכתב לו שטר החוב על שמו והשיב דלדעת הראב"ד ז"ל אינו יכול למחול מדאמר רב הונא מנה לי בידך תנהו לפ' במעמד שלשה קנה וקא יהיב אמימר טעמא למילתיה דנעשה כמי שאמר בשעת מתן מעות משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך וכתב עליו הרא"ש דאינה ראיה לכאן דלא יוכל למחול דהתם קאמר דמטעם זה קינה דנעשה כמי שנשתעבד בשעת מתן מעות אבל מאן נימא לן דאם חזר ומחלו איני מחול דמההיא טעמא שמפרש ר"ת במוכר שטר שיכול למחול אעפ"י דמדאוריתא הוי מכר ומפרש הטעם משום דב' שעבודים יש לו למלוה על הלוה א' שעבוד נכסים וא' שגופו משועבד לפורע לו פריעת בע"ח מצוה ושעבוד נכסיו של הלוה יכול המלוה למכור אבל שעבוד גופו של הלוה אין קנין נתפס עליו הילכך כל זמן שלא מחל לו גובה את חובו מנכסיו של הלוה אבל אם מחל לו פקע שעבוד גופו של הלזה ופקע מיניה שעבוד נכסיו ומהאי טעמא נמי נוכל לומר דקונה במע"ג משום דנעשה כאומר לו משתעבדנא לך וכו' ומכל מקים שעבוד גופו של לוה נשאר ביד המלוה ויכול למחול וכו' ע"כ תורף דבריו עש"ב

עלה בידיני מפרשת אלה הדברים דלדעת הרא"ש ז"ל בשטר שלא נכתב שם המלוה אלא ששעבד הלוה לכל מי שמוציא שטר חוב זה שיגבה ממנו הממון הנזכר בשטר דהוי שטר מעלייא וגובה בו בלא הרשאה וכן נראה שהוא דעת הרשב"א ז"ל אלא דרי"ו ז"ל כתב בשמו דאם כתוב בשטר דנשתעבדנא למלוה ולכל המוציאו שצריך המוציאו לבא מכח המלוה ואם לאו לא ומוהרימ"ט ז"ל כתב לדעת הרא"ש דצריך שיכיר הלוה למלוה אע"ג דלא הזכיר שמו של מלוה בשטר גובה המוציאו אעפ"י שאינו יודע הלוה למי נשתעבד ולדעת הרמב"ן ז"ל ג"כ ה"ד מוהרימ"ט דס"ל דאינו משתעבד אם לא יכירנו ועוד יש מחלוקת בין הראב"ד והרא"ש ז"ל דלהרא"ש אפי' כתוב בשטר אני משתעבד לך ולכל דאתי מחמתך יכול המוכר למחול ולדעת הראב"ד אינו יכיל למחול ומוהרשד"ם ז"ל בסי' ל"ח ספיקי מספקא ליה בנדון כזה וכתב דהמוציא מחבירו עליו הראייה

ומעתה נבא לכונת הכתובים והוא שמשה רבינו ע"ה היה מסרב בשליחות מהא דאמרו חכמים ז"ל ויקם מלך חדש וכו' כבעל חוב ושטרו בידו וכן דרשו עוד בב"ר פ' ע"ב סי' י"ד ע"פ וילך אל ארץ מפני יעקב ר"א אומר מפני שטר חוב כי גר