זרע יעקב רכח
Zera Yaakov 228 · זרע יעקב · free full Hebrew text
Open in the reader →להו להנך ואתו מחמתיה נהי דהמלוה מבורר אצל הלוה אעפ"י שאינו מבורר אצל העדים אבל אותם שיבואו מחמתו אינו מבורר לא ללוה ולא לעדים וכו' ולזה מייתי ראיה מההיא דמשתעב' לך ולכל דאתי מחמתך דכולהו מחמת מלוה הוא דקאתו ואכתי איכא תיוהא אחריתי דכיון דלא הזכיר שם המלוה בשטר ליכא שעבוד' דשטרא דבעינן מוכיח מתוך השטר וכו' ולזה הביא ראיה מההיא דבתרא דמוכח משם דאעפ"י שאין שם המלוה מוכיח מתוך השטר מהני וכו' וכ"ת שאני התם שהמלוה ברור אצלו ההיא דמשתעב' לך יוכיח ונלמד דינו מבין שני המקומות ע"כ עש"ב ומן התימא על הרב משנה למלך ז"ל איך אישתמיט מינה תשו' מוהרימ"ט הנז'
עוד ראיתי למוהרימ"ט ז"ל שם דשקיל וטרי לענין דינא אי יכול להשתעבד בשטר לכל המוציאו והעלה דהרא"ש ז"ל פליג אהרמב"ן ז"ל דלהרא"ש אה"ן דיכול להשתעבד אפי' אם אינו מכירו מי הוא המלוה אבל להרמב"ן אינו משתעבד אם לא שיכירנו וכתב עוד דהרא"ש מיירי היכא דיודע ומכיר למלוה ונמצא דהחייוב הראשון מבורר הוא ויש עליו שעבוד הגוף ושעבוד ממון ומתוך שמשתעבד לו משתעבד נמי למאן דאתי מחמתיה ומאי דשקיל וטרי הרא"ש שאינו מבורר בשטר אבל מיהא מכירו ובהכי הוא דסבר דמשתעבד וכו' יע"ש
ותבט עיני להרב מטה שמעין ז"ל בסי' ס"א הגדב"י אות ו' דקרא תגר דדבריו אינם מובנים מצר עצמם ואף גם זאת החילוק הוא תמוה אצלו אם דברי הרא"ש ז"ל יכילהו אחר דבהדייא כתב וכ"ש בנדון זה שהכיר את המלוה וכו' דמשמע דעד עכשיו כל מאי דשקיל וטרי מיירי בשלא הכיר הלוה למלוה ותו תמהני דאשתמיט מיניה תשו' הרא"ש דבכלל י"ג סי' כ"ה דהתם מיירי שנתחייבו הקהל למי שיתפוס האלמעונה דהיינו הגאבילה ולא היה שם חוכר באותה שעה עד שמי שהיה תופס נמי היה חתום וחד עם אנשי הקהל ואין לך דבר שאינו ברור כזה וכתב הרא"ש דאפי' דאינו מבורר קנה ומייתי ראיה מההיא דאם תלד אשתי זכר וכו' ומעניין שאול הרי בהדייא דאף היכא שלא הוברר ולא היה מכיר המתחייב מי הוא המלוה אפי"ה קונה ושפיר מצי מתחייב וא"כ איך כתב הר' מוהרימ"ט ז"ל דדברי הרא"ש ז"ל הם היכא דמכיר ויודע למלוה וצ"ע
ואהמ"ר נראה דלא דק לא בדברי הרא"ש ולא בדברי מוהרימ"ט דכנדקדק בדברי הרא"ש נראה דכונת מוהרימ"ט הוא רמוז בדברי הרא"ש והוא מדכתב דכל המוציאו גובה בו אעפ"י שידוע שהוא לא הלוה זה הממון כי הממון המלוה לא רצה להלוות ללוה עד ששעבד עצמו לכל מוציא השטר כדי שלא יצטרך להקנותו לאחר וכו' ואם כונת הרא"ש כפי פשיטו שאינו מכיר למלוה לא שייך למימר שלא רצה להלוות ללוה דהעיקרא אינו מכירו אלא ודאי כוונתו בזה אעפ"י שידוע שהוא לא הלוה זה הממון המציאו אלא הוא מכיר למלוה שהוא הלוה לו המעות לא המוציאו אפי"ה משתעבד
וכן מוכת מדכתב עוד הרא"ש ז"ל ואעפ"י שהעדים שזכו בשבילו בשעת הקנין בשביל המוציא השטר לא הכירוהו מועיל כדאמרי' משתעבדנא וכו' באופן כי תלה הטעם דאפי' דאינו מפורש בשטר ולא כתב אפי' הלוה אינו מכיר למלוה וכן מ"ש אבל הכא דאין שם מלוה ידוע לא משתעבד כלל כונתו דאינו מבורר בשטר שהוא ידוע לכל
וכן במ"ש בנדון זה כיון שכתוב בשטר ששעבד עצמו וכו' ולא כתב דהלוה אינו מכיר אה המלוה והראיה שהביא הרא"ש משאול כבר פי' הרב דאינו שיכול אדם להשתעבד או להקנות עכשיו למי שאינו מבורר אלא מייתי סייעתא לתיוהא בתרא דלא תימא כיון שאין מזכיר שם המלוה אין שטר כלום
ומה שתמה עוד עליו דאיך יכילנו פי' זה אחר דבהדייא כתב וכ"ש בנדון זה שהכיר את המלוה וכו' לכאורה נראה קושיא אלימתא אבל נראה דכוונת הרא"ש כיון דס"ל דכשמכיר הלוה למלוה אפי' דאינו מכיר למוציא השטר משתעבד כתב כ"ש דבנדון זה דהמלוה עצמו הוא בא לגבות אפי' דאינו מפורש בשטר דגובה בו וכשנדקדק דברי הרא"ש נראה דהספק הוא אם יש לו דין שטר אפי' לגבות המלוה עצמו כיון דאינו מפורש בשטר כמ"ש בתחי' דבריו אם הוא שטר או לא ופשיט ותני וכו'
ועל מ"ש דאישתמיט מיניה תשו' הרא"ש דבכלל י"ג עמו הס"ר דלא ידעתי מה ענין שמיטה אצל הר סיני ומה מציאה מצא יותר ממה שכתב הרא"ש כאן ומוהרימ"ט בעצמו כבר כתב דהרא"ש ס"ל יש ברירה כפשט תשובה זו וגם בחידושיו ובהלכותיו אלא דכונת הרב בזה הוא כדי שלא יהא חלוק הרא"ש על הרמב"ן בתשו' זו פירש דנוכל לומר דכונתו בזה דלאו מטעם ברירה הוא דגובה בשטר זו אלא אפי' אמרי' דאין ברירה יכול המוציא השטר לגבות כמו שפי':