זרע יעקב רכז

דהרא"ש נמי הביא ראיה מההיא דמשתעבדנא וכו' וכונתו היא דכיון דפי' בשעת ההלואה לכל המוציאו הו"ל כי באותה שעה דנשתעבד למלוה נשתעבד לכל המוציאו ואפי' שלא בא מכחו וממ"ש בסי' תתקכ"א ג"כ לא משמע הכי שכתב על ראובן שחייב לשמעון ולכל המוציאו ובא יאודה לגבות בלא הרשאה והשיב דחייב לפרוע ליאודה בלא הרשאה והביא הא דמשתעב' וכו' הדבר פשוט דמהני ומשתעבד ליה ומיהו דוקא כשהמוציא היה ילוד כבר וכו' וא"א דמוציא השטר צריך שיבא מכח המלוה ואי לאו לא כיון דעיקר השאלה היה לסיפא שיאודה לא בא בהרשאה הו"ל לפרש הרשב"א דבריו דגובה בלא הרשאה מכח שבא מחמתו של מלוה דזהו חידוש יותר ממ"ש שהמוציא צריך שיהיה בעילם ומדלא פי' נראה דלא ס"ל הכי וצ"ע

והנה הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ס"ח סי' ט' כתב בשטר שלא נכתב בו שם המלוה אלא דשעבד עצמו הלוה לכל מי שמוצי' עליו שט"ח זה שיגבה ממנו הממון הנז' בשטר אם הוא שטר או לא. והשיב שהוא שטר וכל המוציאו גובה בו אעפ"י שידוע שהוא לא הלוה זה הממון כי הממון המלוה לא רצה להלוות ללוה עד ששעבד עצמו לכל מוציא השטר כרי שלא יצטרך וכו' או אם ירצה להרשות לאחר שיגבה החוב בשליחותו שלא יצטרך לכתוב לו שטר הרשאה ואעפ"י שהעדים שזכו בשעת הקנין בשביל מוצי שט"ח לא הכירוהו ולא ידעו מי יהיה מוציא השטר וכו' וכדאמרי' בגיטין גבי מעמד שלשתן נעשה כאומר לו משתע' לך ולכל מאן דאתי מחמתך וכן בנדון זה שעבד עצמו בפי' לכל מוציא שטר זה. ואם ישיב המשיב לא דמי דשאני התם שהמלוה מיהא היה יודע וניכר בשטר ואגב דמשתעבד ליה משתעביד לכל מאן דאתי מחמתיה אבל הכא דאין שם המלוה ידוע לא משתעבד כלל. הא לך ראיה ממקום אחר שאינו תלוי בזה אלא אעפ"י שאין המלוה נזכר בשטר הוי שטר מעלייא מהא דאמרי' בבתרא ההוא שטרא דנפק בב"ד דר"ה והוה כתיב ביה אני פב"פ לויתי ממך מנה וכו' הרי דאעפ"י שלא הוזכר שם המלוה בשטר גובה בו וכן בנד"ז כיון שכתו' בשטר ששעבד עצמו לכל מוציא שטר זה גובה בו כל המוציא וא"ת שאני התם דאעפ"י שלא הוזכר שם המלוה בשטר מ"מ הכיר וידע פנים אל פנים ששעבד עצמו לו אבל בנד"ז הלוה לא הכיר וידע מוציא שטר זה ששעבד עצמו לו. הרי לך ראיה הראשונה מההיא דמשתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך שאינו תלוי בזה אלא אדם יכול לשעבד עצמו ונכסיו אפי' למי שאינו מכיר. וכן מצינו בשאול במעשה דגולית הפלישתי ששעבד עצמו ונכסיו ליתן עושר גדול למי שיכה הפלישתי ובא דוד והכהו ונתחייב שאול לדוד באותו ממין וכו'. הרי ראיה ברורה שאדם יכול לשעבד אף למי שאינו מכיר ויודע בשעת השעבוד מי הוא. וכ"ש בנדון זה שהכיר את המלוה ושעבד עצמו לכל מוציא שטר זה דהיי שטר מעליא

וחזה הוית להרב משנה למלך ז"ל בפכ"ד מה' מלוה ולוה ה"ט שכתב וז"ל הוציא עליו שטר וכו' עיין בתשובות הרא"ש ז"ל כלל ס"ח סי' ט' במ"ש הרי לך הראיה הראשונה מההיא דמשתעבדנא לך וכו' וקשה מאחר שכבר דחה הרב הראיה הראשונה איך חזר וכתבה ובנה אשר הרס והניחו תת"י

ולע"ד אהמ"ר נראה דדברי הרא"ש הם נכונים ואיני רואה שום תי' בדבריו והוא דמעיקרא הביא ראיה לדינו מההיא דמשתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך וכן בנדונו שעבד עצמו בפי' לכל מוציא שטר זה. והדר דחה אותו דשאני התם שהמלוה מיהא היה יודע וניכר בשטר וכו' אבל הכא דאין שם המלוה נזכר בשטר לא משתעבד. ולזה הביא ראיה מההיא דבתרא שאינו תלוי בזה אלא אעפ"י שאין המלוה נזכר בשטר הוי שטר מעליא וכן בנדון זה כיון שכתוב בשטר ששעבד עצמו לכל מוציא שטר זה גובה כל המוציאו. נמצא דכשהביא הראיה הב' מההיא דבתרא יתורץ מה שיש להקשות בראיה הראשונה דמה שדחה בתחי' הראיה הא' הוא משים דהיה ס"ד כיון דאינו מיזכר בשטר איני משתעב' אבל עתה דהביא ההיא דבתרא ולמדנו משם דאפי' שאינו הוזכר בשטר משתעבד א"כ יכולין אנו להביא ראיה מההיא דמשתעבדנא לך וכו' שהביא בתחי' ולזה כתב דא"ח דיש לדחות בראיה הב' דהתם שאני דהכיר וידע פנים אל פנים ששעבד עצמו אבל בנדון זה הלוה לא הכיר וכו' הרי לך הראיה הראשונה ההוא דמשתעבדנא וכי' שאינו תלוי בזה וכו' אלא אפי' למי שאינו מכיר והראיה הא' במקומה עומדת ומה שהרס בתחילה וסתר הראיה הא' כבר חזר ובנה עם ראיה השניה כמ"ש זה נלע"ד

שבתי וראתי למוהרימ"ט ז"ל בח"ג סי' כ"ג שעמד בדברי הרא"ש הללו ע"ד שעמד המש"ל ז"ל והוסיף עוד דהיאך עשאן מוכיחות זו על זו דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהם שכן הלוה ידוע למלוה וישב אותי באופן זה והוא דהרא"ש תרי תיוהי חזא בההוא שטרא חדא דאין הזוכים מבוררים ומאן זכי