זרע יעקב רכו

מל ראובן איך נתחייבו עד סך מאה אלפים לבנים לפורעם בעדו לאיזה גברא שיקח ראובן סחור' ממנו ויצא מתחת ידו שטר זה וכו' ויהי היום באו בעלי חובותיו של ראובן והוציאו השטר הנז' לגבות משמעון ולוי עד סך הנז' ושו"ל טוענים שכבר שלחו לראובן עד סך הנז' שיפרע לבעלי חובותיו ובעלי החוב טוענים שאפי' שפרע ראובן לשאר בעלי חובות לא בשביל זה ינקו מחייובם שהם נתחייבו למוציא שטר זה והם הוציאו אותו ולהם נתחייבו וכו' והשיב הרב לזה בתשו' הביא תשובת הרא"ש הנז' ודברי הטו"ר הנז' ולבסוף הביא לשון הנימקי ז"ל הנז' ולמד ממנו שני דברים הא' ששטר זה קיים וכשר לכל מי שיוציאנו בב"ד גובה בו ועוד שאין הערבים יכולים לטעון כבר פרענו הק' אלפים ודי לנו דאין בטענה זו ממשות אלא א"כ יהיה להם שובר או עדים שפרעו בשבילי שטר הק' אלף והדין פשוט ואין חילוק בין הלוה לערב כי הכל אחד ע"כ יע"ש

הרי מפורש יוצא בהדייא מנדון זה של מוהרשד"ם ז"ל דאפי' לא נזכר שם המלוה אלא לכל מי שמוציא השטר כיון דיש לו כתוב שובר לא מחייבין לפרוע עוד ממה שנתחייב לפרוע בשטר החייוב ומעתה נתפשט ספקו של הר' ראש יוסף ז"ל שנסתפק בדינו של הנימקי ז"ל אי שייך בדינו של הרא"ש ז"ל ואין ספק דתשו' מוהרשד"ם ז"ל הנז' אישתמיט מיני כמר ומשו"ה מסתפק בזה ודו"ק

עוד ראיתי להר' ראם יוסף ז"ל בסי' ס"א אות י"ו שהקשה על מ"ש מר"ן ז"ל דנראה מדברי הרא"ש והרשב"א ז"ל דאם כתב כל המוציא שטר זה דהמוציאו גובה בו בכל גוונא לבד ממנהג טוליטולא ודקדק הרב הנז' דהא לעיל בסי' נ' כתב מכאן הב"י בשם רי"ו ז"ל דאם כתוב בשטר נשתעבד לפ' ולכל מי שמוציאו דצריך המוציאו שיבא מכת המלוה ואם לא יבא מכח המלוה אינו גובה כ"כ הרשב"א ז"ל א"כ משמע דלא יועיל מוציא שטר זה הכתוב בשטר אם לא יבא מכח המלוה ופשטא דהכא לא משמע אלא בכל גוונא וכמ"ש והניחו בתי'

ואהמ"ר נראה דלא קשייא מידי ותמהני עליו איך שכח מה שחילק בסי' נ' על מה שהקשה בדברי הטור כנז"ל והוא דדברי הרא"ש בסי' ס"א לא איירי אלא בשטר ששעבד עצמו לכל מי שמוציאו ולא הזכיר שם מלוה ועל זה לא כתב שצריך מי שמוציאו שיבא מכח המלוה אמנם בסי' נ' מיירי בשטר דשעבד עצמו למלוה ולכל המוציאו דאז מודה ליה להרשב"א דצריך שיביא המוציא השטר מכח המלוה כיון דהזכיר שם מלוה

וכמו שכן ראיתי להרב ש"ך ז"ל בסי' נ' ס"ק ו' שכתב חילוק זה בפשיטות השטר שכתוב פ' חייב לפ' או לכל מי שמוציא שטר זה וכו' דדוקא בבא מחמת פ' צריך שיבא מי שמוציאו מחמתו אבל אם לא הוזכר בשטר שום אדם רק כתוב בסתם שנתחייב לכל המוציאו חייב לשלם למי שמוציאו אף שאינו בא מחמת מלוה הראשין יע"ש הרי בהדייא כמ"ש

עוד יש לתרץ והוא דלעולם ס"ל למרן הב"י דצריך המוציאו שיבא מכח המלוה כמ"ש בסי' נ' בשם רי"ו וכאן בסי' ס"א לא כתב אלא לענין הרשאה שאינו צריך וזה מדוקדק בדבריו שכ' וז"ל כתב הרשב"א בסי' תתקכ"א שהוא דבר ברור שהוא חייב לפרוע לכל מוציאו אף בלא הרשאה וזה כמו שכתבתי לדעת הרא"ש דדוקא למנהג טוליטולא כתב כן אבל לשאר מקומות גובה בלא הרשאה ע"כ כונתו בזה דלענין הרשאה הן שוין דבין לדעת הרא"ש ובין לדעת הרשב"א גובה בלא הרשאה למעוטי ממנהג טוליטולא אבל הא מיהא צריך שיבא מכח המלוה כמ"ש רי"ו

ויש ראיה לזה דאפי' דסובר דגובה בלא הרשאה מ"מ צריך שיבא מכת המלוה, ממ"ש אחר שכתב דגובה בלא הרשאה כתב ועיין ברי"ו וכתבתיו לעיל בס' נ' יע"ש וכונתו לומר דהגם שכתבתי דגובה בלא הרשאה מ"מ צריך שיבא מחמתו כמ"ש בסי' נ' משם רי"ו וכן ראיתי להש"ך בסי' ס"ו ס"ק יו"ד שכתב בהדייא כמ"ש וז"ל ונראה דס"ל להב"י דדוקא לענין שלא יצטרך הרשאה מועיל לשון זה וכו' ומ"מ צריך שיבא מחמתו וכמ"ש רי"ו ומביאו הב"י לעיל סי' נ' וכו' ע"כ הרי בהדייא החי' שכתב'

ובהכי אזלא ליה מ"ש עוד שם וז"ל ועוד דהרא"ש פי' דלהכי כתב לכל מוציא שטר זה כדי שאם יצטרך לגבותו ע"י אחר שלא יהא צריך לעשות הרשאה וכו' א"כ משמע מזה שהלוקח אינו צריך לבא מחמת טענת המלוה כלל אלא מחמת טענתו וכו' ע"כ ולפי מ"ש לא משמע הכי דדוקא לעשות הרשאה איני צריך אבל מ"מ צריך שיבא מכח המלוה וכמ"ש

הן אמת שדברי רי"ו ז"ל צריכים ביאור מהיכן הוציא מדברי הרשב"א ז"ל שצריך המוציאו לבא מכח המלוה אי משום דהביא ראיה מהא דמשתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך אי משום הא לא ארייא