זרע יעקב רכג

ופרה קדשי בדק הבית היא ותי' דלזה אפשר שכיוונו רבותינו בעלי התוס' שכתבו וז"ל מה פרה אדומה מכפרת פי' על מעשה העגל וכדאמרינן במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטרין של מלך אמר המלך סבא אמו ותקנת וכו' כונתם רצויה דלשון פרה אדומה מכפ' הוא מלשון בעי לכפורי ידיה בההוא גברא שהוא לשון קניחה כמ"ש במדרש אמר המלך תבא אמו ותקנח זמה פרה אדומה מכפרת ומקנחת ומברת הטומאה כך מיתת הצדיקים מכפרת ומקנחת כחות הטומאה שנבראים מכח החטא ורוח עברה ותטהרם ע"כ ולפי זה ל"ק ולא מידי והרי הוא כמבואר ודו"ק

עוד י"ל עפ"י מ"ש עוד הרב הנז' שם בכונת מ"ש התו' מה פ"א מכפרת פי' על מעשה העגל והוא דלפי האמת לא באתה לכפר אלא לפי שעה באותו הדור דהא כתוב ומפורש וביום פקדי ופקדתי עליהם ואז"ל אין דור שאין בו מעון העגל ולז"א מה פרה אדומה מכפרת ומ"מ עון עצמו אינו נמחק וחזר וגבה לדורות כך מיתת הצדיקים מכפרת על אותו הדור כמו שפירש"י ואם אינן שבים ביום פוקדו יפקוד עליהם חטאתם וכמעשה שהיה בעון עכן שמעל בחר דאע"ג דכתפס בעין ההוא יאיר בן מנשה כדאמר פ"ח דבתרא ויכו מהם אנשי כשלשים וששה איש זה יאיר בן מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין וכו' ועכ"ז אמר אלהים חטא ישראל וחזר וגבה מהחוטאים כמפורש בענין ע"כ נמצא דפרה לאו בת כפרה היא לגמרי כמו שאר הקרבנות כמ"ש

ועם האמור בענין יובן מ"ש רש"י ז"ל בחומש ותמת שם מרים למה נסמכה מיתת מרים לפ"א לומר לך מה קרבנות מכפרין אף מיתת צדיקים מכפרת די"ל למה שינה רש"י מלשון הגמ' ולפי"ה ניחא דנתקשה רש"י ק"ו הרס"ח כנז' לזה לא נקט פ"א אלא קרבנות לפי שהפרה דומה לקרבנות דחטאת קרייה רחמנא ודו"ק: חידושים על פסוקי ס' שמות

ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמר' אליו ה' אלהי העברים נקרה עלינו ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו: ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה: ושלחתי את ידי והכתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם: ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים וגו' ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וגו' ונצלתם את מצרים

ולא נאריך בדקדוקים כי אם שנים שלשה גרגרים חדא כמ"ש ואמרתם אליו ה' אלהי העברים נקרא עלינו דנראה דכל זה מיותר דהיה די לומר אלהי העברים שלחנו אליך לאמר. ותו במ"ש ואני ידעתי כי לא יתן אתכם דלאיזה צורך גילה להם רזא דנא דפרעה לא ישמע לדבר הזה אלא א"כ ע"י הבאות ונפלאות. ותו במ"ש ונתתי את חן העם הזה וכו' נראים הדברים בתמוהים ממה נפשך אם חייבים המצריים ליתן להם רכוש מן הדין יקחו מהם בני ישראל בחזקה כפי הדין ואם המצריים כפי הדין פטורים למה להם לישראל ליטול ממונם של מצריים בעורמה כלאחר יד

וכדי להבין מקראי קדש אלו נלע"ד להקדים מאי דגרסינן בבתרא דקע"ב ע"א וז"ל ההוא שטרא דנפק לבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני בר פלוני לויתי מנה ממך וכו' א"ל רב חסדא לרבא פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך נפק דק ואשכח דתניא גט שיש עליו עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו גירשתיה היום כשר אלמא היום ההוא יומא דנפיק ביה משמע הכא נמי ממך מההוא גברא דנפיק מתותי ידיה משמע ע"כ. ופי' רשב"ם ז"ל ההוא שטרא דנפק לב"ד דר"ה והיה מוחזק בי אדם אחד שהיה טוען פב"פ הכתוב בזה השטר כתבו וחתמו ומסרו לי לפי שהלויתיו כך וכך ממין וכדתנן בפירקין הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים ב"ח ואת שמי לא הוצרך לכתוב שהרי משרי לי וכתב לי ממך כלומר ממי שהוחזק בשטר ע"כ. וכן פסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל בפ' כ"ד מה' מלוה ה"ט כרבא דכל המוציאו גובה

והטור ז"ל בח"מ סי' ז' כתב וז"ל שטר שכתוב בו אני פ' לויתי ממך מנה כל המוציאו גובה בו שיאמר המוציאו ממני לוית ולא הוצרכתי לפרט את שמי שכשמסרת לידי כתבת לויתי ממך ודוקא בשטר גמור חתום בעדים אבל אם הוא כתב ידו בלא עדים מתוך שיכול לומר פרעתי יכול לומר לא לויתי ממך אלא מאחר ונפל ממנו ומצאתו ע"כ. וכתב עליו מרן ב"י ז"ל עמ"ש דדוקא בשטר גמור חתום בעדים דכ"כ בעל התרומות בשער י"ג ובשם הרמב"ן ז"ל שפירש כן בתשו' וכ"כ עוד בעה"ת בשער ל"ג

והנה זה החילוק שחילק הטור דדוקא בשטר גמור חתום בעדים אבל כתב ידו אינו גובה הרי"ף