זרע יעקב רכב

היו מפרישין כהן השורף את הפרה וכו' ופריך מנא ה"מ אר"י אמר קרא כאשר עשה ביום הזה ציוה ה' לעשות לכפר עליכם לעשות זה מעשה פרה. לכפר זה יוה"כ. ופריך בשלמא כוליה קרא בפרה לא מתוקמא לכפר כתיב. ופרה לאו בת כפרה היא אלא אימא כוליה קרא ביום הכיפורים כתיב וכו' ע"כ הרי בהדייא דפרה לאו בת כפרה היא הפוך מאמר זה יע"ש

והן קדם קודם שנבוא לכלל ישוב. את זה אגיד דראיתי להרב פרי חדש ז"ל בס' מיים חיים דהקשה על הרמב"ם ז"ל שכתכ בפ"א מה' עבודת יום הכיפורים ה"ג וז"ל שבעת ימים קודם ליוה"כ מפרישין כ"ג מביתו ללשכתו שבמקדש ודבר זה קבלה ממשה רבינו הוא וכו' ותמה עליו דמן הש"ס מוכח דהוא דרשה גמורה מפסיק לעשות לכפר כנז' והניחו בצ"ע

ולפק"ד אהמ"ר לא ידעתי מה כל החרדה הזאת דדברי הרמב"ם ז"ל נכונים וברורים באומרן ודבר זה קבלה ממרע"ה דכן הוא האמת דהלא פשט הפסוק זה נראה דבדבר במילואים דהיינו כאשר עשה ביום הזה שהוא יום א' למילואים צוה לעשות לכפר לשבעת הימים א"כ הפסוק הזה נאמר בימי המילואים ומאן דכר שמיה דיום הכיפורים ופרה אדו' אם לא שהוא הלכה למשה מסיני דמיירי לעשות על מעשה פרה ולכפר על יוה"כ וכמו שפירש"י בחומש צוה ה' לעשות כל שבעת הימים ורבותינו דרשו לעשות זה מעשה לכפר זה מעשה יוה"כ וכו' הרי בהדיא כמ"ש

שו"ר להרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות שכתב וז"ל שבעת ימים קודם יוה"כ וכו' אמר ה' יתברך בשבעת ימי המילואים ומפתח אהל מאד לא תצאו וגו' ואח"כ אמר כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם ובאה הקבלה לעשות זה מעשה פרה לכפר עליכם זה מעשה יוה"כ וכו' ע"כ וא"כ דברי הרמב"ם במז"ל נכונים וברורים ואין בהם שים קושי כמ"ש ודו"ק

וכן נראה דעת הרב משל"מ ז"ל שהבין כן ממ"ש בפ"ב מה' פ"א ה"ב עמ"ש רבינו ודבר זה קבלה ממשה רבינו כתב הוא ז"ל וכ"כ בפ"א מה עבודת יוה"כ. ואני תמיה דבפ"ק דיומא ד"ג אמרי' כי אתא רב דימי אמר ר"י מתני חדא ר"ל מתני תרתי ר"י מתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יוה"כ וכו' ופריך והא אנן תנן ז' ימים קודם יוה"כ וז' ימים קודם שריפת הפרה ותי' מעלה בעלמא הרי דלר"י הפרשה דיוה"כ דוקא היא מן התורה אבל הפרה דשריפת הפרה הוייא דרבנן משום מעלה בעלמא וא"כ היכי שביק ר"י ופ' כר"ל דס"ל דתרוייהו מן התורה ע"כ הרי דהשוה דברי הרמב"ם ז"ל עם דברי הגמ' שדרשו זאת הדרשה ולא נרגש מזה כלל משים דלק"מ כמ"ש

ואגב זה ראיתי להרגיש בדברי הרא"ם ז"ל שכתב דלפי פשוטו דפירש"י דקאי למילואים צריך להיות כאשר ציה ה' דבוק עם לעשות לכפר ומקרא קצר הוא אבל לפי דרשת רז"ל לעשות לכפר דקאי ליוה"כ ולכפרה צ"ל שהם מדבקים מאמר כאשר צוה ביום הזה עם מאמר הקודם ומאמר לעשות לכפר בפני עצמי שצוה לעשות יוה"כ בפרישת ז' כמו מילואים. לא שיהיה דבוק עם כאשר עשה דא"כ יתחייב מזה שיוה"כ ופרה פירשו יום אחד כמו יום הזה דהיינו יום אחד ולא שבעה ימים וכו' ע"כ יע"ש

ולכאורה י"ל דבש"ס פריך ואימא לכפר זהו קרבנות שמיני חג עצרת. ומשני דנין פרישת ז' ליום א' שאין קדושה לפניו ופריך ולאו ק"ו הוא וכו' ומשני הזה כזה ופירש"י הזה כאשר עשה ביום הזה כדוגמתו הרי מונח דאפי' לפי דרשתם אמרי' דהזה דבוק עם לעשות לכפר

ואפשר לומר דכונת הרא"ם דלפי פשוטו של מקרא דכתב רש"י ע"כ הוא מקרא קצר ודבוקה כאשר עשה ביום הזה עם לעשות אבל לפי דרשת הש"ס ע"כ צ"ל שהוא דבוק לעיל והיא משמש לשתי לשונות למעלה דכתיב ז' ימים וגם למטה לעשות יוה"כ דאם אינו דבוק א"כ נלמד יום אחד לבד ודוק

הדרן למאי דאתינן עלה מעיקרה לתמיהת הרב סם חיי בתרי סוגיות דמהכא משמע דפרה אדומה מכפרת ואילו התם ביומא אמרו דפרה לאו בת כפרה היא והוא דלעולם הכי הוא. דבפרה אדומה בעשייתה לאו בת כפרה היא דמה כפרה בעשייתה וקרא כתיב לעשות לכפר אמטו להכי אמרי דלאו בת כפרה וכמו כן מיתת הצדיקים נמי המיתה עצמה אינה מכפרת אלא נמשך ממנה דהיינו התשו' שעושים אחר המיתה והדימיון דמדמ' הש"ס פרה למיתת הצדיקים הוא. מה פרה אדומה שנמשך ממנה טהרה ותיקון לטמאים כך מיתת הצדיקים ימשך תיקון ורפואה וכפרה לכל בני דורו בעשותם הספד לצדיק וחוזרים בתשובה

עוד י"ל עפ"י מ"ש הרב החסיד ז"ל בס' חוקת במאמר זה דדקדק מה הלשון אוסרת פ"א מכפרת דלא יצדק לומר לשון כפרה אלא בהקרבנות