זרע יעקב ריח

ימצאו בעולם והנם מועטים ובזה יקל מעלינו עונש גדול כזה ומה שבא להטור זה לומר הוא יען דלעיל מזה במאמר הראשון נקטו בלשונם אדם כשר כמ"ש מ"מ בניו ובנותי' של אדם וכו' מזה למד ג"כ בשני מאמרים הנ"ז דמיירי באדם כשר ולזה נקט בתרוייהו אדם כשר

ועפי"ה לעיל דכונת מ"ש המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו היינו דמת בלא בנים כמ"ש אפשר לומר כונת הכתוב בתהלי' וכ"ת כי יראה חכמים ימותו יחד כסיל ובער יאבדו ועזבו לאחרים חילם והכונה כי יראה חכמים ימותו חושב אותם בדעתו שת"ו כמו כסיל ובער יאבדו שאינו מרגיש עליהם לבכות ולהתאבל עליהם אז עונשו הוא ועזבו לאחרים חילם כמו שפירש"י ז"ל דמת בלא בנים ואחרים יורשים אותו ע"כ

א"נ אפשר לומר בכונת תרי מאמרי והוא דמ"ש ראוי לקוברו בחייו היינו דמת מיתה משונה ולעולם דהאריך ימים והכי משמע לישנ' דלקוברו בחייו דהיינו לקוברו בהיותו בחיים חייתו בלא חולי ולר"י איני מאריך ימים וזהו החילוק שיש

ועפי"ז יובן כונת הכתוב הנ"ז דהיינו כמ"ש כי יראה חכמים ימותו חושב אותם בדעתו שח"ו כמו כסיל ובער יאבדו שאינו מרגיש עליהם להתאבל במיתת החכמים אזי עונשם הוא כי קרבם בתימו לעולם ודרשו בילקוט קברם בתימו דבתיהם נעשה קברם והיינו שמתים במיתה משונה

עוד אפשר לומר כונת מ"ש אינו מאריך ימים מדה כעד מדה בהקדים מ"ש הרב קול יעקב שאול ז"ל בהא דאמרינן מיתתן של צדיקים מכפר דבודאי הוא הראשון ראשון עומדים להגן על הדור ומסתלקים דהיינו בזמן שיש בדור אדם גדול וחסיד ויש צדיקים קטנים ממנו בודאי שהקב"ה בוחר בגדול כאומרם ז"ל טול הרב שבהם ואי ליכא צדיק גמור נוטל הצדיק שהוא גדול לפי דורו וכן עזה"ד כל הגדול מחבירו הוא קידם להסתלק וכו'

עוד הביא משם הרב החסיד מר דודו מוהרי"א אלגאזי ז"ל בכונת מ"ש בחגיגה כי אתא רב דימי אמר י"ח קללות קלל ישעיהו הנביא את ישראל ולא נתקררה דעתו עד שאמר להם ירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד וכו' ונתתי נערים שריהם אלו בני אדם שמנוערים מן המצות וירהבו במי שמלא מצות כרימון דכולם תמהים מה חרי האף הגדול הזה של ישעיהו שלא נתקררה דעתו עד שא"ל הקללה הגדולה הזאת לישראל ופירש דישעיה היה מצטער מפני הצדיקים וגדולי הדור ולא נתקררה דעתי. דאיך ילכדו ויתפסו הצדיקים אמנם כשירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד והקטנים הנקלסים נעשים גדולי הדור אזי לפי דעתם הם יתפסו תחילה ובזה נתקררה דעתו ע"כ

וזהו כונת המאמר כל המתעצל בהספדו ש"ת ובודאי דזה המתעצל הוא בחושבו כי הוא גדול ממנו ואינו מחשיב אותו להתאונן על מיתתו א"כ לדעתו הרי הוא מזומן להיות נתפס על הדור ומשו"ה איני מאריך ימים מידה כנגד מידה שהוא חושב עצמו לגדול א"כ גם הוא ילכד להיות נתפס כגדול הדור דדבר זה נפתח בגדולים וזהו מכ"מ

א"נ אפשר לומר כונת רב שאמר כל המתעצל בהספדו ש"ח ראוי לקוברו בחייו בהקדים מ"ש הרב דת ודין בכונת המאמר א"ר יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה דכל המפרשים ז"ל המה ראו כן תמהו דמאי ריבותא דתשובה והלא כך היא המידה דאתי עשה ודוחה ל"ת ותירץ הרב ז"ל באומרו דר"י לטעמיה אזיל דס"ל נראה ונדחה אינו חוזר ונראה ואפי' בבעלי חיים נדחים והוא אמר דאכל חלב והפריש קרבן ונשתמד וחזר בו דכיון דאידחי אידחי ואע"ג דבידו לתקן אפי"ה חשיב ליה דחויי והשהא הכא בתשובה איך הוסיף תת כחה שישובו לאיתנם הראשון והרי הו"ל נראה ונדחה דאינו חוזר ונראה דומייא דאכל חלב ונשתמד דס"ל לר"י דאפי' דהוי ב"ח ובידו לתקן דאינו חוזר ונראה והיה מן הדין לפי סברתו דלא תועיל תשובה ולכך הוצרך הכתיב לומר דבענין התשובה אפי' דהוי נראה ונדחה דחוזר ונראה וזהו דא"ר יוחנן גדולה תשובה דגילה בה הכתיב הפך כל התורה לפי סברתו וכו' א"ד ז"ל וש"י

נמצא דלר"י ס"ל דנראה ונדחה שוב אינו חוזר ונראה אפי' בב"ח חוץ מתשובה דגלי קרא דתשו' מהני אמנם זהו דוקא לדעת ר"י אבל לדעת רב שם במ' יומא דס"ד ע"א ס"ל דבעלי חיים אינן נדחין ואם אירע להם שעת פיסול עדיין יכולין להתקן כשיזדווג לו אחר ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם יע"ש

וידוע מ"ש המפרשים דטעם ההספד הוא לעורר בתשובה ויאמר כל אחד בשלי הצער הגדול הזה וא"כ זה האיש המתעצל בהספדו ש"ח ודאי דס"ל דנראה ונדחה. שוב איני חוזר ונראה ומושך עצמו מן התשובה מטעם זה ואינו מחלק כרב דקי"ל כוותיה והכי