זרע יעקב ריז

מאריך ימים קאי על חכם והוא בהקדים מ"ש שם בגמ' לעיל מזה מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהם קטנים מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר ע"כ עוד נקדים מ"ש חז"ל בגמ' ארבעה חשובים כמת ואחד מהם הוא מי שאין לו בנים ב"מ

וזהו כונת מאמרינו כל המתעצל בהספדו ש"ח ראוי לקוברו בחייו הכונה דחשוב כמת וזהו לקוברו בחייו דחי הוא וחשוב כמת יען שבניו מתים וכל מי שאין לו בנים חשוב כמת

והנה רבינו ס"ל כהאי פירושא דראוי לקוברו בחייו היינו שמת בלא בנים ולכך כתב כל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי לקוברו בחייו מאחר דזה העונש לא מצינו כי אם באדם כשר כמ"ש לעיל מזה מ"מ בניו ובנותיו של אדם מתים וכו' מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר ומזה יצא לו לרבינו לומר כן אדם כשר. ולהכי לא מקשה לרב מההיא דזקנים שהאריכו ימים דלרב ס"ל דמאריך ימים אלא דעונשו הוא דמת בלא בנים ולר"י ס"ל דאינו מאריך ימים ולדעת הרמב"ם ז"ל לא פליגי דוה מדבר באדם כשר וזה מדבר בחכם ומר אמר חדא ומא"ח ול"פ

וכדי ליישב דעת הטור ז"ל דנקיט בתרווייהו אדם כשר צריך להקדים מאי דאיתא במ"ק דכ"ד על מתני' דאין קורעין בח"ה אלא קרוביו של מת הק' בגמ' ואפי' חכם והתניא חכם שמת הכל כקרוביו הכל קורעין עליו וכו' לא צריכא דלאו חכם הוא ואי אדם כשר הוא חייב למקרע דתנייא מפני מה בניו ובנותיו של אדם מתים וכו' ומשני דלאו אדם כשר הוא ופריך עוד אי דקאי התם בשעת יציאת נשמה חייובי מיחייב דתנייא וכו' ומשני דלא קאי התם בשעת יציאת נשמה

תו אמרינן התם כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עליה אמרי לא גמרינן מיניה אמר להו אביי מי תנייא רב שמת חכם שמת תנייא ועוד כל יומא שמעתתיה בפומין בבי מדרשא

וחזי הוית להרא"ש ז"ל שהקשה וז"ל וקשיא לן אטו רב ספרא לאו אדם כשר הוה והלא הכל קורעין על אדם כשר ואפי' בח"ה ותי' דהני מילי העומדים שם בין מיתה לקבורה ואי לא לא מחייבי והם היו סוברין דחכם היינו דינו כאדם כשר ותו לא וכו' ובסו"ד כתב ומסקנא דמלתא בשעת יציאת נשמה ע"כ המתים חייב לקרוע. ובין מיתה לקבורה דוקא על אדם כשר. ועל ת"ח אפי' בעיר אחרת כשמועה קרובה וכו' יע"ש

ולפק"ד כפי דברי הרא"ש ז"ל הלזו דבאדם כשר ליכא חיוב קריעה אלא דוקא בין מיתה לקבורה א"כ מאי מקשה הש"ס ואפי' באדם כשר וכו' והוכרחו לתרץ דלאו אדם כשר לוקמה מתני' דאיירי אפי' באדם כשר ומיירי דלא קרעו, בין מיתה לקבורה ולמה לי לאוקמי באדם שאינו כשר ולא היה שם בשעת מיתה אדרבא טובא הו"ל לאשמועינן דאיירי אפי' באדם כשר

וכן ק"ל לדעת הרמב"ן ז"ל דכתב דבאדם כשר דוקא בפניו דלוקמא מתני' באדם כשר ואיירי שלא בפניו כמו באדם דעלמא דאיירי שלא בפניו כמו דאוקמה בגמרא

ואפשר לתרץ והנה דהרא"ש ז"ל הביא לעיל מזה וז"ל כתב רבינו מאיר ז"ל לא ידענא מי הוא הנקרא אדם כשר ונראה לי כיון דלא סני שומעניה ולא ביטל שום מצוה אלא שאינו גדול בתורה הוא הנק' אדם כשר ע"כ נמצא דאדם כשר הוא שלא ביטל שום מצוה

וידוע מ"ש חז"ל דאין לך אדם מישראל שיוכל ליזהר בקיום כל המצות ולא יעבור באיזה מצוה ומקרא מלא דבר הכתוב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא: ועוד אמרי' במצות דכ"ד תרי"ג מצות נאמרו למרע"ה בא דוד והעמידן על י"א וכו' ופירש"י ז"ל והעמידן על י"א שבתחילה היו צדיקים והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך ואם באו לשמור כולן אין לך אדם שזוכה לקיימם ובא דוד והעמידן וכו' כדי שיזכו אם יקיימו י"א מצות אלו וכו' ע"כ

וכפי זה נמצא דכמעט לא יש בעולם אדם כשר דאדם כשר נקרא שלא ביטל שום מצוה וזה כבר אמרנו דאין לך אדם שלא יעבור על מ"ע א"כ בשביל זה לא רצה הגמ' לאוקמה מתני' דאיירי באדם כשר דאדם כשר לא נמצא בעולם בנקל דהלואי ימצא אחד בעיר ושנים במשפחה אלא אוקמוה בסתם בני אדם

ובזה נבוא לישב דברי הטור דנקט בתרוייהו אדם כשר ולא נקט חכם והיינו טעמא דבא להקל מעלינו עונש זה דראוי לקוברו בחייו ואינו מאריך ימים דאי קאי עונש זה למתעצל בהספדו של חכם א"כ לא שבקת חיי לעלמא יען דחכמים שכיחי הרבה בעולם ונמצאים הרבה בני אדם שמתעצלים בהספדם וכל המתע' ראוי לקוברו בחייו ואינו מאריך ימים ע"כ אוקמיה הטור ז"ל באדם כשר דדוקא באדם כשר הוא שחייב בעונשין אלו ואדם כשר כבר כתבנו לעיל דכמעט לא