זרע יעקב רטז

ישראל את משה וגו' ובנביאים בכו בכו להולך. יבכתובים שימה דמעתי בנאדך וכמו כן מצינו כמה קראי דבאו להזהיר זהיר שם זהיר שם לבכות על מיתת הצדיקים וכמו כן מצינו במקומות רבים בתלמוד ופסקו הפוסקים שלשה לבכי וז' להספד באופן דסמוך למיתה צריך הבכיה ואמרו המפרשים דעיקר הכפרה היא הדמעות דשערי דמעה לא ננעלו דנראה דהוא הטעם כמ"ש יען דהדמעות הם ההזאה של הצדיק כנז"ל

ועפי"ז נבא לכונת המאמר דקאמר אריב"ל משם בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר בא בדקדוק אדם כשר לרמוז דאדם הוא גדול כמ"ש האדם הגדול בענקים וכשר ר"ל שהוא כשר כדי להיות קרבן כפרה לישראל והוא מוריד עליו דמעות שהוא עושה הבכי כראוי דהוא ההזאה ועל ידו נעשה הקרבן כראוי עם ההזאה אז הקב"ה ג"כ עושה הספירה כיון דזה אינו בא מיד האדם לספור (הספירות) הדמעות וכדי שיהיה הקרבן שלם אליבא דכ"ע אפי' לדעת ר"י דס"ל דאם לא מנה לא כפר וכביכול כיון דהוא הדיין והוא היודע דמלתא כדנא דספירת הדמעות אינו בא מידי אדם לעשות ע"כ הוא סופרן ומניחן בבית גנזיו להשלים הקרבן שיהיה מיתת הצדיק קרבן כפרה לכ"ע בהזאה וספירה

ועל זה בא ר' יאודה בשם ר' לומר דהשתא דאתית להכי דהצדיק הוא מכפר כקרבן ממש בכל תנאיו ובכל משפטיו א"כ כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו כלומר דאם נתעצל האדם ולא בכה אותו כראוי באופן דלא עשה הזייתו כראוי והיינו במי שחסר אחת מהמתנות דהקרבן נפסל ולדעת ר' יונתן הבשר יקבר. וזהו דדייק ראוי לקוברו בחייו ר"ל דכיון דלגבי דידיה ע"י דלא בכה במיתת הצדיק כראוי נמצא דחסר בהזייתו ונפסל הקרבן ואם היה קרבן דחסר בהזאתו היה נפסל והבשר ירקב וא"כ מדה כנגד מדה ראוי לו לקוברו בחייו דאם הוא לאחר מיתה לאו עונש הוא כי כן הוא דרך כל הארץ

ורבי חייא בר אבא בשם ר"י בא להוסיף ולומר דזהו אינו אלא לדעת הת"ק דס"ל דהקרבן נפסל עונשו הוא ככך דראוי לקוברו בחייו אבל לסברת ר' מאיר דבריתא דסבר דמפגלין בחצי מתיר א"כ אם חסר אחת מן המתנות או נתן מתנה אחת שלא כתקנה פיגול וחייבין עליו כרת וזהו דקאמר כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים דכיון דלא בכה במיתת הצדיק כפי יכולתו היינו כמו חסר בהזאתו ולדידיה נעשה הקרבן פיגול ואינו עולה למזבח כפרה והוא חייב כרת ועז"א דאינו מאריך ימים מ"ד כ"מ

וזהו כונת דהע"ה נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנדך ר"ל דאני בוכה במיתת הצדיק כראוי כפי כבודו למען לא תהיה חסר בהזייתו ח"ו ולא יהיה נפסל הקרבן ולא יכפר והרי אני מקיים מה שבא לידי להוריד נחל דמעותי ואתה רבש"ע אתה תקום לקיים הספירה שאינו ביד כל אדם לקיים הספירה וזהו אומרו הלא בספרתיך ר"ל בידך לעשות הספירה כראוי כאמור

עוד אפשר לפרש כונת הב' מאמרים של רב ור"י דח"א כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו וח"א אינו מאריך ימים דצ"ל במאי קמפלגי הני תנאי דכל אחד אמר דבר אחד וצל"ד למ"ד ראוי לקוברו בחייו אי ס"ל דהיינו דאינו מאריך ימים א"כ היינו סברת ר"י ובמאי פליגי ועוד דאם נאמר דמ"ש ראוי לקוברו בחייו הוא שאינו מאריך ימים א"כ למה לא הקשו לרב מפ' וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע כמו שהקשו לר' יוחנן יע"ש ואם נאמר דס"ל דלעולם מאריך ימים אבל היה ראוי לקוברו בחייו א"כ הוא מאי עונש הוא זה

ועוד קשה על הרמב"ם ז"ל דפסק בפי"ב מהל' אבל ה"ב וז"ל כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר ראוי ליקבר בחייו ע"כ וצל"ד דלמה שינה ממ"ש הש"ס דתרווייהו גבי חכם איתנהו ולא הזכירו אדם כשר ומהיכן יצא לו לומר כן

וכמו כן קשה על הטור ז"ל ביו"ד סי' שד"מ שכתב וז"ל מצוה גדולה להספיד על אדם כשר כראוי וכל המתעצל בהספדו של אדם כשר אינו מאריך ימים וראוי לקוברו בחייו ע"כ. הרי שכלל הני תרי ענייני באחד דהיינו באדם כשר ובשתיים ולא עלתה לו דבשם לא הוזכר אדם כשר ומהיכן בא לו לומר כן ומן התימא על מרן הב"י ז"ל בין בכספו הטהור ובין בב"י שציין המקום שב"ת דק"ה ולא נרגש מזה כלל

וראיתי להרב לחם משנה ז"ל שנרגש בזה ותירץ דשמא גירסת רבינו הכי היתה כגירסת הרי"פ והרא"ש ז"ל דגרסי בתרי מימרי קמאי כשר ובמימרא בתרא חכם. ושוב הקשה ג"כ על הטור כנ"ז ותי' כנ"ז דאולי כך היה גורם בתרוייהו יע"ש

ולענ"ד נראה להליץ בעד הרמב"ם ז"ל ואח"כ ניישב דעת הטור ז"ל והוא דרבינו ז"ל הוכרח לפרש בראוי לקוברו בחייו קאי על אדם כשר ואינו