זרע יעקב רטו

שבתו' אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשרפה אמר קרא בקדש באש תשרף בקדש בשרפה ואין כל איסור שבתורה בשרפה והאי בקדש תשרף להכי הוא דאתי האי מבעי ליה וכו' א"ל ר' יונתן רבך מקרא קרא קאמר לה ואם יותר מבשר המילואים ומן הלחם עד הבוקר וגי' שאין ת"ל לא יאכל ומה ת"ל לא יאכל אם אינו ענין לגופיה דהא כתיב ושרפת את הנותר באש תניהו ענין לשאר איסורין שבתורה אי מה כאן בשריפה אף כל איסורין שבתורה בשריפה אמר קרא ושרפת את הנותר נותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה ע"כ

ובודאי דהא מ"ד דאית ליה דדוקא ניתר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה ס"ל דבעי קבורה דחדא מתרתי בעינן או שריפה או קבורה וכן משמע מן הסוגייא דפ' כיצד צולין דפ"ב ע"ב וז"ל והשתא דאמרינן כל פסולי דקדש בשריפה והבשר אשר יגע בכל טמא באש ישרף למה לי איצטריך ס"ד אמינא וכו' אימא לו תיבעי שריפה ותיסגי ליה בקבורה קמ"ל. ופירש"י ז"ל ותיסגי לה בקבורה לגונזה מן העין שלא יאכלוהו כלבים ע"כ. הרי בהדיא דחדא מתרתי בעינן או שריפה או קבורה. א"ך א"ר יונתן דס"ל דדוקא נותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה חודה דקבורה בעו וס"ל דבשאר פסולי המוקדשין בעו קבורה

וכבר כתבנו דאם נתן כולן כתקנן ואחת שלא כתקנן פסול ואין בו כרת והטעם דאין מפגלין בחצי מתיר דבהרצאת כשר כן הרצאת פיגול כשם דהרצאת כשר צריכין כל המתנות בכשרות להיות עולה לרצון כן הרצאת פיגול דלא נעשה פיגול אלא א"כ נעשו כל המתנות בפיסול אז הוא דנעשה פיגול אבל באחת מן המתנות לא נעשה פיגול אלא דנפסל הקרבן ועל זה אינו חייב כרת אבל רבי מאיר ס"ל דמפגלין בחצי מתיר וא"כ אם נתן מתנה אחת שלא כתקנה פיגול וחייבים עליו כרת כמו שמבואר בגמ'

ואחרי הודיע אלהים לנו את כל זאת חל עלינו חובת ביאור דכיוון דמיתת הצדיקים הם תמורת הקרבנות הבאים לכפרת עמו ישראל. וכמ"ש במ"ר פ' תרומה ועשית את הקרשים למשכן וכו' אמר משה תינח בזמן דאיכא מקדש וכו' מה תהא עליהם א"ל אני נוטל צדיק אחד ומכפר עליהם וכן הוא אומר ויהרוג מחמדי עין ע"כ

וכן פירש"י ז"ל בפ' חקת על פסוק ותמת שם מרים למה נסמכה מיתת מרים לפרה אדומה לומר לך מה קרבנות מכפרים אף מיתת הצדיקים מכפרים ע"כ

ועוד אמרו בסוף מנחות לעולם זאת על ישראל א"ר גדל א"ר זה מזבח בניי ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן. וכתבו התוס' משם המדרש דהיינו נשמותיהן של צדיקים ע"כ. וכן אמרו במ"ר פ' נשא פי"ב וז"ל בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים המשכן רמז למה"ש שיעשו אף הם משכן והוא משכן שבו מקריב נפשותיהן של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם ע"כ

ועוד אמרו במ"ר פ' אחרי מות אר"ח בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביוה"כ אלא ללמד שכשם שיוה"כ מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרה ומנין שיוה"כ מכפר שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם וגי'

והנה במאמר זה כמה דיות נשתפכו והרב יפ"ת ז"ל פי' דהוה אמינא דיוה"כ אינו מכפר אלא עם הקרבנות הנעשים בו ולזה מייתי מקרא זו דמשמע אפי' בלא קרבנות דאי ע"י קרבנות כבר נזכר כפרה בכל א' מהקרבנות ובשעיר המשתלח שמכפר על כל השאר בהדיא כתיב ונשא עליו השעיר את כל עונותיו והא תו למ"ל ע"כ

הרי בהדיא דס"ל דאפי' בזמן דליכא קרבנות יוה"כ מכפר כמעשה הקרבנות ושעיר המשתלח דהיה מכפר על כל עונותם הקלות והחמורות בין בזדון בין בשוגג וכמו כן מיתת הצדיקים מכפרת דומייא דקרבנות יוה"כ

וא"כ מצאה הקפידה מקום לנוח כיון דמיתת הצדיקים הם קרבן כפרה לישראל א"כ קרבן בלי הזאה לא מצינו ובל שכן דהוקשו לקרבנות יוה"כ דאליבא דר' יוחנן מלבד דאם חיסר אחת לא כפר אפי' דהשלים כל ההזייות אם לא סנה פסל לכן יגדל התימא דקרבן מצינו אבל הזאה מנין

אמנם עיני ראו ולא זר כתוב בספר וכעת איני זוכר איה מקומו ומה גם דאין הספרים מצויין אצלי כעת לחפש היטב והוא דההזאה של הצדיק הוא הדמעות שמורידין עליו בני ישראל על מיתתו ע"כ ראיתי בעיני ברור

ואני בעניותי נראה להביא לזה סמוכין דמן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מצינו דקפדי קראי דוקא על הבכי דנר' דהדמעות הוא העיקר על מיתת הצדיקים מן התורה מיעקב אבינו ע"ה שבכו אותו בכי גדול ובמרע"ה רבן של נביאים נאמר ויבכו בני