זרע יעקב ריד

שהוצרך קרא למעט אותם

ולזה נ"ל דפירש"י ז"ל הוא הנכון דפי' שצריך שיהיה זוכר האחת כדי שיחשוב ביני וביני ההזאה שצריך להזות אשר יזכור אח"כ ולזה צריך קרא למעט זה כאן שהייתי אומר שגם כאן יעשה ככה שיהיה מונה א' מן השבע והיא הראשונה עם כלם כדי שיזכור ולא יטעה ולז"א שבע פעמים לומר שכל הז"פ ימנה בבת אחת ודייק זה מאמרו פעמים שהיה די שיאמר שבע וממילא משמע ז' הזאות לז"א שפי' הפסוק שהפעמים שימנה יהיה שבע לחוד ולא יחזור למנות אחת עמהם עכ"ל

על כן נלע"ד לפי דברי הרב ק"א אלו דהרמב"ם ז"ל ס"ל לאו לעיכובא קא אתי דצריך ספיר' אלא דהצריך ספירה כדי שלא יטעה דהא לאו מקרא יתירא קא נפיק אלא ממשמעות מלת פעמים וכמו כן כתב הרמב"ם ז"ל מדביאר מספרם דאם לעכובא בא הת"ך דצריך מניין להזייות קשה טובא מלבד חה שהקשה הרב הנז' עוד בה דלמה הרמב"ם ז"ל לא פסק בה' מעה"ק דפר העלם דבר צריך ספירה בהזייות אלא ודאי כדאמרן דלא הצטריך הת"כ מניין אלא שלא יטעה ולא לעכב כמ"ש

איברא דהרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' פבידת יוה"כ מונה מג' הזייות וכתב ולמה מונה ככה שמא ישכח וימנה הזייה ראשונה מכלל השבעה יע"ש

והרב לחם משנה ז"ל תמה עליו דלמה פסק כר"א דאמר כי בפ' הוציאו לו ולא פסק לחומרא בשל תורה כר' יוחנן דפליג עליה ונפקא ליה מקרא דיזה וכו' דלדידיה אע"ג דלא מנה ולא טעה לא מהני כדאמרו שם

ותירץ דבירוש' אמרו בשם ר"י הך טעמא דשמא יטעה וכיון דבגמ' דידן ובגמ' דירוש' פליגי בסברת ר"י ור"א אית ליה בבירור הכי דטעמא שמא ישכח לא שבקינן מה דאמר ר"א בודאי משום מאי דמספקא לן הא דאמר ר"י עכ"ל

ולענ"ד נראה דכפי האמור אין אנו צריכים לדחוק את עצמינו בשינויי דחיקי והוא דהרמב"ם ז"ל לשיטתיה אזיל כפי מה שפי' במשנה דאם חסר אחת מן המתנות לא כפר דהייני טעמא מדביאר מספרם כל ההזאות מעכ' זו את זו כיון דכפרה אחת הם וממילא שמעינן דמספר לא מעכבי דטעם המספר הוא שלא יטעה דאם חסר אחת פסל בודאי דגמ' דאם לא מנה ולא טעה כפר כיון דאין לנו קרא יתירה כדי ללמד שצריכים מנין והאי מחלוקת דר"א ור"י דרך סוגייא נאמר'

וכמו שכן בקדש חזיתיהו להרב המאירי ז"ל שכתב וז"ל ויראה מכל מקים שאין המנין מעכב אלא כל שהשלים הזאותיו אף בלא מנין יצא ואעפ"י שבסוגיית הגמ' יראה שלא יצא שהרי לא נחלקו אלא במנין העליונה עם האחרות הא מניין כל אחד בעצמה ראוי לומר שיעכב אפשר שדרך סוגייא נאמרה יע"ש והן הן הדברים הנאמרים

וכן נראה מדברי התוס' ישנים בדנ"ה ע"א ד"ה לימד על הזאה א' שצריכה מנין מפרש בת"כ מדכתיב שבע פעמים ולא כתב שבע טיפים משמע ליה שם מנין שלא יטעה בהזאות. והכי נמי משמע בירוש' דגרסי' התם א"ר יוחנן כדי שלא יטעה א"ר זעירא כדי שיגמר הזאתו מתיך שבעה משמע שרוצה לו' כאן כמו שפי' שאין לו למנות עד ח' אלא עד שבעה וראשונה מונה עם כולן שלא יטעה עכ"ל

הרי שלך לפניך דהתוס' הביאו לשון הת"כ והירוש' כי היכי דלא תימא דהלכתא כר"י דהכא דהזיות צריכים מנין ואם לא מנה עכב אלא כונתם הוא לאשמועינן דהטעם הוא שלא יטעה ואם לא מנה ולא טעה לא עכב

נמצא דלדעת ר' יוחנן אם לא מנה ההזאות אפי' האחת עם כולם פסל דיליף לה מיתורא דקרא דיזה שבע פעמים כמ"ש ולדעת ר"א הוא הטעם שמא לא יטעה א"כ אם לא מנה ולא טעה לא פסל וכן הוא דעת הירוש' והתוס' ישנים כנז"ל

אמנם אם נתן אחת שלא כתקנה וכ"ש דאם חסר אחת מהמתנות דפסל דכיון דכפרה אחת הם מעכבות זו את זו וכיון דנפסל הקרבן בעי שריפת בשרה כמ"ש בסוף מ' תמורה ופסקו הרמב"ם ז"ל בסו' ה' פסולי המוקדשים וז"ל אלו הן הנשרפין בשר קדש שנטמא או נותר או נפסל וכו' ואלו הן הנקברים קדשים שמתו בין קדשי מזבח בין קדשי בדק הבית וכו' והטעם פי' בגמ' והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דכל אלו אסורין בהנאה ולכן בעו קבורה דאפי' אפרם אסור בהנאה אבל הנשרפים אפרם מותר יע"ש

אבל מסוגייא דמ' פסחים נראה דיש מחלוקת בזה דאפי' קדשים שנטמאו או נפסלו בעו קבורה דא"ר יאודה כל חטאת אשר יובא מדמה וכו' שאין ת"ל באש תשרף ומה ת"ל באש תשרף אם אינו ענין לגופו. דכתיב והנה שורף תניהו ענין לכל איסורין