זרע יעקב ריג

וליכא למימר וכו' ולזה הדבר צ"י

והנה דין זה פסקו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' פסולי המוקדשין ה"ג וז"ל כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי אם חיסר אחת מהן לא כפר אלא כולן הם עיקר הכפרה שהרי הכתוב הקפיד על מניינן שנאמר שבע פעמים עכ"ל

וראיתי להרב לחם משנה ז"ל שהקשה על דברי רבינו ז"ל הללו וז"ל שהרי הכתוב הקפיד על מניינן שנא' שבע פעמים. קשה דלא אמרו טעם זה בפ' בית שמאי אלא משים דכפילן וכתיבן וכו' דהיינו מכאשר עשה וכו' וכמ"ש ורבינו ז"ל הניח הטעם האמור בגמ' ולא ידעתי למה ע"כ

וכמו כן ראיתי להרב חק נתן ז"ל בחידושיו שהקשה כן ולא השגיח בדברי הלח"מ ז"ל שכבר קדמו ועוד הרבה לערער עליו וז"ל חדא דאדיליף ליה בברית' מדכתיב ועשה כאשר עשה אלמא מדהקפיד על מניינם לא משמע עיכובא כמ"ש הלח"מ ועוד אי ילפותא היא מדהקפיד על מניינם א"כ מנ"ל למתן ארבע דמעכב הא לא הקפיד הכתוב על מניינן ועו"ק אמאי לא כתב דמתן ארבע על המזבח הזהב דמעכבי כדאי' בהאי ברייתא דמדבריו משמע דלא מעכבי אלא מתן שבע וצ"ע

ולעד"ן אהמ"ר דנעלם מעיני הרבנים ז"ל הנז' מה שפירש הרמב"ם ז"ל עצמו בפי' המשנה שכ' וז"ל כל הניתנין על המזבח הפנימי וכו' אמר רחמנא בפר החטאת הקרב ביום הכיפורים ולפני הכפור' יזה שבע פעמים ואמר בשעיר החטאת שחבירו שעיר המשתלח ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר ר"ל שיזה ז' פעמים ומודה שהזיות שבפנים מעכבות זו את זו לפי שהכתוב מבאר מספרם ולפי שכולן צריכוח להן אין הקרבן פיגול ער שיפסיד את המחשבה ר"ל תחשבת הזמן ככולן כפי העיקר שביארנו בפ' הב' בהרצאת כשר כך הרצאת פסול ולכך צריך שתהא המחשבה פוסלת ההזיות ההכרחייות כולן אם היה ההפסד בהזאה ומזה יהיה פיגול וכבר אמרנו שמתנוח שבפנים כולן הכרחייות בכפרה ולפיכך אם הפסיד המחשבה בקצת המתנות והוא מה שאמר אחת שלא כתקנן הקרבן ההוא פסול והאוכל ממנו אינו חייב כרת עכ"ל

איכו השתא דהרמב"ם ז"ל אינו גורס בבריתא קרא דועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת האמור בפר העלם דבר שהוא מקרא שאינו צריך שהרי כל עבודותיו נתפרשו ולא חיסר מידי דבעי למילפיה אלא ודאי לדרשא אתא לכפול בהזייות כמו שפירש"י ז"ל אמנם הרמב"ם ז"ל גורס בבריתא מקרא דועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר האמור בפר יוה"כ שהרי בבריתא אמרו סתמה ת"ר ועשה כאשר עשה מה ת"ל וכו' ואינו מיותר מקרא זה דהכא אינו מפורש שיזה ז' פעמים ואיצטריך קרא דועשה את דמו וגו' שיזה ז' פעמים כאשר הזה לפר א"כ מוכרח לומר דלעכב בהזייות יצא לנו מדביאר מספרם ולא קאמר יזה שבע הזייות וקאמר שבע פעמים דהוא דבר שבמניין לומר דאם נתן אחת שלא כתקנה דפסל

ומינה דאין מקום ללון דמנ"ל למתן ארבע דמעכב דכיון דהזייות דבפנים מעכבות זו את זו דכולן כפרה אחת היא כמ"ש בפי' המשנה דמתנות שבפנים כולן הכרחייות ככפרה וכו' א"כ ודאי דאפי' מתן ארבע מעכבי כמתן שבעה וכן משמע ממש בחיבורו כל הדמים הניתנים וכו' דכל מתן דם במשמע

וכן נראה מדברי התורת כהנים בפ' ויקרא דצ"ה וז"ל וזה שבע פעמים ולא שבע טיפים שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים לא אחת ושבע ע"כ הרי דממילת פעמים הוציא שיהא מונה ההזייות והיינו מדביאר מספרם כמ"ש הרמב"ם ז"ל וכן כתב בפ' אחרי מות דקס"ט יזה שבע פעמים שיהא מונה שבע פעמים הרי אתת ושבע עכ"ל

אמנם נראה דחלוקים בעיסתם דלדעת הרמב"ם ז"ל בפר משיח ופר העלם דבר אינו צריך מניין בהזייות מדלא פסק בפ"ה מה' מעה"ק שימנה הזייות ולא כתב מזה כלל ואפי' בהזייות יוה"כ שפסק דימנה כתב דלמה ימנה ככה משום שלא יטעה בהזייות דנראה דלאו לעכובא ומדברי הת"כ נראה דעכ"ב היתה וצריך שימנה ההזייות

וחזי הויח להרב קרבן אהרן ז"ל בדצ"ה ע"ב שכתב עמ"ש הת"כ שבע פעמים שיהא מונה ז' פעמים לא אחת ושבע כתב ע"ז שלא ימנה אחת ושבע כיוה"כ שהיה מזה שמנה פעמים צריך שהוא מונה אחת עם כל אחת מהם ואיכא מ"ד בגמ' דגזרת הכתוב היא דאמר ולפני הכפורת יזה שבע פעמים דמלת יזה יתירה ואתא לאשמועינן דהזאה ראשונה צריך שתהיה נזכרת עם כל א' וא' מהשבע וכפי זה אתי שפיר שהוצרך הכתוב למעט זה בפר כהן משיח ואיכא מ"ד שם שהטעם מפני שלא יטעה בהזאות והרמב"ם ז"ל פי' מפני שלא יטעה וימנה האחת מכלל השבע וכפי פי' זה לא היה צריך קרא למעוטי כאן מאחר שבכאן לא היו אלא שבע לבד ובמה זה יטעה עד שנחשוב לומר שימנה אחת עם כולם