זרע יעקב ריב

יהושע ב"ל משום בא קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו שנא' נודי ספרת אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך אר"י אמר רב כל המתעצל בהספד של חכם ראוי לקוברו בחייו שנא' ויקברו אותו ובא מלמל שרגש עליהן ההר להורגן. אר"ח בר אבא א"ר יוחנן כל המתעצל בהספדו של חכם אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה שנא' בסאסאה וגו' ע"כ

וי"ל במאמר זה טובא חדא במ"ש כל המוריד דמעות ולא קאמר כל העושה הספד לאדם כש' כמ"ש למטה כל המתעצל בהספדו וכו' ותו במ"ש סופרן ומניחן וכו' דנר' דהאי ספירה הוא ללא צורך ומנ"מ. וע"ק לסתמא דתלמידא דהביא סבר' האמוראים אלו זה אחר זה כנר' שהם קשורים זה בזה ולכאירה נראה דלא ראי זה כראי זה דרב המרחק בניהם. ותו במאי דנקט כל המתעצל דנר' דכבר הספידו אלא דלא הספידו כפי כבודו א"כ קשה למה ראוי לעונש כזה כיון דכבר הספידו אלא דלא הספידו כראוי. ועוד מאי ראוי דקאמר דמשמע ראוי היה אבל אינן אנו יכולים לעשות לו הכא. ועוד י"ל דמאי ראיי לקוברו בחייו דהול"ל ראוי להמיתו ואח"כ לקוברו. ועור במ"ש ר"ח אינו מאריך ימים מדה כנגד מדה דמה בא להוסיף ואיך הוא מדה כנגד מדה

אמנם נלע"ד שהדברים מגיעי' למאי דתמן תנינן בזבחים ריש פ' בית שמאי דל"ו ע"ב כל הניתנין על מזבח הפנימי אם חסר אחת מן המתנות לא יכפר לפיכך אם נתן כולם כתקנן ואחת שלא כתקנה פסול ואין בו כרת. פירוש כל הניתנין על מזבח הפנימי כגון פר ושעיר של יוה"כ ופר העלם דבר ופר כהן משיח אם חסר אחת מן המתנות דהיינו מן ההזאות לא כפר לפיכך אם נתן וכו' ופירש"י ז"ל לפיכך הואיל וכולן מתירות אין זו מותרת בלא זו ואין זו מפגלת בלא זו ואם נתן כולן כתקנה בשתיקה ואחת שלא כתקנה כגון שנהנה במחשבת חוץ למקומו או חוץ לזמנו פסול שלא נתיר בראשונות ואין בו כרת שאין האחרונה מפגלת דקסבר אין מפגלין בחצי מתיר

ובגמ' כל הניתנין על מזבח הפנימי וכו' ת"ר ועשה כאשר עשה מה בא ללמד לכפול בהזאתו ולמד שאם חסר אחת מכל המתנות לא עשה ולא כלום אין לי אלא מתן שבע שמעכבות בכל מקים מתן ארבע מנין ת"ל כן יעש וכו' ופירש"י ז"ל ועשה כאשר עשה בפר העלם דבר לאחר שפירש בו כל מתנות דמן שנה לכתוב ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת וגו' ומקרא שאינו צריך הוא. שהרי כל עבודותיו נתפרשו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפני כהן משיח האמור למעלה הימנו והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מילתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וכו' ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כולה לדרשא וסרסהו דעל כרחך לא מצי למימר כדכתיב כאשר עשה לדם הפר דמשמע מאחרינא יליף דלא חסר מידי דבעי למילפיה אלא ועשה כאשר עשה לכפול באזהרת הזאות שלו והכי משמע כאשר עשה לו כאשר כתבתי לך כל עשייותיו ושנה עליהם לעכב שאם חסר וכו' מתן שבע על הפרוכת שמעכבות בכל מקום. מתן ארבע שאין מעכבות בחטאת החיצונ' כדאמר לעיל מנין שמעכבות בקרנות הפנימי וכו' ת"ל כן יעשה חזר וכפל ואם אינו לענין מתן שבע תנהו לענין מתן ארבע ללמד שמעכבות וכו' ע"כ

ובדברי רש"י ז"ל אלו שכתב דמקרא שאיני צריך הוא שהרי כל עבודותיו נתפרשו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להאי מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כולה לדרשא וכו' קשיא לי טובא במ"ש הוא עצמו כפי' החומש בפ' ויקרא ע"פ זה וז"ל ועשה לפר זה כאשר עשה לפר החטאת כמו שמפור' בפר כהן משיח להביא יותרת הכבד ושתי הכליות שפירש שם שלא פירש כאן ולכפול במצות העבודו' ללמד שאם חסר א' מכל המתנות פסל וכו' ע"כ הרי בהדיא דס"ל דמה שחזר לומר ועשה כאשר עשה היינו להביא יותרת הכבד ושתי הכליות שלא פי' כאן הפוך מ"ש בתלמוד דליכא למימר דלהכי הדר להאי מלתא דכפרה כתיב ביה ואימורין לא מעכבי וכו'

ולזה י"ל בדוחק כי היכי שלא יסתרו דבריו דמ"ש ע"י בתלמוד דליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להאי מלתא וכו' הכונה לומר דלא בא הכתוב לזה דוקא דהיינו ללמד על היותרת וב' הכליות אלא עיקר קרא בא ללמוד לכפול בהזאות ואגב אני למדין ג"כ על היותרת ושתי הכליות וילפינן מיניה ב' דברים אלו

אלא דעדיין לא איפרק מחולשא דמשמע מדבריו ממ"ש בחומש דעיקר קרא בא ללמד על היותרת הכבד וב' הכליות ואגב אנו לומדים לעכב בהזאות ממ"ש בתחי' להביא יותרת הכבד וב' הכליות ולכפול בהזאות וכו' דמשמע דעיקר קרא בא להביא יותרת הכבד וב' הכליות ואגב לכפול בהזאות וזה אינו כפי מ"ש בתלמוד