זרע יעקב רו

דרוש שדרשתי בביקורי ש"ט של שמועה בי באה מהרב של ירוש' ת"ו מוהר"ם נבון ז"ל ומהרב אברהם אשכנזי ז"רל מצפ"ת. רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה ב"פ. ואתכם יהיו איש איש למטה איש ראש לבית אבותיו הוא. ואתכם יהיו איש איש למטה. איש ראש לבית אבותיו הוא

איתא בספרי כיון שנפטר מרע"ה מן העולם היה יהושע תלמידו בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים עד שאמר לו הקב"ה עד מתי אתה בוכה ומתאבל וכי לך לבדך מת והלא לי מת שמיום שמת אבל לפני שנא' ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק עכ"ל

קול שאין מעיר עורר לויתן. בבכי יבואו נהרי נחלי נחל איתן. קראו למקוננות. נשים שאננות. ותשאנה קולן ותבכינה. בעתה אחישנה. לספוד לצרה. יום עברה. כי ה' אלהינו הדימנו. המר שדי לנו. אבל כבד זה לית ליה שיעורא. כי בערה אש ה' אבשרא ואטופרא. כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' השליך משמים ארץ תפא' ישראל

קול נהי נשמע מציון. איכה יעיב באפו ה' את בת ציון. שכולה וגלמודה נותרה בת ציון. על שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים. ויגדל המספד בירושלים. ויאבל חיל וחומה. ויחנו בריתמ"ה. אל הלקח ממנו ארון האלקי'ם. ומשה עלה אל האלק'ים. כי שר וגדול נפל, זה כלל גדול בתורה. זרוע עם גבורה דרופתקא דאורייתא. הכא תרגימו נהוריית"א. פנים מאירות אורן של חכמים אור יקרות. עטרת ראשינו. מורינו ורבינו הרב הגדול. מבצר עז ומגדול. תנא ירושלמאה ראשון לציון ומלך ירושלים אדוני משה ראש בני ישראל

קול העם עונים אחריו מקודש מקודש הי חסיד הי עניו ראש המדברים לכל דבר שבקדושה. כי דחיק' שעתה לרבנן זו היא שקשה. ויצא משה כאריה וכלביא. משה זכה וזיכה את הרבים איש יביא. עוזר דלים. להחיות רוח שפלים. על זה ידוו כל הדווים איש באהלו. והוי אדון יספדו לו. וספדה הארץ משפחות משפחות קהל ועדה מישראל

קול ברמה נשמע לא טיבה השמועה. מחלה ונועה ממתנים ועד ירכים. חלחולי מחלחלה ועמדו קינים ברבעתיים. לשבר זה רפו כל ידים. גליל העליון וגליל התחתון מר יבכיון יושבי בעמק הבכה. בכי ואנקה. ויי לארעא דישראל דחסרא גבר' רבה. ההוא יומא יומא דעיבא. כי נפל ממנו רב. בישראל גדול שמו נודע בשערים. המאיר לארץ ולדרים. חד מן קמיא. מבני עליה. הרב הגדול סבא קדישא. חסידא ופרישא גדול הנאמר באברהם בוצינא דנהורא נר ישראל

קול צוחא צוחינן בייא בייא. תאנייא ואנייא. ספדו ספדנייא. וספדה הארץ משפחות סופרים ומשפחות כהונה. בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע מדינה ומדינה. הר הלבנון וגבעת הלבונה. לן יאות למבכי לן יאות למספד נה"י דנפיק מ"ר ונפקא מינה. כי חכם שמת אין לנו חליפתו. אין לנו תמורתו. הדברים קל וחומר תחת תומ"ר. לאיש אשר אלה לו רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה רבן של ישראל

וקולי אל בני אדם בינו נא זאת ודעו וראו כי הפלא ה' חסיד לו כשם שמברכים על הטובה שאו נא ידיכם וברכו על הרעה כי הצדיק אבד גם לדורו אבד אוי לנו שאבדנו לרבי סימו"ן האי סימן ותו לא חזינא כי האי סימנא ותהי זאת נחמתינו כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וככחם אז כחם פתה להתפלל בעד כל הקהל הקדוש הזה גדולים וקטנים ובעד כל עמו ישראל

קול אומר קרא בגרון מי שמך לאיש צ"ר וסופ"ד עובר לפני התיבה. בקהל קדושים רבה. גם אנכי ידעתי ביני כי אין מלה בלשוני. ומי יקום יעקב כי קטון בעמידה שיש בה סמיכה בהספד נפלא כזה כי כבודו בגדולים זאת אשיב גדולה תשובה. הכתיב קבעיה חובה. משום יקרא דארעא דישראל. וברשות קא נחיתנא מאת פני הקדש חכמי ורבני וזקני וטובי הקהל וכל עדת ישראל: (חסר) הא' אוי לו לדור שאבד מנהיגו וזה הצדיק שנולד עדין אינו ראוי להיות מנהיג ודבר לדור ומפני זה יש להצטער ועוד ב' אוי לה לספי' שאבדה קברניטא דהגם שנולד צדיק אחר מ"מ מי יודע איה מקום כבודו ולספינה שהיה בה נאבד

אשר בזה פי' הרב הח' מוהרי"א ז"ל כונת הירוש' בפ' היה קורא וז"ל כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושת אלו אם אבדו יש להם חליפין אבל ת"ח שמת מי מביא לנו