זרע יעקב רה

ויקח משה את הדם ויזרוק על העם ויאמר הנה דם הברית אשר כרת ה: עמכם על כל הדברים האלה: ב"פ לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון אם את הדבר הזה תעשה וצוך אלקים ויכלת עמוד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום

איתא בב"ר יהודה אתה יודוך אחיך אחיך מודים בך אמך מודה בך אני עצמי מודה לך ארשב"י יהיו כל אחיך נקראים על שמך אין אדם אומר ראובני אנא שמעוני אנא אלא יהודי אנא אר"י בר סימון משל למלך שהיו לו שנים עשר בנים והיה בם אחד שהיה חביב עליו יותר מכולם ונתן לו חלק בפני עצמו וחלק עם אחיו גור אריה יהודה מלמד שנתן לו גבורה של ארי וחוצ' של גוריו כרע רבץ בעוה"ז כרע שכב לעת"ל כרע רבץ בשעה שיש לו שונאים עמו כרע שכב בשעה שאין שונאים עמו כל קבל שונאים לא יסור שבט מיהודה זו סנהדרין שמכה ורודה ומחוקק מבין רגליו אלו שני סופרי הדיינים שהם עומדים לפניהם א' מימין וא' משמאל עד כי יבא שילה זה מלך המשיח עכ"ל

קול שאון מעי"ר עורר לוית"ן בבכי יבואו נהרי נחלי נחל איתן קראו למקוננות נשים שאננות ותשאנה קולן ותבכינה בעתה אחישנה לספוד לצרה יום עברה כי ה' אלהים הדימנו המר שדי לנו אבל כבד זה לית ליה שיעורא כי בערה אש ה' אבשרא ואטופרא. כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה' השליך משמים ארץ תפארת ישראל

קול נהי נשמע מציון איכה יעיב באפו ה' את בת ציון שכולה וגלמודה נותרה בת ציון על שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכל ברכים תהלכנה מים ויגדל המספד בירושלים ויאבל חיל וחומה ויחנו בריתמ"ה ויי לארעא דישראל דחסרא גברא רבה ההוא יומא יומא דעיבא כי נפל ממנו רב בישראל גדול שמו נודע בשערים המאיר לארץ ולדרים חד מן קמייא מבני עליה פקידא בגו צדיקייא עטרת ראשינו מורינו ורבינו הרב המופלא וכבוד ה' מלא גור אריה יהודה אודם פטדה ראשון לציון ומלך ירושלים ראש בני ישראל

קול צוחא צוחינן בייא בייא. תאנייה ואנייה. ספדו ספדנייא. וספדה הארץ משפחות סופרים ומשפחות כהונה בכל מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע מדינה ומדינה הר הלבנון וגבעת הלבונה לן יאות למבכי לן יאות למספד נה"י דנפיק מ"ר ונפקא מינה כי חכם שמת אין לנו חליפתו אין לנו תמורתו הדברים קל וחומר תחת תומ"ר לאיש אשר אלה לו רבה דעמיה ומדברנא דאומתיה רבן של ישראל

קול דברים מידי דברי אמרתי אזכרה צרה כמבכירה. הראשונות הנה באו לא יצא ידי חובתו. ויד אלוה נגעה בנו בשבט עברתו ועד שלא שקעה שמשה של צרה וצר"ה שומעת קול ברמה נשמע מחלה ונועה ממתניים ועד ירכיים. חלחולי מחלחלה ועמדו קיני"ם ברבעתים לשבר זה רפו כל ידים. על זה ידוו כל הדווים איש באהלו. והוי אדון יספדו לו. כי שר וגדול נפל זה כלל גדול בתירה. לא ימיש מתוך האהל אהלה של תורה. דרופתקא דאורייתא. הכא תרגימו נהוריתא. ריש מתא וריש מתיבתא. הרב המובהק. שמן תורק. גדול הנאמר באברהם בוצינא דנהורא נר ישראל

קול תרועה במחנה העברים. שברים שברים. נהי בכי תמרורים. יזעקו בכל המון משבר סלעים ומפרק הרים. איך נפלו גבורים זקנים משער שבתו בחורי"ם. רב מבבל. ורבי מארץ ישראל. כל העם אשר בשער והזקנים אבות אל בנים. הורידו כנחל דמעה הכל חייבים למיחם הספידא קהל ועדה מישראל

וקולי אל בני אדם בינו נא זאת ודעו וראו כי הפלא ה' חסיד לו כשם שמברכים על הטובה שאו נא ידיכם וברכו על הרעה כי הצדיק אבד לדורו אבד אוי לנו שאבדנו לרבי סימון האי סימן ותו לא חזינא כי האי סימנא ותהי זאת נחמתינו כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וככחם אז כחם עתה להתפלל בעד זרעם ובעד כל קהל עדת ישראל

פה חסר מכת"י

זהו מה שרמזתי אם את הדבר הזה תעשה ידוע דדבר נק' הצדקה שנ' כי בגלל הדבר הזה גם תי' הזה הוא כינוי לבה"כ כמש"ה מה נורא המקום הזה אין זה וגו' וזה וגו' ר"ל שיעשו צדקה לבנין בה"כ אז וצוך אלהים ידוע דהצדקה מהפכת מדה"ד למדה"ר וז"ש וצוך אלהים ר"ל שהוא מדה"ד יעשה לך צוותא מה שאין דרכו של מדה"ד לעשות צוותא כ"א לקטרג אבל כיון שנהפך למדה"ר וכו' ויכלת עמד ר"ל שיש יכולת בידה לעמוד בכל גזירות קשות ורעות וגם כל העם וגו' ידוע מ"ש רז"ל גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנאמר שמרו וגו' גם אי' בפ' השלום שמו של משיח נק' שלום שנא' אבי עד שר שלום והרי הוא כמבואר: