זרע יעקב רג

מתים ברחמים רבים יע"ש כנז"ל והוא פלי

ובהיותי בזה חזות קשה הוגד לי במה שראתה עיני להרב חק"ל תפוחין קדשין ז"ל בא"ח סי' ט"ו שהקשה ע"ד התוס' הללו שהקשו דאיך הורידו רבי לפני התיבה לר"ה דלא היה יכול להדגיש החי"ת וכו' לזה הקשה הוא ז"ל. ותם אני לא אדע היכן מצאו פשיטות זה והרי בגמ' אמרו גזר רבי תעניתא אחתינהו לר"ח ובניו ומנ"ל דר"ח היה הש"ץ נימא דבנו היה ש"ץ ור"ח ובנו אחר היו סניפין דהא בתענית צבור ג' יורידין לפני התיבה כמ"ש שם התוס' בשם המדרש ובזה לא קשייא תו מקושייתם הלזו עכ"ל

ואהמ"ר תמהני עליו דכיצד יתכן לומר דבנו של ר"ח עמד ש"ץ ור"ח אביו שיעמוד אצלו לסניף ולא יעשה כן במקומינו ולא זו הדרך שהקטן יעמוד ש"צ והגדול יהיה אצלו לסניף ובפרט בן אצל אביו וכן המנהג אצלינו ברוב המקומות ובפרט במתא אזמיר יע"א מקום כבודו בימים נוראים צריך שהרב של הקהל יעמוד לפני התיבה להתפלל תפלת המוספים והחזנים עומדים סניפים אצלו וכן יש להביא ראיה מהמדרש עצמו שאמרו דבר זה דבת"צ צריך שהיו ג' יורדין לפני התיבה ולמדו כן ממרע"ה כשעמד בתפלה עמדו עמו אהרן וחור מזה א' ומזה א' ומי לנו גדול ממשה רבינו ע"ה הרי דדבר זה נפתח בגדול ודבריו צ"ע

ולעיקר הקושייא של התוס' שהקשו דלמה לא רגש עלמא במחיה מתים קמא וגם מה שהקשינו אנחנו דלפי דבריהם למה לא רגש עלמא במחיה מתים אמצעיים נלע"ד לתרץ עוד והוא עפ"י מ"ש הרב"ד ז"ל ע"ד הרש"ל והגם שהוא פי' בא"א ועשה ששה פעמים שנזכ' ת"ה פעם ומקיים אמו' לישני עפר אני מפרשה בה"פ ת"ה שנז' ב"פ מחיה מתים וכן כתב רבינו האר"י ז"ל דה"פ נזכר ת"ה ופי' אותם, עד"ה כנודע והוא דאי' בגמ' ד' חשובים כמת עני ומצורע וסומא ומי שאין לו בנים ועם המיתה הטבעית הרי ה' מיני מתים ואנשי כנה"ג כיונו להזכיר בברכה זו של ת"ה כל הה' מיני מיתות והתחילו בא' בתחיה המצוייה יותר דהיינו הענייות וז"ש מחיה מתים אתה ובאיזה תחיה היא ומפרש רב להושיע מ"ה ומ"ה מכלכל חיים בחסד אח"כ אמר מחיה מתי' ברחמי' רבים והוא נגד המצורע וה"ה כל חולי קשה כצרעת ולזה מפרש ואזיל סומך נופלים ורופא חולים וכו' ולז"א ג"כ ברחמי' רבים דהחולה צריך רחמים כמ"ש בגמ' אח"כ אמר ממית ומחיה נגד הסומא ותחיה זו שייכא לכוללות ישראל שגלו דהגלות נק' חושך כמש"ה במחשכים הושיבני ומפסוק זה גופיה הוכיחו בגמ' דסומא חשוב כמת ולזה מפרש ומצמיח ישועה שהיא הישועה מאפילה לאורה כמו הסומא שנתפתח אח"כ אמר ונאמן אתה להחיות מתים שם רמז לענין הבנים ולז"א ונאמן אתה דמצינו כשהבטיח הקב"ה לאאע"ה כה יהיה זרעך אמר הכתוב אח"כ והאמין בה' הרי דמצינו לשון האמנה בענין הבנים אח"כ אמר בא"י מחיה המתים והוא נגד ת"ה ממש שנדר להחיות המתים ולזה חתמו בה דעיקר הברכה נתקנה על תחית המתים כן נלע"ד לפרש

נמ"ל דכל הד' פעמים שנזכרו ת"ה קידם החתי' אינו מדבר על ת"ה ממש אלא על ד' החשובים כמת כנ"ל ודוקא מחיה המתים בתרא מיירי בת"ה ממש א"כ זהו הט' דלא רגש עלמא כ"א בת"ה בתרא: פה חסר מכת"י בענין מחלוקת ר"מ ור"י היכא דאינם נוהגין כשו' דלדעת ר"י לא מקרו בנים ולדעת ר"מ מקרו בנים לענין הלכה כתב הרשב"א ז"ל בתשו' סי' קצ"ד וסי' רמ"ב דאע"ג דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י הכא ההל' הוא כר"מ הואיל דדייקי קראי כוותיה דר"מ ע"כ יע"ש ואפ' לו' עוד דמט' אחר הוי ההלכה כר"מ הואיל דשקלי וטרי אליביה כנודע

אך את זה תם אני לא ידעתי מה יענה ר"י לכל אלו הקראי דקראם הכתוב בנים אפי' שאינם עושים רש"מ וכעת לא ראיתי מי שנרגש בזה והוא פלי

ונלע"ד שהדברים מגיעין למאי דגרסי' בגיטין דמ"ב על רומיא דב' כריתות דתני חדא הכותב נכסיו לב' עבדיו דקנו ומשחררין זל"ז ותניא אידך האו' כל נכסי נתונים לפ' ופ' עבדי אף עצמם לא קנו ותי' ר"א שאני התם דקארי ליה עבדי א"ל רפרם לר"א ודילמא עבדי עבדי שהיה כבר מי לא תנן הכותב כל נכסיו לעבדו יצא לחירו' וכו' ואמאי והא קארי ליה עבדי אלא עבדי שהיה כבר ה"נ עבדי שהיה כבר. ע"ש

באופן דשמעינן מהך סוגיא דמצי לתרץ דיבוריה של האדון ולומר דמאי דקארי ליה עבד כוונתו לומר עבד שהיה כבר ולא עתה

וא"כ יתכן דבהך פליג' הוא דפליגי ר"מ ור"י ומשמעות דורשין איכא בינייהו דר"י סבר דקרא דכתיב בנים סכלים וכן בנים משחיתים פי' הוא בנים שהיו כבר נעשו סכלים וכן נעשו משחיתים אבל עתה אינם נק' בנים כיון שאינם עושים רש"מ אבל ר"מ ס"ל דבנים דקארי להו הכתוב הוא בנים דהשתא כפשטיה